וישב יעקב בארץ מגורי אביו וכו' (לז, א). וי"ל דהל"ל וישב ישראל, כי כבר קרא לו השי"ת שמו ישראל. נ"ל דהנה כתיב (דברים יא, כב) ולדבקה בו, הדבק במדותיו מה הוא רחום כו' (ע' שבת קלג:, סוטה יד., תנחומא וישלח י), וצריך האדם להמשיך על עצמו קדושתו ית"ש, שיהא האדם דוגמא של א"ק ויהיה מרכבה לשכינה. וזה הי' עבדות יעקב אבינו ע"ה, שופריה דיעקב שופריה דא"ק (ב"ב נח.), וצורתו חקוקה בכסא הכבוד (חולין צא:, בר"ר פב ב, אותיות דר"ע אות ס). ואיתא בזוהר (ע' זח"ג קל.) פירוש על פסוק (דניאל ז, ט) ועתיק יומין יתיב - יתיב לאכפיא דינין (וע"י הישיבה הוא כובש ומטה הדינין, ונסתלק חרון אף מעולם, כי כסא בגימטריא פ"א), ותשוקת יעקב הי' להמשיך גדולתו ית"ש לזה העולם הגשמי, כדאיתא בזוה"ק (ע' זח"א קנג:, זח"ג שב.) אעבדך שבע שנים (בראשית כט, יח). וגם שמו יעקב רמז ג"כ להנ"ל, לשון יו"ד עקב (ע' ת"ז ת' סט קיב., ע"ח ש"ג פ"ב), יו"ד רומז על חכמה עליונה כידוע (זח"ב קכא.), ויעקב אבינו ע"ה המשיך מחכמה עליונה לבחינת עקב, לשון עקבות משיחא. לפיכך צורתו של יעקב חקוקה ולא של ישראל, כי שם ישראל הוא מדריגה גדולה, אבל בחינת יעקב לשון יו"ד עקב כנ"ל, וזה הוא תענוג גדול לפני הבורא ב"ה, כי כשבא אברהם אבינו ע"ה לעולם היה מתפשט החסדים בלי גבול, מחמת גודל אהבתו, וכשבא יצחק וראה שיש רשעים בעולם ואינם ראוים לזה היה מצמצם יותר, אבל יעקב הוא המכריע כלול מחו"ג (זח"ג שב.) - ורצונו להמשיך טוב על ישראל גם בזה העולם ונגד האומות היה מצמצם שלא יהיו מושפעים ולא יוכלו להרים ראש.
וזפ"ה (שמות לט, ל) פתוחי חותם קודש לה', רומז על יעקב שהוא כלול מחו"ג, ושורשם של חו"ג חכמה ובינה ונק' פתוחי חותם, שנקודת פתח רומז על חכמה (ת"ז ת' ע' קכט:), ותיבת חותם רומז על בינה - גימ"ל מילואי אהי"ה גימטריא חותם עם הכולל (ע"ח של"ה פ"ג), היינו שעבודתו היה להמשיך מחו"ב אל כנסת ישראל שנק' קודש לה', כדכתיב (ירמיה ב, ג) קודש ישראל ה' וכו'.
וזפ"ה וישב יעקב, כי הוא דוגמא דלעילא, ובזה היה מעורר מעתיק יומין יתיב לאכפיא דינין, ולזה ניחא מפני מה לא כתיב ישראל, כי שם שאין שום רע ח"ו שולט כלל, כי תיבת ישראל אותיות ראש לי (ע' לק"ת תהלים סי' קי), אבל בחינת יעקב לשון עקב, ושם נאחזים וכו', הוצרך להמשיך מחכמה עליונה עד בחינת עקביים, ולזה נקרא יעקב לשון יו"ד עקב וכנ"ל, וזה וישב יעקב, והיה מעורר לעתיק יומין יתיב. בארץ מגורי אביו, במקום שהיה יצחק אביו ירא להתפשט האור, אבל יעקב מחמת שהיה כלול משניהם היה לו כח להתפשט האור עד העקביים ולאכפייא דינין. ותיבת מגורי לשון פחד, והמשיך לבחינת עקביים כל טוב, ומרוב כל יהיה הכנעה לישראל לפני השי"ת ב"ה, וזהו בארץ כנען:
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען (לז, א). ונבאר גם כן הפסוק (בראשית כח, י) ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, ולא נאמר ויָצָא אם היה הפסוק בא ללמדינו סיפור המעשה, אלא נאמר ויצא דהוא לשון הווה. אלא הפירוש הוא כך, כי יעקב נקרא סוד התורה כידוע (זח"א קמו:), כי יעקב ומשה הם בחינה א', אלא משה מלגאו ויעקב מלבר (ת"ז ת' יג כט.), היינו שעבדות משה רבינו ע"ה הי' לקרב ולהמשיך נשמות ישראל להעלותם אל נקודה הפנימיות, וזהו משה מלגאו. ויעקב מלבר - שעבדות יעקב אבינו ע"ה הי' להמשיך אלהותו ית"ש לזה העולם, וכמ"ש (בראשית כט, יח) אעבדך שבע שנים, היינו שאעבוד אותך בזה העולם שנק' שבע שנים, ושגם בזה העולם יתגלה אלהותו ית"ש ולא יהיה שום מציאות אחר בעולם זולתו ית"ש, וזה יעקב מלבר.
ואיתא (בר"ר מד, יז) נובל[ו]ת חכמה של מעלה תורה, רומז ליסוד אבא (פע"ח ש' קריאת ס"ת פ"א). ואיתא (ר"ה כא:) מ"ט שערי בינה נמסרו למשה, משמע שהאצילות של התורה היה מבינה. רק הפירוש הוא כך, נובלות חכמה - פירוש חכמה שבבינה. וז"פ הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה (נדרים פא.), ואי אפשר לומר עניים בדעת, הלא אמרו שמהם תצא תורה, אלא עניים היינו מוכנעים וענוים, וזהו בני עניים, כי נובלות בינה של מעלה ענוה, שמהם תצא תורה - היינו מחכמה שבבינה וכנ"ל.
וז"פ ויצא יעקב, סוד אור התורה, שיעקב הוא לשון יו"ד עקב (ע' ת"ז ת' סט קיב., ע"ח ש"ג פ"ב), כי יו"ד רומז לחכמה (זח"ב קכא.), כי אצילות התורה הוא מחכמה כנ"ל, ועקב הוא סופי דכל דרגין, כי אית פנימיות התורה וגופי תורה ולבושי תורה (ע' זח"ג קנב.). וז"פ והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה (דברים ז, יב), דהיינו הגם שתלמוד התורה בבחינת עקב, סופי דכל דרגין, אעפי"כ ושמר ה' אלהיך את הברית ואת החסד וכו'.
וז"ה ויצא יעקב, סוד התורה. יוצא מבאר שבע, רומז לבינה (זח"א קמז.). וילך חרנה, כי ע"י התורה בא לישראל כל טוב, וחרון אף לעוברי רצונו, וזה וילך חרנה - לשון חירות לישראל עושי רצונו ית"ש. וילך חרנה - לשון חרון אף לעוברי רצונו.
וז"פ וישב יעקב, לשון ישב עולם (תהלים סא, ח), שתהא ישיבה ונחת רוח בעולם, והכל הוא ע"י התורה, וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו, רומז ליסוד אבא, והיינו החכמה שבבינה, בארץ כנען - למי הולכ(ו)ת שפעת אור התורה, בארץ כנען - למי שהוא מכניע עצמו לפני התורה ולומדיה, ודו"ק:
עוד נ"ל וישב יעקב בארץ מגורי אביו (לז, א). ולכאורה י"ל דהל"ל במגורי אביו, ותיבת בארץ מיותר. ועוד קשה, וכי עד השתא לא ידענא שאביו גר בארץ כנען. ונקדים לפרש הפסוק (שמות א, ח) ויקם מלך חדש על מצרים, דאיתא בסה"ק (ע"ח ש"י פ"ב פ"ג ועוד) שכאשר התחיל הששת ימי המעשה להאיר על הארץ, היה בלתי אפשר, עד שהתחיל להאיר בהם אור הקדוש [ה]נק' מ"ה החדש, והנה בחינת מ"ה החדש נקרא כן בכל עולם לפי ערכו, ובעולם המעשה נקרא מ"ה החדש מה שהאדם צריך לתקן מעשיו ולהאיר נשמתו, ועיקר בתשובה, וצריך שיהיה בעיניו כאפס ואין בחינת מה, וכמו שאמר משה רבינו ע"ה ו(א)נחנו מה (שמות טז, ז), ושמעתי מכבוד הרב הגאון מופת הדור מבארדיטשוב זצלה"ה שאמר פירוש דבר זה, שלזה נקרא מה החדש, כי האדם בכל יום ויום צריך להיות בחינת אי"ן בכל יום מחדש, ולזה נק' מ"ה החדש עכדה"ק.
וז"פ ויקם מלך חדש, רומז על מ"ה החדש, וגם רומז על הצדיק שמחדש עצמו בבחינת מ"ה בכל יום, וגם ממשיך בכל יום בחינת מ"ה החדש לעולם. על מצרים, הצדיק הזה מושל הוא על מצרים, על המצערי ישראל מצערי השכינה כביכול מושל עליהם לבלתי נתון ממשלה להם להיות להם תקומה חלילה, כי אם מפיל אותם לנו"ק דתהומא רבא. אשר לא ידע את יוסף, פירוש ולא יכלו לשבור עוד את הצדיק המכונה בשם יוסף, וידע הוא לשון שבירה כמ"ש (שופטים ח, טז) ויֹדע בהם את אנשי סוכות.
וז"פ וישב יעקב בארץ, וישב בגימטריא חדש, דהיינו הצדיק המכונה בשם יעקב ממשיך בחינת מ"ה החדש לעולם. בארץ, פירוש ברצונו, לשון ארצויי ארצי (ע' קדושין מה:), וכאשר שמעתי כן פירוש הפסוק (שמות כג, כו) לא תהיה משכלה ועקרה בארציך, מפי כא[ד]מו"ר מוהרי"י זצלה"ה מלובלין שפירש כן, והיינו שהצדיק ממשיך בחינת מ"ה החדש לעולם, והכל תלוי ברצון הצדיק למי ימשיך. מגורי אביו, פירוש למי ממשיך הצדיק בחינת מה החדש, למי שעובד את השי"ת ביראה בחינת יצחק (זח"ג שב.), כי ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא י, ע' זח"א ז:), וצריך האדם לעבוד השי"ת ביראה, ומיראה בא לאהבה. בארץ כנען, פירוש למי שיש לו רצון להכניע עצמו לפני השי"ת:
והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (לז, ט). על פי מה שפי' והופע בהדר גאון עוזך (תפילת ר"ה) וז"ס השתחויה יעו"ש. והנה יש י"ג תיקוני דרחמי, ונק' תרין מזלין קדושין, כי מהם נעשה ההולדה והשפעות האור, ושאר תקונים הם מסתעפים לאלו השנים, והשמש רומז על מזל נוצר, וירח על מזל ונקה, כי הירח הוא מקבלת מהשמש, וז"פ והנה השמש והירח - רומז על תרין מזלין קדושין נוצר ונקה. ואחד עשר כוכבים, רומזים על שאר תקוני' קדישין. משתחווים לי, ע"י סוד השתחויה הוא ממשיך מי"ג תיקונים לזה העולם, ועי"ז יתעלו הניצוצות כנזכר בפרשת חיי שרה בהרחב הדיבור, יעו"ש ודו"ק:
ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר (לז, יא). כי איתא בסה"ק (ע' ע"ח שי"ג פי"ג) שמי"ג תיקוני דיקנא יוצא לש"ע נהורין עילאין, בשביל שיהי' שעשועים ותיקן זו"נ, וז"ס ואהיה שעשועים יום יום (משלי ח, ל), ונוטל(ו)ת הנוקבא רק ק"ן אורות קדושין כידוע (לק"ת תהלים סי' כג, סי' פד). ולזה אחי יוסף הבינו בשביל שיוסף הוא הצעיר ה"ה בבחינת מלכות, והמשיכו אליו רק ק"ן אורות קדושות, וזה ויקנאו בו אחיו. אבל ואביו שמר את הדבר, כי בחי' יעקב ויוסף הם חד, תולדות יעקב יוסף (בראשית לז, ב), וזה (שם ג) וישראל אהב את יוסף וכו' כי בן זקונים הוא לו, כי יעקב בגימ' ז' הויו"ת, ויוסף בגימטריא ששה הויו"ת, בחינת צדיק כולל ששה קצוות (זח"ג יז., ע' לקוטי תורה פ' וירא), ושניהם בגימטריא י"ג הויו"ת, רומז לי"ג תד"ק (ע' פרדס ש"א פ"ז), וזה כי בן זקונים הוא לו, ודו"ק:
ויאמר את אחי אנכי מבקש וכו' (לז, טז). נ"ל כי דרך הצדיק שעיקר מגמתו תמיד לפקח על עסקי ב', ותמיד עיניו ולבו עליהם ומבקש רחמים עליהם שיוושעו בכל עניניהם. וזפ"ה ויאמר, שהצדיק אומר להשי"ת. את אחי אנכי מבקש, שאני מבקש עבור אחי, הם בני ישראל. הגידה נא לי איפוא הם רועים, פירוש, הראה נא לי חסרונם אולי אוכל להדריכם ולהטותם לדרך הישרה, וזה הוא מתתא לעילא, שאומר הצדיק להשי"ת.
והקב"ה משיב לו מעילא לתתא, ויאמר - שהקב"ה אומר להצדיק. את אחי אנכי מבקש - את אחי דהיינו ישראל שנק' אחים ורעים להקב"ה. אנכי מבקש - דהיינו שאנכי דיציאת מצרים מבקש תפקידו, ומשם יושפע להם כל טוב. הגידה נא לי איפוא הם רועים, כי מצינו אצל משה רבינו ע"ה שהתוודה בשביל כל ישראל ואמר אנא חטא העם הזה (שמות לב, לא), כי היה מקושר ודבוק עם כל ישראל, ועשה תשובה בשביל כל ישראל. וזה שהקב"ה אומר להצדיק, הגידה נא לי איפוא הם רועים, דהיינו הגיד אתה לי והתוודה לפני הרע, ועשה תשובה לפני למען כל ישראל, ואני אקבל כאילו גם הם עשו תשובה ואמחול להם:
ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה (לח, כז). דהנה כתיב (תהלים סט, יד) ואני תפילתי לך ה' עת רצון, ועת מספר עשר הויות קדושים ועשר אהי"ה, וכאשר יהיה יחוד אהי"ה הוי"ה וכ"א כלול מעשר שמספרו עת, כאשר פירשנו (פ' לך) הפסוק (בראשית טז, יד) באר לחי רואי יעוי"ש, אז יהיה הגאולה. וזפ"י ויהי בעת לדתה, שהלידה רומז על הגאולה, והיא ע"י שיושלם היחוד שמספרו עת וכנ"ל.
והנה תאומים בבטנה, תאומים רומז על הדעת, ועיין בסידור האר"י זלה"ה (מנחה של שבת) הכוונה ע"פ ואני תפלתי לך ה' עת רצון (תהלים סט, יד) תמצא שם מזה, וז"ס תיומת שבלולב (ע' שערי אורה ש"ה ספירה ו, ש"ז ספירה ד), ובטן ר"ת ברו"ב טוב"ך נה"ל משם של מ"ב, דהיינו כשיהיה הגאולה ב"ב אז יהיה התנהגות העולם ע"י הדעת בעולם, ויהיה בדעת חדרים ימלאו (כד, ד) וכאשר פירש כאדמו"ר מוהרי"י זצלה"ה, ויהיה ברוב טובך נהל - שהנהגות העולם יהי' ברוב טובך ע"י שהתנהגות יהי' ע"י הדעת, וזהו תאומים בבטנה, ודו"ק:
ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה (לח, כז). כי ברבקה כתיב (בראשית כה, כד) תומים חסר, כי לא הי' עדיין גאולה שלימה, ולכך היה אחד צדיק ואחד רשע (ע' בר"ר סג, ח), ולזה בגלות מצרים גם ערב רב עלה אתם (שמות יב, לח), אבל כאן בעת לדתה רומז על הגאולה העתידה לבוא ב"ב, והנה תאומים בבטנה - שניהם צדיקים (ע' בר"ר שם), רומז לתרין משיחין. ויהי בלדתה ויתן יד, פירוש כשיהיה הגאולה במהרה בימינו יתגלה לנו שער הנבואה, ויד הוא לשון נבואה (יחזקאל, לז, א). וגם י"ד בגימטריא דוד סוד הלכה (זח"ב קטז.), ויתן הוא לשון לימוד כמו יתנו בגוים (הושע ח, י), דהיינו שנזכה ומסיק שמעתתא אליבא דהילכתא.
ותקח המילדת ותקשור על ידו השני, המילדת, קאי על הצדיקים שממשיכים אורו של משיח שיתגלה לנו במהרה. ותקשור על ידו השני, דכתיב (ישעיה א, יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, וזה ותקשור על ידו השני, פירוש שמקשר ומעלה הכל. וגם שני רומז למי שעבר ח"ו, ממשיך ג"כ אליו ליבון עונות.
לאמר זה יצא ראשונה, כי הצדיק מלמד זכות על ישראל לאמר שהיצה"ר ניתן באדם מעת הוולדו ויצ"ט בא לאדם רק מי"ג שנים ואילך (זח"ג קעט.:), וז"פ לאמר זה יצא ראשונה. ויהי כמשיב ידו, היינו שמשיח יהיה נעלם קצת כדאיתא (זח"ב ז:), וגם כמשיב ידו הוא לשון תשובה, דהיינו שיחזור את ישראל למוטב. ותאמר מה פרצת עליך פרץ ותקרא שמו פרץ, בחינת יעקב שנאמר בו (בראשית כח, יד) ופרצת ימה וקדמה, כי הגאולה צ"ל מתוך עושר וכבוד, אמן:
עוד נ"ל ויהי בעת לדתה, כי כאדמו"ר מוהרי"י זצללה"ה מלובלין פירש הגמרא (פסחים ח:) הנותן סלע לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור, דהיינו שעובד השי"ת ועושה יחוד גמור, ואגב מבקש ג"כ שיחי' בניו, כי מגמתו וחפצו שיהיה טוב גם בזה העולם המעשה. וזה היה דרך יעקב אבינו ע"ה שאמר אעבדך שבע שנים (בראשית כט, יח), רומז לעולם המעשה (ע' זח"א קנג:, זח"ג שב.), הרי זה צדיק גמור, זה הוא צדיק גמור, אבל לא אותם שרצונם לעבוד השי"ת אפילו מתוך דוחק ח"ו, אותם אינם עדיין בשלימות, כי צריך שיהיה לאדם רצון שיעבוד את השי"ת מתוך הרחבה עכ"ד.
ובזה נבוא לבאר הפסוק, כי התפילה של האדם רומז ללידה, כי מקודם התפילה האדם מכין עצמו מה שיבקש רחמים וישפוך שיחו עבור בני ישראל, ובעמדו בתפלה האותיות יוצאים מכח אל הפועל, ואח"כ בבואם אל עולם העליון נעשים בחינת עיבור, ואח"כ נתהווה לידה, וזה הוא עיקר הלידה שנולד כל טוב לישראל, ונשפע להם כל טוב סלה. וזה, ויהי בעת לדתה, שרומז לתפילה, והנה תאומים בבטנה, בבטנה תאומים רומז לבחינת תפארת כלולג מחו"ג ולזה רומז לתאומים (ע' שערי אורה ש"ה ספירה ו, ש"ז ספירה ד), דהיינו שתפלתך יהיה להמשיך כל טוב לישראל, ויהיה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט, ג), ויעבדו את השי"ת מתוך הרחבה ונחת ועושר אמן:
ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חינו בעיני שר בית הסוהר (לט, כא). בהקדם הפסוק (שם כג) אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו, כי כל האומות הם תחת המזלות, אבל ישראל הבחינה שנק' אין הוא מזל שלהם, וז"פ אין שר בית הסוהר - דהיינו הבחינה שנק' אין, הוא שר של בית הסוהר, של סהירא קדושא, רומז על כ"י (זח"ג יב.), רואה - ובא שפע (קדושא) [קדישא] מעינא פקיחא (זח"ג קכט:), את כל מאומה בידו - ע"י שהוא שפל ואין בעיניו, וזהו את כל מאומה בידו, זוכה להנ"ל.
וז"פ ויהי ה' את יוסף, דהנה כתיב (בראשית לז, ב) אלה תולדות יעקב יוסף, כי מספר שניהם הם י"ג הויו"ת, וזהו ויהי ה' את יוסף, שע"י יוסף נשלם הי"ג הויו"ת קדושות. ויט אליו חסד - ועי"ז היה יכול להמשיך רחמים וחסד מי"ג מכילין דרחמי, וזהו אליו, דלכאורה הל"ל ויט לו חסד, אלא שהתורה מורה לנו בתיבה זו שהצדיק יכול להמשיך אפילו למי שהוא רק דבוק אליו, בבחינה שלו, וזהו אליו. ויתן חינו בעיני שר בית הסוהר - ובא אליו חן מבחינת אין שהוא סר בית הסוהר, וכנ"ל:
עוד נ"ל, את כל מאומה בידו, שהתורה מרמז לנו שעל הצדיק מוטל לתקן הכ"י ולהמשיך לה כל הצטרכותה, וזהו את כל מאומה בידו, דהיינו כל הצטרכות של האומה הישראלית בידו, ביד הצדיק שנקרא יוסף (זח"ג כו.), ויש לו כח להמשיך לכ"י כל הצטרכותיהם. ואשר הוא עושה ה' מצליח, אשר נק' בחינת כת"ר (ת"ז ת' לט עט:) כי תיבת אשר הוא אותיות ראש בסוד אהיה אשר אהיה (שמות ג, יד, ע' ת"ז שם, ע' לק"ת פ' שמות), בשביל זה יש לו כח לפעול כנ"ל, כי כל כוונת המשכתו ועבודתו הוא מאשר - מבחי' כתר:
ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי (לט, ב). כי איתא (רש"י שמות ב, יא) במשה רבינו עליו השלום שהיה נותן עיניו ולבו להיות דואג ומיצר בצרתן של ישראל, וצדיק נקרא בשם יוסף (זח"ג כו.) שמוסיף והולך בכ"י בעבדות השי"ת, וכל עבודתו שיסיר הצער מישראל, כי בכל צרתם לו צר (ישעיה סג, ט, ע' תענית טז.), וזה ויהי ה' את יוסף, וכל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער (מגילה י:), את יוסף - זאת עומדת ותמיד לנגד יוסף, רומז להצדיק. ויהי איש מצליח - ואף על פי כן בכל זה הוא מצליח בעבדות השי"ת ואינו זז מדביקותו ית'. ויהי בבית אדוניו המצרי, פירוש הצדיק ממשיך רחמים וחסדים לישראל והצער ילך לעוברי רצונו, וזה ויהי דהיינו הצער, יהיה בבית אדוניו המצרי - על האומות:
ובגפן שלשה שריגים והוא כפורחת עלתה ניצה (מ, י). נ"ל כי דרך הצדיק להאיר לבבות בני ישראל למען ידעו שהמשכתם הוא למעלה מהזמן, לבלתי היות משוקעים בטבע כי אם בבחינת אין מזל לישראל, ועי"ז יכולים להשיג האור מתלת מוחין קדושין [ה]נק' חב"ד, וזפ"ה ובגפן - אלו ישראל (חולין צב.). שלשה שריגים - הצדיק ממשיך להם הארה ושפע מתלת מוחין קדושין נרמז בתיבת שלשה שריגים. ויהי כפורחת, פירוש ע"י שנשפע שפע מעילא לתתא מתלת מוחין קדושין עילאין עי"ז יש העלאה לשכינה הק', וזהו ויהי כפורחת - שמזה הארה נותן לה גדפין שתעלה במעלות מעלה אחר מעלה לבקש רחמים בעדינו, כי היא נק' שלוחא דידן ושלוחא דרחמנא, שלוחא דידן שמבקשת רחמים בעדינו לפני השי"ת למען היות בנים ממולאים בכל טוב, ושלוחא דרחמנא נק' שמביא(ו)ת שפע מלמעלה לבנ"י. עלתה ניצה, דאיתא (ויקרא א, יז) אצל עולת העוף ריח ניחוח, הגם שאין ריח רע יותר מניצה אעפי"כ נאמר בו ריח ניחוח (ע' ויק"ר ג, ה), וזה ג"כ עלתה ניצה, שמי שהוא בעיניו בבחינת ניצה יהיה לו ג"כ עליה, וזה עלתה ניצה. הבשילו אשכלותיה ענבים, אשכלותיה נק' הצדיקים (ע' סוטה מז:), וענבים בגימטריא עקב, דהיינו בסוף יומיא בעקבות משיחא יהיה העלאה ותקומה להצדיקים, רומז על תיבות בישול, דהיינו שיהיו ממולאים בכל טוב, ועל ידי זה יהיה כל טוב לישראל ג"כ: