מתני' החדש אסור מן התורה בכל מקום. ירושלמי מתני' דר' אליעזר דתנינן תמן כל מצוה שאינה תלוי' בארץ נוהגת בין בארץ בין בח"ל וכל שהיא תלוי' בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה ומן הכלאים ר' אליעזר אומר אף החדש מ"ט דר"א בכל מושבותיכם אפי' בח"ל. מאי מקיימין רבנן טעמא דר"א בכל מושבותיכם בחדש שכן יצא בח"ל ר' יונה בעי (בשם) [קומי] ר' יוסי למה לא תנינן אף חלה עמדן א"ל לא אתינן מתני אלא דברים שנוהגים בישראל ונוהגים בעכו"ם וחלה נוהגת בישראל ולא בעכו"ם דכתיב ראשית עריסותיכם ולא של עכו"ם. ושמעי' מינה דחדש נוהג בשל עכו"ם ופסק רבינו יצחק אלפס ספ"ק דקידושין דקיי"ל כר' אליעזד דחדש נוהג בח"ל הואיל וסתם לן תנא דהכא כוותי'. ותימה הואיל וחדש נוהג בח"ל ונוהג נמי בשל עכו"ם האיך אנו קונים תבואה מן העכו"ם ולא חיישינן לחדש בשלמא תבואה שנזרעה לפני העומר ונשרשה לפני העומר אתי שפיר שאנו קונין תבואה מן העכו"ם ואוכלין כדתנן פ' ר' ישמעאל משקרב העומד הותר החדש מיד ותנן החטין והשעורין והכוסמין ושבולת שועל ושיפון הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה ואסורין בחדש לפני העומר ולקצור לפני הפסח ואם השרישו קודם העומר העומר מתירן ואם לאו אסורין עד שיבוא העומר הבא. אע"פ דלית לן האידנא הבאת העומר מ"מ הרי קיי"ל דהאיר המזרח מתיר כדאמר בגמרא רב (וחזקי') [ושמואל] דאמרי תרוייהו בזמן שביהמ"ק קיים עומר מתיר בזמן שאין ביהמ"ק האיר המזרח מתיר. מ"ט תרי קראי כתיבי כתיב עד הביאכם. וכתיב עד עצם היום הזה. הא כיצד. כאן בזמן שביהמ"ק קיים כאן בזמן שאין ביהמ"ק קיים. ור' יוחנן ורשב"ל דאמרי תרווייהו אפי' בזמן שביהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר והכתיב עד הביאכם למצוה. הלכך היכא שנזרעה לפני העומר ונשרשה לפני העומר. אע"ג דחדש נוהג ח"ל ונוהג נמי בשל עכו"ם שפיר אכלינן מניה דהאיר המזרח מתיר האידנא לדברי הכל. אבל תבואה שנזרעה לאחר העומר הא ודאי אסירא עד שיבוא עומר הבא והואיל חדש נוהג בח"ל דאורייתא ונוהג נמי בשל עכו"ם דאורייתא בח"ל כדתנן החדש אסור מן התורה בכל מקום. וקא חזינן שחודשין וזורעין לאחר הפסח א"כ היכי אכלינן מינה. הא הוה לה ספיקא דאורייתא. ונראה בעיני אני המחבר לפסוק הלכה דחדש ח"ל דרבנן וספיקא דרבנן לקולא דתנן כל קרבנות הצבור והיחיד באים מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינם באים אלא מן החדש ומן הארץ. סתם לן תנא דחדש ח"ל דרבנן דאי דאורייתא הי' בא מחוץ לארץ דהא בהא תליא כדאמר בגמרא מתני' דלא כי האי תנא דתניא עומר הבא מן הישן כשר שתי הלחם הבאות מן הישן כשירות אלא שחיסר מצות עומר דכתי' תקריב את מנחת ביכורך ואפי' מן העליה שתי הלחם דכתיב ממושבותיכם [וכו'] ואפי' מן העלי'. והא אפיקתי' קרא תביאו אפי' מן העלי' [וכו'] והכתי' חדשה האי מבעי' לי' לכדתניא ר' נתן ור' יעקב אמרו שתי הלחם הבאות מן הישן כשירות ומה אני מקיים חדשה שתהא חדשה לכל המנחות. ע"כ ל"פ אלא בחדש אבל בארץ לא פליגי דעומר ושתי הלחם מארץ אין מח"ל לא. כמאן דלא כי האי תנא דתניא רבי יוסי ב"ר יהודה אומר עומר בא מח"ל ומה אני מקיים כי תבואו אל הארץ שלא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ וקסבר חדש ח"ל דאורייתא הוא ממושבותיכם כ"מ שאתם יושבים משמע וכי תבואו זמן הביאה הוא וכיון דאורייתא הוא אקרובי נמי מקרבינן. הא למדת דהא בהא תליא הלכך סתם לן תנא דחדש ח"ל דרבנן ור' נתן ור' יעקב ת"ק דידהו סברי נמי הכי דרבנן. והאי סתמא עדיף טפי דתני לי' בהדי קרבנות ושתי הלחם. בההיא דפר' אחד דיני ממונות דההוא סמיא דהוה בשבבותי' דר' יוחנן דהוה דאין דיני ולא א"ל ר' יוחנן ולא מידי ופרכי' והיכי עביד הכי והא א"ר יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן כל הבשר לדון בשר להעיד ויש כשר להעיד ואינו כשר לדון וא"ר יוחנן לאתויי סומא באחת מעיניו ושנינן ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה. ומאי אולמא דההיא סתמא מדאי סתמא איבעית אימא סתמא דרבים עדיף. ואיבעי' אימא משום דתני לה לגבי הלכתא דדינא. הלכך הכא נמי האי סתמא עדיף דהאי עומר מנחת צבור הוא ותני לה גבי הלכות מנחות. אבל הכא בשמעתא תני אגב ערלה וכלאים ולא עדיפא כי האי סתמא. ואמרי' בפרק ר' ישמעאל רב פפא ורב הונא ברי' דר' יהושע אכלי באורתא דשיתסר נגהי שיבסר קא סברי חדש ח"ל דרבנן ולספיקא לא חיישינן. ואי משום רבנן דבי רב אשי דאכלי בצפרא בשיבסר קסברי חדש ח"ל דאורייתא ורבן יוחנן בן זכאי מדרבנן תיקן ליום הנף ולספיקא לא תקון. ההיא לאו ראי' היא דאשכחן דלא בעי תלמוד' לסמוך על רבנן דבי רב אשי בפ' האשה שנתארמלה דאמר ר' זירא הא מילתא מר' אבא שמיעא לי ואי לאו ר' אבא דמן עכו שכחתי' שלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהן צריכין שיכתובו במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי ואמר רב נחמן בר יצחק ואי [כתב שטרא דנן נפק לקדמנא] בי דינא תו לא צריך ודלמא ב"ד חצוף הוא כשמואל דאמר שמואל שנים שדנו דיניהן דין אלא שנקראו ב"ד חצוף דכתי' בי' בי דינא דרבנ' אשי ודלמא רבנן דבי רב אשי [כדשמואל ס"ל דכתיב ואמר לנא רבנא אשי] הא למדת דלא בעו רבנן לסמוך על רבנן דבי רב אשי מפני שפעמים היו טועים. והא דאמר רבינא אמר' לי אם אביך לא הוה אכול אלא בשיבסר נגהי תמניסר סבר לה כר' יהודה וחייש לספיקא. ופי' רבינו שלמה זצ"ל דקסבר חדש ח"ל דאורייתא. דהיא לאו ראי' היא חדא דמצינו לפרש שפיר דסבר דרבנן ומחמיר משום דחייש לספיקא דר' יהודה בארץ. ותו דאפי' לפי' רבינו שלמה. אבוה דרבינא הכי הוי סבר אבל רבינא גופנ' שפיר אפשר דסבר דרבנן. ותו הואיל והמשניות והתנאים חלוקים בדבר וחזינן נמי אמוראים דאיכא דעבדי הכי [ואיכא דעבדי הכי] ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר ואיכא שעת הדחק דאי אפשר לן שלא לקנות תבואה מן העכו"ם אית לן לסמוך על סתם משנה והתנאים והאמוראים דסברי חדש ח"ל דרבנן ולא חיישי' לספיקא. כההיא פ"ק דנדה מעשה ועשה ר' כר' אליעזר לאחר שנזכר אמר כדאי הוא ר' אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק. והוינן בה מאי לאחר שנזכר. אי לימ' לאחר שנזכר דאין הלכה כר"א אלא כרבנן בשעת הדחק היכי עביד כוותי'. אלא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר ולאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עלי' אלא רבים פליגי' עלי' אמר כדי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק. הא למדת שסומכין על דברי יחיד במקום רבים בשעת הדחק. כש"כ הכא דרבים ורבים נינהו שיש לסמוך עליהם בשעת הדחק. ותנן פ"ק דמס' עדיות ולמה מזכירין דברי היחיד במקום המרובים הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובים שאם יראה ב"ד את דברי היחיד ויסמוך עליו. פי' בשעת הדחק. ור' יהודה דאמר התם למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלה שאם יאמר אדם כך מקובל אני אומרים לו בדברי איש פלו' שמעת. לא פליג את"ק. אלא ר' יהודה איירי שלא בשעת הדחק שמבטלין דברי היחיד ועושין כדברי המרובין. אבל בשעת הדחק מודה ר' יהודה שסומכי' על דברי היחיד אפי' במקום המרובין הואיל ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר להדיא כדברי המרובין. הלכך כש"כ הא דאתינא עלה דרבים ורבים נינהו ואיכא דעבדי הכי ואיכא דעבדי הכי ואיכא שעת הדחק דלא אפשר לן שלא לקנות תבואה ולחם מן העכו"ם. ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר כש"כ דסמכי' אתנאי ואמוראי דסברי חדש ח"ל דרבנן ולספיקא לא חיישינן אלא ודאי אותם ישראלים שיש להם שדות בח"ל וחודשים לאחר הפסח וזורעים וקוצרים ההיא תבואה ודאי אסורה היא עד שיבוא הפסח לשנה הבאה ויתירנה האיר המזרח כך נראה בעיני אני יצחק ב"ר משה נב"ה: