תשובה מהנ"ל
אדדה כל שנותי. מרוב בכיותי וצרותי. וכהו הרואות בארובותי. לכן בקשתי אחד מחברי לכתוב לך החבר ה"ר יצחק בר משה ואני קורא מפי והוא כותב על הספר ואשיבך בקצרה:
דעתי נוטה ששטר המתנה המוקדמת לשטר המכירה המתנה מוקדמת וכשירה בעדים החתומים עליה ואע"פ שדילג הסופר ולא כתב ואמר לן כתבוה בשוקא וכו' אפ"ה כשירה לפר"ח כמו שכתבת לעיל לשונו וגירסתו ואע"ג דאיבעיא לן סתמא מאי לא קאי אלא על דהויא מודעה לחבירתה דלפי' רבי' שמואל לא היה לו לתלמוד לעשות בעיא במה שדיבר כבר איכא בינייהו סתמא אלא רק היה לו לפסוק והלכתא חיישינן זה קשה לפירושו. ואומר אני לפי פירושו שפירש דבסתמא חיישינן ה"מ בימי חכמי התלמוד שלא היו רגילין לכתוב דאמרינן בפ' חזקת הבתים אמר (רבא) [רבה] אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מקרקעי גבי מטלטלי אר"ח והוא דכתב דלא כאסמכתא דלא כטופסי דשטרא אלא כחומר כל השטרות משמע מדקאמר והוא דכתב ש"מ לפעמים לא היו רגילים לכתוב. ודכוותה אמרי' בגט פשוט דכתב ביה שריר וקיים ובטופסי שטרות דרב יהודאי דרגיל לכתוב הכל לאפוקי נפשין מפלוגתא ומספיק' דחשש לב"ד טועין. ועתה שהכל כותבין כטופסי שטרות דרב יהודאי וקבלתי עלי שטר מתנה זו כחומר כל שטרי מתנו' א"כ אפי' אם לא כ' וחתמוה בברא כו' כשר השטר מתנה ועוד נ"ל שאם העדים קיימים בפנינו עדיין יכולין לכתוב שטר מתנה אחר מזמן המתנה (ואי כתב) [ויכתוב] בו כתבוה בברא וחתמוה בשוקא אחרי שסתם קנין לכתיבה עומד בכל שופרי דשטרי אין הפסד במה שדילגו שהרי בכל שטרי מתנות שלנו כתוב בהן קניין וקנינא מיניה כו' עד במנא דכשר למקניא ביה וכל כמה דלא כתבו שטר מתנה ההגונה לא עשו העדים שליחותם כי רגילות המקנים לומר כתבו וחתמו כתיקון השטרות כמו שאנו רגילין לכתוב בשטרות: