וישלח יעקב מלאכים (לב, ג). לפירש"י מלאכים ממש. נ"ל דאיתא בגמרא (ע' חולין ה:, תוס' בכורות מד: ד"ה שלא) אין העולם מתקיים אלא במי שמשים עצמו כבהמה, שנאמר (תהלים לו, ז) אדם ובהמה תושיע ה'. ולכאורה יתפלא היאך ישים אדם עצמו כבהמה, שיש בו דעה להבין ולהשכיל. אלא הפירוש הוא כך, שהאדם הרוצה ליכנס בעבדות השי"ת מחויב למסור עצמו בידי השי"ת ושאין ביכלתו לעשות מאומה רק השי"ת ינהג אותו, ומחויב לידע באמתתו שגם הבחירה הוא של השי"ת, כאשר פירשנו (בפתח הספר) ובחרת בחיים (דברים ל, יט), שזה עיקר הבחירה של האדם מה שיודע באמת שהבחירה הוא של הקב"ה, וזהו ובחרת בחיים - שהבחירה שלך תהיה בחיים של הקב"ה שנקרא חיי חיים, ומה שיבקש בתפילתו מהשי"ת ב"ה יבקש רק מתנות חנם. וז"פ נוצר חסד לאלפים (שמות לד, ז) שהשי"ת ב"ה נוצר חסד לאותם שהם בחינת לאלפים, לשון שגר אלפיך (דברים ז, יג). וז"פ אין העולם מתקיים אלא במי שמשים עצמו כבהמה וכנ"ל. ומי שעושה כנ"ל זוכה שיתגלה אליו אליהו ז"ל שמספרו בהמה. וזפ"ה וישלח יעקב מלאכים, ופירש רש"י מלאכים ממש, כי יעקב אבינו ע"ה היה במדריגה זו כמ"ש (בראשית לב, י) קטונתי, לפיכך זכה לזה שבאו אליו מלאכים ממש.
אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום, כי הצדיק הממשיך שפע ממשיך לכל אחד כפי מדרגתו, וגם להאומות מה ששייך להם.
ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו, כי המדה שנק' כ"ה בזה הי' מכות בכורים למצרים, אבל בסוף יומיא של גלות אדום, בעת שתהיה הגאולה במהרה, אז המדה זו יהיה ניחא גם לאדום, כי אז יסתלק הרע מסטרא אחרא וישאר הטוב הצפון בו, וזהו כה תאמרון לאדוני לעשו - היינו שהמדה שנק' כ"ה יהיה אמירה ונייחא לעשו, כי יסתלק הרע ממנו וישאר הטוב, ובזה תהיה גאולתינו במהרה:
וישלח יעקב מלאכים וכו' (לב, ג). ונקדים לפרש הפסוק (דברים לב, ז) שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, ולכאורה הפסוק הזה הוא משולל הבנה. ונ"ל דאיתא בזוה"ק (זח"ב צה.) עולימתא שפירתא דלית לה עיינין, ופי' כי בחינת מלכות קדישא לית לה מגרמא [מגרמה] כלום רק מה שנשפעת לה מלמעלה, וז"פ דלית לה עיינין, לשון מעיין ומקור, היינו שאינה בתיקונה, שהניח לנו השי"ת לתקן מדה הזאת ע"י עבודתינו ולהמשיך לה מוחין קדישין מלמעלה.
אבל צריך האדם לעיין ולהסתכל בעצמו מקודם להאיר ולתקן מדותיו ולקשרם במדת הרוחני', וזה סוד וימודו בעומר (שמות טז, יח), דהיינו המדות של האדם יהיו מאירים כמו עמר נקי (ע' דניאל ז, ט).
והנה כתוב (שם) לבושיה כתלג חיוור ושיער רישיה כעמר נקי, ולכאורה קשה הלא שלג הוא יותר לבן מצמר כדאיתא במראות נגעים (ע' נגעים פ"א מ"א, שבועות ה:). ונ"ל דהנה כתיב (תהלים צג, א) ה' מלך גאות לבש, דהיינו השי"ת בשבילנו לעשות נקמה בשונאינו יתלבש בעשרה לבושי נקם. וביציאת מצרים כתיב (שמות יא, ב) וישאלו איש מאת רעהו, ולכאורה יפלא למה צוה השי"ת שיהיה בדרך שאלה, הלא הכל היה של ישראל כי השי"ת הפקיר ממונם. אבל בא לרמוז על גאולה אחרונה, כמו בגאולה ראשונה הנקמה הי' בדרך שאלה, כמו כן בגאולה אחרונה שיהיה במהרה בימינו שיתלבש כביכול בלבושי נקם, יהיה גם כן בדרך שאלה, כי עצמותו יתברך הוא כולו רחמים גמורים, רק בשביל אהבת ישראל שהם ראשית המחשבה יתלבש כביכול בלבושי נקם.
ועפי"ז יבואר גם כן פירוש הגמרא (ברכות לג.) גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר (תהלים צד, א) אל נקמות ה', כי שני שמות אלו דהיינו א"ל הוי"ה מספרן ז"ן, ובזה יהיה לנו נקמה משונאינו, שהש"י ישפיע ל[נ]ו פרנסה ועושר, ועי"ז יראו שונאינו ויבושו.
וזה ג"כ פירוש משוך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם (זמר כל מקדש) כי שכר האמיתי של ישראל הוא עין לא ראתה, ולא שייך ביה נקמה, אבל קאי על החסדים הגלוים שיושפעו לנו, ובזה יהיה לנו נקמה מהאומות, וזה אל קנא ונוקם.
וז"פ לבושיה כתלג חיוור, היינו לבושי נקם הם בבהירות רב, כי הם אצלו ית' כביכול בבחינת שאלה מה שיתלבש בנשמות ישראל לעשות נקמה, כי מצידם יהיה נקמה, אבל עצמותו ית"ש הוא כולו רחמים גמורים, וזה ולבושיה כתלג חיוור כנ"ל. ונרמז ג"כ שהנשמות ישראל שנקראו לבושים יהיו בבהירות גדול. ושער רישיה כעמר נקי, קאי על מדת של ישראל, וכנ"ל על פסוק וימודו בעומר. ובזה פירשנו גם כן הגמרא (ברכות ט:) שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. כי אברהם אבינו ע"ה בחר גלות לבניו (בר"ר מד, כא) כדי שיזדככו נשמותיהם, והראה לו השי"ת שגם ע"י שפע ועושר יוכל האדם להשיג גם כן הזדככות כמו ע"י יסורין ר"ל, וז"פ שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וכו' קיים בהם - דהיינו שדבר זה לבד היה להם לקיום, ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, רק אני מראה אותו שגם ע"י עושר וכבוד יוכלו ג"כ להאיר נשמותיהם, וכן שמעתי מכאדמו"ר מוהרי"י מלובלין כי באותו פעם שנשפע שפע להגוף, באותו פעם נשפע גם כן להנשמה שפע רוחני'.
ועתה נפרש הפסוק שאל אביך ויגדך, כי כבר פירשנו הפסוק (שמות יג, יד) והיה כי ישאלך בנך, ישאלך הוא לשון שאלה ובקשה, היינו שהתפילה שלך תעלה אותה עד בנך - עד בחינת בינה אימא עילאה, כי שם נמתקין כל הדינין, אבל צריך האדם לכוין לחכמה שבבינה כי כל השפעות צריך להמשיך דרך ימין (זח"ג רכד.), ואף על פי שהוא מצד הגבורות אבל הם נקראים (זח"ג ד.) תרין רעין דלא מתפרשין לעלמין, הבין בחכמה חכם בבינה (ספר יצירה פ"א מ"ג), וצריך לכוון לחכמה שבבינה, וז"פ שאל אביך היינו שהתפלה שלך תכוון להעלותם לאביך רומז לחכמה שבבינה כנ"ל, וזה ויגדך - כי הגדה הוא מרזא דחכמתא (זח"ג נ:), גם ויגדך הוא לשון המשכה (ע' עירובין צד.), היינו שאם תעשה כנ"ל יקובל תפלתך ויומשך לך שפע, וזה ויגדך. זקניך ויאמרו לך, פירוש ובאם שתעלה תפלתך עוד יותר גבוה, לי"ג מדות רומז בתיבת זקניך שמרומז לדיקנא קדישא, ומשם תשפיע למטה ע"י תפלתך, אז ויאמרו לך - כל העולמות יתפארו בך, לשון יתאמרו (תהלים צד ד, ע' רש"י דברים כו יז).
וזפ"ה וישלח יעקב מלאכים, ופירש רש"י מלאכים ממש. ולכאורה קשה למה שלח דווקא מלאכים. ונ"ל כי ע"י מעשה הצדיקים ודיבורם הקדושים נבראים מלאכים קדושים (ע' זח"ג פג:), והמלאכים הללו מצילין אותם מכל צד ומכל קטרוג, ומעלים תפלתם למעלה בלי עיכוב. וז"פ וישלח יעקב מלאכים לפניו, שיעקב אבינו ע"ה המשיך רחמים גדולים מי"ג מדות מדיקנא קדישא, כי שלח בגימטריא י"ג הוי"ה, ובשביל שלא יהא קטרוג על תפילותיו שלח לפניו מלאכים קדושים, וזה מלאכים ממש - שיקיפו אותו מכל צד לבלתי נוגע בו שום רע ח"ו, ושיהי' לו לאור מקיף (ע' לק"ת תהלים סי' נג).
אבל הצדיק צריך ליתן מתמצית השפע לסט"א, וזהו בסוד עבודת הקרבנות כידוע (זח"ב רמב:), וז"פ אל עשו אחיו ארצה, לשון רצוי, שלא יקטרג על ישראל. שעיר שדה אדום - זה סוד שעירי הרגלים ושעיר ראש חודש, ודו"ק:
עוד נ"ל וישלח יעקב מלאכים לפניו (לב, ג). בהקדם פירוש המשנה (עוקצין פ"ג, מי"ב) אמר רבי יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי י"ש וכו'. כי רצון הצדיק העובד את ה' שיהיה דבוק רק למעלה בגובהי מרומים, ואין לו שום חשק ורצון בעולם המעשה, שלא יתגשם את עצמו חס ושלום, אבל רצונו יתברך שמו הוא דווקא שיהיה לצדיק רצון גם בעולם המעשה, כדי שיהיה השראות השכינה, כי כתוב (שמות לג, טז) ונפלינו אני ועמך, והשראות השכינה הוא על ישראל, ועיקר על הצדיק (ע' זח"א סו:), ע"כ צריך שיהיה להצדיק רצון גם בעולם המעשה, והקב"ה מנעים וממתיק לו עולם המעשה כדי שיהיה לו רצון טוב לזה. וז"פ המשנה עתיד הקב"ה להנחיל, פירוש להמתיק ולהנעים לו, לשון נחיל של דבורים. ש"י עולמות, ש"י הוא יש מאין, מה שרצון הצדיק הוא להיות דבוק רק באין, על כן הקב"ה מנעים לו ש"י עולמות, כי עולם המעשה ינ"ק י"ש, והקב"ה משפיע על ידו מבחינת ש"י לי"ש, לעולם המעשה.
והנה הצדיק בעמדו להתפלל הוא מקים את השכינה שנק' שלוחא דידן, והוא עומדת ומבקשת רחמים על בניה קמי עתיק יומין, ואח"כ נתמלאת שפע בכל טוב וממשכת לבניה, ואחר התפילה נק' ירידת השפע (פע"ח ש' קריאת ס"ת פ"ג), כי הוא מביאה שפע לבניה מה שנתמלאית ממקור גבוה.
וזפ"ה וישלח, דהיינו שהשכינה כביכול נשתלחת בשליחות, שנק' שלוחא דידן. ומי יוכל לעשות זאת לאקמא שכינתי' שת(י)לך בשליחות למענינו קמיה, ע"י יעקב - מי שהוא בבחינת יעקב שיש לו רחמנות (זח"א פז:), זה יוכל לפעול כל אלה. מלאכים לפניו, כי סוד התפילה הוא בשביל העלאות ניצוצין, כי התפילה הוא צורך גבוה (פע"ח ש' התפילה פ"ז), ובכל יום ויום נתעלה נ"ק מעביות האדמה ונעשה מהם מלאכים קדושים, ונתעלו למעלה למעלה, וזה מלאכים לפניו - כי מסביות האדמה ניצמח ונתעלה מלאכים קדושים עד שנתעלו לפניו ית"ש. אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום, פירוש ואל עשו אחיו יהיה מקומו שדה אדום, כי שם מקומו וזה הוא לחלקו.
ובזה יבואר ג"כ הפסוק (בראשית לג, יח) ויבוא יעקב שלם עיר שכם, גם כן כנ"ל, כי וישלח יעקב הוא כשנישתלחת מתתא לעילא ונק' שלוחא דידן. ויבוא יעקב שלם, הוא מעילא לתתא, דהיינו אחר התפילה הוא ירידת השפע. ופירוש שלם הוא בסוד המברך את עמו ישראל בשלום (תפילת שמ"ע, ע' סידור האריז"ל), ושלם בגימטריא ש"ע נהורין עילאין, והוא"ו הוא המשכה.
וז"פ ויבוא יעקב שלום - דהיינו אחר התפילה נשפע מש"ע נהורין. עיר שכם נקרא עולם הזה, כי בזה העולם צריך האדם לסבול כמה ענינים, ולזה נקרא עולם המעשה עיר שכם, כמו ויט שכמו לסבול (מט, טו). בבואו מפדן ארם, פירוש ע"י מה שסמך גאולה לתפילה, כי פדן נקרא גאולה לשון פדה, וארם נקרא תפילה דברים העומדים ברומו של עולם (ברכות ו: ע' רש"י), וזה בבואו מפדן ארם - דהיינו בבואו מהיחוד שנסמך גאולה לתפילה, וסוד סמיכות גאולה לתפילה הוא, כי גאל בא"ת ב"ש כתר, וישראל הוא סוד ת"ת (זח"ב מח: פרדס שכ"ג ע' ישראל), וקודם התפילה מתחיל אדנ"י, וזה הוא סוד סמיכות גאולה לתפילה - להמשיך מבחינת כתר לת"ת ישראל ולבחינת אדנ"י. אשר בארץ כנען, דהיינו שנשפעת השפע מש"ע נהורין ונמשכת ע"י הצדיק, וזה אשר בארץ כנען - נקרא הצדיק שהוא מוכנע ושפ"ל בעיניו, ואיתא ג"כ בתיקונים (ת"ז ת' לט עט:) כל אשר הוא בכת"ר, דהיינו שנשפע מבחינת אי"ן ונמשכת ע"י הצדיק. ויחן את פני העיר, ודרשו חז"ל (שבת לג:) מטבע תיקן להם, דהיינו שיהיה לישראל עושר וכבוד וכל טוב נצח סלה ועד, ודו"ק:
ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב (לב, כז). נ"ל דכתיב (עמוס ז, ב) מי יקום יעקב כי קטן, דאיתא בסה"ק (פע"ח ש' חג המצות פ"א) שנמצא בעולמות העליונים גדלות ראשון וקטנות וגדלות שני. ולהבין זאת גם בזה העולם, נ"ל כי עיקר היסוד הוא בתשובה, וכתיב (ע' ישעיה ו, י) ובלבבו יבין ושב, דהיינו שיכניס עצמו בכל לבבו ובכל כחו בשורש בינה שלו, ונק' אם כל חי (ת"ז ת' ע' קלג:) כי כמו האם מחיה את וולדותיה כמו כן התשובה באמרה יעשה תשובה ויכֻפר (ע' ירושלמי מכות פ"ב ה"ו), וכשאדם מתחיל לעבוד את הבורא ב"ה עדיין הוא בבחינת קטנות, ונותנים לו הארה מן השמים נקרא גדלות ראשון, ואח"כ ע"י גדולת הבורא ב"ה רואה שעדיין לא התחיל מאומה ה"ה בבחינת קטנות. וזה סוד מה דאיתא בזוהר (זח"א א:) בתר די(י)נקא הדר איתעברת מיניהו. וזה ג"כ פירוש הגמרא (נדה ל:) התינוק כשהוא במעי אמו ראשו בין ברכיו, כ"ז שהוא תינוק ואין לו מוחין עדיין, הוא ראשו בין ברכיו.
וז"ס הגמרא (ברכות לד:) שביקש רבי יוחנן בן זכאי מרבי חנינא בן דוסא להתפלל על בניו, והניח ראשו בין ברכיו וחלצתו חמה, ואמר ריב"ז אילמלי הטיח בן זכאי את ראשו כל היום כולו לא היו משגיחין עליו, אמרה לו אשתו וכי הוא גדול ממך, אמר לה הוא כעבד לפני המלך ואני כשר לפני המלך. כי רבי חנינא בן דוסא רצה להמשיך רחמים עליו ולהמתיק דינין, העלה עצמו בבחינת עיבור, דהיינו בחינת קטנות, עד אימא עילאה, ושם נתהפך הכל מרעה לטובה. וז"ס ויצא יעקב מבאר שבע (בראשית כח, י), ולא נאמר ויָצָא, אלא הוא לשון הווה, שכך הוא בתמידות, יעקב נקרא סוד התורה ת"ת (זח"א קנז:, ת"ז הקדמה ו.), והצדיק מעלה הכל אל אור הבינה, ושם נעשה בריה חדשה, ומשם להמשיך רחמים גדולים, ושם נמתקו כל הדינים. ורחב"ד היה עבודתו בבחינת קטנות וכנ"ל, עי"ז היה יכול להמשיך רחמים, אבל ריב"ז היה נשיא ונהג נשיא[ו]תו ברמה, ולא היה יכול לנהוג בבחינת קטנות, ע"כ שפיר קאמר כנ"ל.
וזה הי' בחינת יעקב, שהי' עדיין בבחינת קטנות לשון יו"ד עקב, ואח"כ נקרא שמו ישראל אותיות ראש לי, שהיה לו מוחין. וזפ"ה מי יקום יעקב, מי נק' בינה נו"ן שערי בינה (זח"ב קיז.), יקום יעקב - משם יקום יעקב.
וזפ"ה ויאמר אליו מה שמך, כי המלאך הבין ע"י שלא היה יכול לו, שיש לו שורש גדול, ושאל אותו על שמו, וע"י שמו יהיה יכול להבין שרשו. ויאמר יעקב, שאני בבחינת קטנות. ויאמר אליו לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, שמה גודל שורשך ובחינות התפארות שלך - ת"ת ישראל, בלתי אפשר שיהיה שמך יעקב כי אם ישראל, ראש לי.
אבל השי"ת אמר ליעקב אבינו ע"ה (בראשית לה, י), שמך יעקב, פירוש שתחזק עצמך במדת קטנות, כי הוא עיקר ויסוד להעבדות. לא יקרא עוד שמך יעקב, פירוש אבל כשתשפיע לא יהיה שמך יעקב כי אם בבחינת ישראל, כמ"ש (דה"ב יז, ו) ויגבה לבו בדרכי ה', ויקרא הוא לשון השפעה כידוע, דהיינו כשתשפיע לא יהיה בבחינת יעקב כי אם בשם ישראל ראש לי, ודו"ק:
וישא עיניו וירא את הנשים וכו' ויאמר מי אלה לך ויאמר וכו' (לג, ה). ונ"ל עפ"י מה ששמעתי בשם כאדמו"ר מרנא ורבנא מוהר"א זצללה"ה, על פסוק (שמות יח, ג-ד) ושם האחד גרשום וכו' ושם השני אליעזר, והקשה, לכאורה היה לראשון לקרות בשם אליעזר כי אלהי אבי בעזרי. ופירש, כי היה למשה רבינו ע"ה גילוי שכינה, והיה דבוק בהשי"ת מאוד, ואח"כ כשהוליד בן היה (תמיה) [תמוה] בעיניו היאך יוכל זאת, להיות שמי שיש לו גלוי שכינתו ית"ש יהיה לו עדיין גשמיות כזה, ולזה קרא הראשון בשם גרשום, כי גר הייתי - ושאינו הולך בדרך אמת, ורק שנדמה לו שיש לו גלוי שכינה. ואח"כ כשראה שיש לו דביקות הבורא ב"ה יותר ויותר וגילוי שכינתו ית', ואעפי"כ הוליד אח"כ בן, ולזה קרא שם השני אליעזר כי אלהי אבי בעזרי, דהיינו שזה רצון הבורא ב"ה, ונותן זאת להצדיק לעבדות שלו עכ"ד.
וז"פ ששאל עשו הרשע ליעקב אבינו ע"ה מי אלה לך - שאתה צדיק גדול, מאין לך שיהיה לך אשה ובנים. והשיב לו, הילדים אשר חנן אלהים את עבדך - שהשי"ת ב"ה השפיע לי זאת לצורך העבדות:
עוד נ"ל עפ"י מה דאיתא בכוונות (פע"ח ש' הזמירות פ"ו) על פסוק מי כמוכה באלים (שמות טו, יא) סופי תיבות י"ה, ואיתא בגמרא (גיטין נו:) מי כמוכה באלים מי כמוך באלמים, ואיתא בכתבי האר"י (ע"ח שכ"ב פ"ב) שהשכינה בגלות הוא בחינת אלם, שעלה שם י"ה משם אלהים ונשאר אלם. ולזה מרומז אותיות י"ה בסופי תיבות, כי בסוף יומיא יושלם זאת ויהיה אלהים השם מלא ויהיה הגאולה במהרה.
וז"פ ויאמר מי אלה לך, שראה עשו הרשע שיתוקן בחינת אלהים. והשיב לו יעקב אבינו ע"ה הילדים אשר חנן אלהים את עבדך, דהיינו ע"י הילדים שיהיה לו יהודה ויוסף, ועל ידם יתוקן זאת, וזהו אלהים את עבדך - שיתוקן בחינת אלהים, שם מלא, את עבדך - ע"י העבדות ודו"ק:
ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך (לג, יב). ויבואר, על פי מה שפירשנו הגמרא (ברכות ד:) כל האומר תהלה לדוד מובטח לו שהוא בן עוה"ב, ופירשנו כי כתיב (תהלים לח, א) מזמור לדוד להזכיר, כי דוד המלך ע"ה היה רגל רביעי של המרכבה (זח"א כ.), והוא היה בחינת מלך קדושא דלית לה מגרמה כלום (זח"א קפא.) וצריך להמשיך לה מוחין קדושין מאימא עילאה שנק' עלמא דחירות יובלא (זח"ב קיד., ת"ז ת' לב עו:) שיהיה כאמה בתה (ע' זח"א קעג:), וז"פ מזמור לדוד שהוא בחינת מלכות, להזכיר - להמשיך אליו מבחינת זכרון, מעולם הבינה שנקרא זכרון (ע' ת"ז הקדמה טז.), וז"ה סוד התשובה - להמשיך מהי"א עילאה (זח"ג יז.), ותשובה הוא תשיב הי"א לגבי וא"ו כדאיתא בזוה"ק (זח"ג קכב.), דהיינו להעלות הי"א תתאה שיהי' שני המאורות הגדולים (זח"א כ., ע"ח ש"ט פ"ב), וז"ס יום הכפורים - שאור הבינה מאיר לבחינת מלכות בלי אמצעי (זח"ג קב.), ולפיכך אסור בתשה"מ (פע"ח ש' יוה"כ פ"ד, וע"ש פ"ג).
וז"פ כל האומר תהלה לדוד, כי תהלה רומז להי"א עילאה כמ"ש (ישעיה מח, ט) ותהלתי אחטם לך, וכן אמר ר"ג (זח"ג קל:) לבעל החוטם אני מתפלל, רומז לבינה כידוע שחוטם בגימטריא ס"ג (ע"ח שי"ג פי"ב), וס"ג מקנן בבינה (ע"ח ש' הכללים פ"ח) כדברינו. וז"ה והיה כי ישאלך בנך מחר (שמות יג, יד) - שהתפילה שלך יהיה עד הבינה. ואיתא (שבת קנג.) שוב יום אחד וכו', וצריך להיות כל יום בתשובה, וזה כל האומר תהלה לדוד בכל יום - שהוא בכל יום בתשובה, דהיינו להמשיך תמיד ג' פעמים בכל יום מבחינה שנק' תהלה רומז לבינה כנ"ל, לבחינת דוד מל' קדישא, הרי זה בן עוה"ב, והב(י)ן.
וזפ"ה ויאמר נסעה ונלכה, דהיינו להעלות הי"א תתאה, דהיינו נסע הי"א תתאה, ונסע הוא לשון התרוממות. ונלכה, ולהמשיך למטה מהי"א עילאה, וזה ונלכה - ונלך הי"א, רומז להי"א עילאה. ואלכה לנגדך, ואז יתוקן הכל, ויהי' שני המאורות הגדולים, ויהיו שניהם שוים. וז"ס הכתיבה שאנו כותבין (בתנאים) וישלטו בנכסיהון שוה בשוה, [ועיין עוד במאמר[י] הליקוטים, (עמ' שדמ) יבואר ענין זה באריכות, ודו"ק]:
ויצב שם מזבח (לג, כ). בהקדם הפסוק (שמות יט, ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, נ"ל להמשיל זאת בענין מה שעינינו רואים שיש לאב בן יחיד ועושה לו כל רצונו כדי שיהיה לבן נחת רוח. כמו כן כביכול לו דומיה תהלה עשה לעצמו רצון בשבילינו שנהיה נקרא לו מלך, כמ"ש צדיק מושל כו' (שמ"ב כג, ג). וז"פ ואתם תהיו לי ממלכת, שאתם תהיו לי ממלכת ותמשלו בי כביכול ואקיים רצונכם, אבל רק לאותם שהם בחינת כהנים - שרוצים להמשיך חסדים בעולם.
וז"פ אתם נצבים היום (דברים כט, ט), שתהיו בחינת מלכות, לשון נציב מלך (מל"א כב, מח). לפני ה' אלהיכם - שיהיה קיים לנצח להמלוכה שלכם כמו שהשי"ת נקרא חי וקים.
והנה בדבר זה יש שני בחינות, א' מדריגת יוסף הצדיק, כמ"ש (בראשית מב, ו) ויוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ, כי מדריגות יוסף הצדיק הי' שהיה צדיק מעיקרא ונטר עצמו ושיבר כל החמריות ולזה זכה למלוכה. ובחינה ב', הוא מה שמתקן הכל ע"י תשובה. ושני בחינות אלו רמז יעקב, כי פעם א' כתיב (בראשית לה, ז) ויבן שם מזבח, ופ"א כתיב ויצב, כי ויצב רומז על בחינה א' מדריגות יוסף הצדיק, ובחינה ב' רומז על ויבן, דהיינו שבונה ע"י התשובה ומתקן הכל. וזהו ויצב שם מזבח, שזוכה לבחינת מלכות ע"י שזובח יצרו ואינו שומע בקול יצה"ר מעיקרא. ויקרא לו אל אלהי ישראל, ויקרא לשון המשכה - שתמשיך אלקותו ית' בכל דבר, ולא יהיה כוונתך בשבילך רק לעשות נחת רוח לפניו יתברך:
ויאמרו הכזונה יעשה את אחותינו (לד, לא). נ"ל דהנה כתיב (בראשית כד, ס) אחותינו את היי לאלפי רבבה, על פי מה שפירשנו לעיל (ריש הסדרא) מאמר הגמרא (ע' חולין ה:, תוס' בכורות מד: ד"ה שלא) אין העולם מתקיים אלא במי שמשים עצמו כבהמה. וזהו אחותינו, נק' התורה כמ"ש (משלי ז, ד) אמור לחכמה אחותי את, דהיינו שיש קיום והעמדה לתורה במי שמשים עצמו כבהמה. וזהו את היי - לשון הויה, לאלפי - לשון שגר אלפיך (דברים ז, יג) וכנ"ל, כי זה עיקר העבדות שידע האדם בנפשו שהוא אפס ואין, רק הכל מאת השי"ת.
וז"פ (יחזקאל טז, ז) רבבה כצמח השדה נתתיך, דהיינו הגם שאתה בבחינת רבבה בבחינת גדלות, אעפי"כ תדע בעצמך שאתה אפס ואין, וזהו כצמח השדה.
וזפ"ה ויאמרו הכזונה יעשה את אחותינו, ותיבת הכזונה היא תמיה, ויש תמיהות שהן קיימות (רש"י בראשית יז יז, וע' לקמן בסמוך), היינו שיהיה עושר וכבוד וכל טוב לאותם שלומדים תורה, הגם שדבר זה הוא תמיה מאין להם זאת, הלא אינם עוסקים בהבלי עולם, אבל דבר זה הוא תמיהות כשהן קיימות - שאעפי"כ יהיה להם כל טוב. וזהו הכזונה לשון פרנסה, כמו שתרגם יהונתן ע"פ (יהושע ו, יז) רחב הזונה - פונדקייא, שיהיה פרנסה ושפע לאחותינו - לאותם שלומדים תורה:
ויאמרו הכזונה יעשה את אחותינו (לד, לא). נ"ל דאיתא (רש"י בראשית יז, יז) יש תמיהות שהן קיימות. ושמעתי פירוש הדבר מכאדמו"ר מוהרי"י זצ"ל מלובלין כי תימה רומז לחכמה עליונה, לשון פלא, אלף חכמה (ע' איוב לג, לג). וזה יש תמיהות שהן קיימות - כי החכמה תחיה את בעליה (קהלת ז, יב). והחכמה מאין תמצא (איוב כח, יב) יש מאין, וזה "יש" תמיהות, עד כאן דבריו הקדושים.
והנה פירשנו הגמרא (ברכות ט:) שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואח"כ יצא[ו] ברכוש גדול לא קיים בהם. דהיינו שהראה הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה שהרכוש גדול יוכל להוות ג"כ קיום גדול לישראל, ויש תמיהות שהן קיימות.
והנה כתיב (שמות טז, ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ולכאורה יפלא דהל"ל הנני נותן לכם כמ"ש (תהלים קלו, כה) נותן לחם לכל בשר. והענין הוא כי הקב"ה דרכו להיטיב ושפע הולכ(ו)ת מאתו תמיד מאין הפוגות, רק כשבאת לעולם העשיה הקליפות מונעים ח"ו, אבל השי"ת ברוב רחמיו משפיע לעמו ישראל שפע ומשמרה שלא יגיעו זרים בהם, וזה הנני ממטיר לכם לחם, ממטיר הוא לשון נטירו, שהשי"ת משמר השפעה שיבוא רק לישראל עם קדושו ושלא יוכלו הקליפות למנוע.
וז"פ ויאמרו הכזונה, והוא לשון תימה כי נכתב בחטף, וזונה היא לשון פרנסה כידוע (תרגום יונתן יהושע ו יז, ע' לעיל), וזה הכזונה, ויש תמיהות שהן קיימות, וזה הכזונה - דהיינו שנמשך שפע ופרנסה. וזה יעשה את אחותינו - בשביל אחותינו, בשביל שנמשך מחכמה עליונה, ואחותינו רומז לחכמה כמ"ש (משלי ז, ד) אמור לחכמה אחותי את. אי' יעשה את אחותינו רומז לכנסת ישראל (זח"ג רנו:, ע' זח"ג עח.), שיהיה שפע ופרנסה לאחותינו, ואז יהיה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה (משלי לא, טו):
עוד נ"ל כי בזמן הגלות צריכים ישראל לייפות א"ע בעיני האומות, שיהיה להם חן בעיני השרים והשלטונים, ובאמת הוא גלות השכינה, כי עיקר צריך להיות שיהיה פארו עלי ופארי עליו (פיוט אנעים זמירות).
וזפ"ה ויאמרו - שהעולמות העליונים אומרים ומתמיהין עצמם. הכזונה יעשה את אחותינו - כי דרך זונה (שמייפות) [שמייפה] א"ע לפני איש זה אשר לא בעלה, וזה שהעולמים מתמיהים עצמם, עד מתי יהיה זאת שאחותינו יהיה כזונה, ואחותינו נק' השכינה כביכול כמ"ש (שה"ש ח, ח) אחות לנו קטנה (ע' זח"ג עח.), ויהא רעוא שיהיה גאולה שלימה ויקוים בנו ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט, ג) אמן:
עוד נ"ל כי שלמה המלך ע"ה קרא להאפיקורסים זונה (קה"ר א, כד), כי מי שיש לו אמונה כוזב(ו)ת נק' זונה, וצריך שיהיו מופרשים מעדת ישראל שלא להטעות ח"ו את ישראל. וזפ"ה ויאמרו הכזונה, הוא תרין מילות מ[ו]רכבות, דהיינו הך זונה, דהיינו להכות באגרוף הרשעים שכוזבים באמונת אלהי עולם ונקראים זונה, וכשיהיה להם מפלה ויפלו וישברו אז יהיה תקומה להשכינה, וזה יעשה את אחותינו:
בני רחל יוסף ובנימין (לה, כד). בהקדם הפסוק (תהלים קיח, ה) מן המצר קראתי י"ה, דהנה אנו אומרים (דניאל ט יח, תחנון לב' וה') הטה אלהי אזנך ושמע, לכאורה תמיה, הלא גם משמי השמים שומע. אבל נ"ל כי התפילה שאדם מבקש נתפעל ונתקבל בעולמות העליונים, לכל העול' מה שהוא צריך, וזה שאנו מבקשים שתפילתנו יתפעל ויתקבל גם בזה העולם, וזהו הטה אלהי אזנ(י)ך. וז"פ (תהלים לג, כב) יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך - שיהיו לנו חסדים כמו שאנו מבקשים מאתך הצטרכות זה העולם. ובחי' שמועה נקרא עמר נקי, הגם שהוא שערות, אבל נקרא עמר נקי כי הכל זאת כדי שנוכל לקבל השפע (ע' ע"ח שי"ג פ"ו). וזהו מן המצר קראתי יה, כי תיבת מצר אותיות צמר, לשון עמר נקי (טעמי המצות פ' קדושים). וז"ס השופר שפיו קצר למעלה ונתרחב למטה (פע"ח ש' השופר פ"א).
וז"פ בני רחל נק' צמר, עמר נקי, וזהו בני רחל רומז לבינה דארוך. יוסף ובנימין נק' תרין צדיקין צדיק לעילא צדיק לתתא כדאיתא בזוהר (זח"א קנג:), כי כן דרך ירידת השפע מלמעלה ע"י תרין צדיקין, דהיינו לצדיק לעילא שנקרא יוסף, ומצדיק לעילא לצדיק דלתתא שנקרא בנימין, כדי שנוכל לקבל השפע, ודו"ק: