מתני' מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר. והוא בסוף אלפים אמה ממקום רגליו ומהאילן לביתו אלפים. ואמר שביתתי תחתיו. ומשם יהא לי אלפי' ואע"ג דהשתא קדיש יומא (מצינא) [מצי] למיזל אלפים עד התם דהיא מקום שביתה ומשם יש לו אלפים לכאן ואלפים לצד ביתו לא אמר כלום. כך פי' רש"י. ותימא איך יקנה שביתה אחר שחשכה לו וקדיש יומא ונראה כגירסת רבי' חננאל זצ"ל דגריס והיה ירא שמא תחשך ואע"ג דלכאורה משמע בגמ' כפי' רש"י זצ"ל דאסקי' אסיפא דמתני' אמר רבא. הא דקתני במתני' דאם סיים קנה שביתה בעיקרו הוא דכי הוה רהיט הוה מטי התם קודם שתחשך. ופרכי' והא חשכה לו קתני (ופרכי') [ומשנינן] חשכה לו לביתו אבל לעיקרו של אילן מצי אזיל הרי משמע דה"ג וחשכה לו. התם נמי גרס ר"ח והא היה ירא שמא תחשך קתני פי' ואם היה יכול להגיע שם קודם שתחשך למה הי' ירא שמא תחשך כיון דכי רהיט מטי וכן פי' רבי' שמואל שאמר שביתתי תחתיו מבע"י וכן יש להסב פירש"י שאמר שביתתי תחתיו מבעו"י והא דפי' אע"ג דקדיש יומא (מצינא) [מצי] למיזל היינו שיקדש היום לאחר זמן וחשכה לו נמי דקתני היינו שסבור שאינו יכול להגיע שם עד שתחשך ולכ"ע לא קני שביתה אלא מבעוד יום. מאי לא אמר כלום. דקתני במתני'. אמר רב לא אמר כלום כל עיקר ולא יזוז ממקומו שהרי במקום [רגליו] כאן אין לו שביתה שהרי עקר דעתו ולבו מיכן ובתחת האילן נמי לא קנה שביתה אע"פ שכל תחתיו של נוף האילן בתוך אלפים אמה למקום רגליו. ושמואל אמר לא אמר כלום לביתו אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל. ולקמן מפרש דכי אמר שמואל למילתיה כגון דקאים כל נופו של אילן בתוך אלפים של מקום רגליו דכל ארבע אמות שאתה נותן לו לשביתה [תחתיו כולן הן ראויות] לו והלכך לביתו לא אמר כלום דהא ביתו רחוק מעקרו אלפים אמה כדתני מתני' מעיקרו עד ביתו אלפים אמה ושמא הוא בחר לו ד"א הראשונות שתחת האילן אותן של צידו ומשם עד (בו) [ביתו] יש יותר מאלפים כל רוחב נוף האילן אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל דממ"נ כל ד"א שאתה נותן לו תחתיו לשביתה [נותנות] לו עד מקום רגליו אלפים אמה. ונעשה תחתיו של אילן. רוחב נטיית נופו של אילן אם הוא רחב עשרים או ל' אמות נעשה חמר גמל כלומר מושכו לכאן ולכאן. בא למדוד לו מן הצפון. בסוף נטיית הנוף לצד ביתו אלפים כדי שיגיע לביתו. מודדין לו מן הדרום. ואומר שמא ארבע אמות הראשונות לצד רגליו בחר לו תחת האילן ומשם ימדדו לו אלפים לו ואלפים לביתו ונמצא רחוק שלשים אמה. בא למדוד מן הדרום. מד' אמות הראשונות אלפים לצד רגליו כדי שיוכל לחזור לאחוריו ממקום רגליו ל' (יום) [אמה]. מודדין לו מן הצפון. שמא ד"א של סוף האילן לצד ביתו בחר ומשם ועד מקום רגליו יש לו אלפים ואין יכול לחזור לאחוריו אפי' פסיעה אחת אבל ד' אלפים יש לו ממקום רגליו לצד ביתו פחות ל' אמה ממ"נ ומקום רוחב האילן הוא מפסיד מפני שלא פירש. וקיי"ל כרב דרב ושמואל הילכת' כרב באיסורי ותו דאביי ורבא ורב הונא בריה דרב יהושע שקלי וטרו אליבא דרב דאמר רבא מאי טעמא דרב דלא סיים אתריה ולא פירש איזה ארבע אמות בחר לו בתחתיו של אילן לאו שביתה היא ואיכא דאמרי אמר רבא מ"ט דרב כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו. וכיון דאם סיים ארבע צפוניות אינו יכול לחזור ולבחור ד' דרומיות להיות לו שביתה כאן וכאן כי אמר נמי [כולהו כחדא כגון הכא] דאמר שביתתי תחתיו לא אמרי' דליקנו ליה ד' מנייהו מאי בינייהו איכא בינייהו דאמר דליקנו ליה ד"א מגו תמני דהא פלוגתייהו דרב ושמואל באילן שיש תחתיו שמונה אמות כדפרישית בסמוך. מ"ד משום דלא מסיים אתריה הא לא מסיים אתריה ולא יזוז ממקומו. למ"ד כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו. הכא ד' קאמר וקנה שביתה תחת האילן. וקיי"ל כי ההוא לישנא דטעמיה דרב משום דלא מסיים אתריה דאביי ורב הונא בריה דרב יהושע תרוייהו הכי ס"ל דאמר אביי ל"ש אלא באילן שיש תחתיו י"ב אמה או יותר דאיכא למימר ד' דהאי גיסא או דהאי גיסא או מיצעי הלכך לא מסיימי. אבל באילן שאין תחתיו אלא י"א אמה מקצת ביתו ניכר. שהרי יש לך לברור שיעור שביתה בתוך י"א הללו שע"כ מקצת ביתו בתוכם הוא ומאי נינהו ד' מציעתא דאי בדידהו אמר שפיר ואי בדהאי גיסא או מהאי גיסא הרי חצי אמה מאלו [ומאלו בתוכם של] אמצעיות הלכך סיומא היא לקנות בית ומיהו בא למדוד לו מן הצפון מודדין לו מן הדרום. הכל כדפרישית במילתיה דשמואל. מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע ממאי דבארבעי מציעתא קא מסיים דילמ' בד' דהאי גיסא ובד' דהאי גיסא קא מסיים. ומי הבדיל לך אמצעיות מתוך השאר ומה בכך אם מקצת ביתו ניכר בהם הרי יש לומר דהאי גיסא בירר לו ודהאי גיסא בירר ואינו יודע את ביתו וכיון דאיכא לספוקי בהני ובהני ואין אלו נבלעות בתוך אלו אין כאן סיום. אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע ל"ש אלא באילן שתחתיו ח' אמות אבל באילן שתחתיו ז' אמות ה"ז מקצת ביתו ניכר באמה אמצעית דאי אפשר שלא בירר' דאי באמצע האילן בירר ד"א הרי היא מהן ואי מהאי גיסא או מהאי גיסא הרי היא מהן הלכך קנה שם בית ומיהו בא למדוד מן הצפון מודדין לו מן הדרום מן הדרום מודדים לו מן הצפון ומפסיד כל רוחב האילן. הלכך כל היכא שהאילן שבע ואמר שביתתי תחתיו אז לכולי עלמא בין לרב בין לשמואל לא אמר כלום דלא מצי אזיל לביתו מפני שמפסיד רוחב האילן וכל גופו של אילן עומד בתוך אלפים של מקום רגליו ושמא בחר לו ד"א של צד רגליו ומשם אנו מודדין לו ונמצא רחוק מביתו כל רוחב האילן אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל וגם מעבר האילן לצד אחר מצי אזיל דהיינו ד' אלפים ממקום רגליו ואם בא כבר לתחת האילן ורוצה לחזור לאחוריו שעקר רגליו לא מצי אזיל מפני שמפסיד נמי רוחב האילן דשמא ד' אמות של צד ביתו בחר לו ומשם מודדין לו אלפים אבל אילן שתחתיו שמונה אמות או יותר בהא נחלקו רב ושמואל דלרב לא אמר כלום כל עיקר ולא יזוז ממקומו שהרי במקום רגליו כאן אין לו שביתה שהרי עקר דעתיה ולבו מיכן ובתחת האילן נמי לא קנה שביתה ולשמואל לא אמר כלום אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל ונעשה תחתיו של אילן המר גמל כדפרי' לעיל. והלכה כרב דהא רבא ואביי ורב הונא בריה דרב יהושע שקלו וטרו אליביה וס"ל כותיה ורבי' שב"ט פסק כשמואל דהלכה כדברי המיקל בעירוב:
מתני' מי שהיה בא בדרך והיה ירא שמא יחשיך והיה מכיר אילן או גדר דהיינו חומת אבנים ואמר שביתתי בעיקרו ויודע הוא שמעיקרו ועד ביתו אין יותר מאלפים קנה לו שביתה בעקרו הואיל וסיים מקומו ומהלך ממקום רגליו ועד עקרו של אילן אלפים אמה ומעיקרו ועד ביתו אלפים אמה נמצא מהלך משחשיכה ד' אלפים אמה: אמר רבא. האי דקתני במתני' דאם סיים קנה שביתה בעיקרו הוא דכי הוה רהיט הוה מטי לעיקרו של אילן מבעוד יום קודם שתחשך התם מהני אמירה ומצי למיזל עד עיקרו של אילן בנחת ומשם לביתו. א"ל אביי והא חשכה לו קתני דמשמע דלא מטי לעקרו של אילן אלא חשיכה. חשכה לו דלא מטי לביתו אפי' הוה רהיט אבל לעקרו של אילן מטי כי רהיט ואיכא דאמרי אמר רבא חשכה לו ולא מטי לעקרו של אילן כי מסגי קלי קלי אבל כי רהיט מטי והלכה כרבא. ואפי' גרסי' רבה הרי קיבלה אביי דלא הדר ליה ולא מידי. ורבה ורב יוסף הוה אזלי באורחא א"ל רבה לרב יוסף תהא שביתתנו תחותי דיקלא דסבול אחוה. כלומר תחת אותו אילן שאילן אחר נסמך עליו. ואמרי לה תחותי דיקלא דפריק מריה מכרגא. כלומר שטוען פירות הרבה ומוכרן ופורע מהם מס. א"ל לא ידענא ליה א"ל סמוך עלואי דתניא ר' יוסי אומר אם היו שנים אחד מכיר ואחד שאינו מכיר שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר והמכיר אומר תהא שביתתנו במקום פלוני ולא היא לא תנא ליה כר' יוסי אלא סתמא תניא לעיל בשמעתין אלא להכי א"ל בשם ר' יוסי דלקביל ליה מיניה משום (ולא היא) דר' יוסי נימוקו עמו וקיי"ל כרבה דרבה ורב יוסף הל' כרבה וכ"פ הרמ"מ הלכך שאינו מכי' מוס' שביתתו למכי' והמכיר מתכוין לשבות הוא וחבירו במקום שמכיר:
מתני' מי שבא בדרך והיה ירא שמא יחשיך ואינו מכיר לא אילן ולא גדר. או שהוא מכיר אבל אינו בקי. ואינו יודע שתועיל לו אמירתו תחת האילן או תחת הגדר. ואמר שביתתי במקומי זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח. פסק רבי' יצחק בר שמואל דבלא אמירה נמי קנה אלפים אמה לכל רוח מההיא דלעיל דפ' בכל מערבין דאמרי' אלא הא דא"ר יהודה עירב ברגליו בראשון עירובי תחומין מערב ברגליו בשני עירב בפת בראשון מערב בפת בשני הא מכין מיו"ט לשבת א"ל מי סברת דאזיל [ואמר מידי. דאזיל] ושתיק וקאים כמאן כר"י בן נורי דאמר חפצי הפקר קונין שביתה פי' דתנן בפרקין מי שישן בדרך ולא ידע עד שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח דברי ריב"נ וחכ"א אין לו אלא ד"א ואסיקנא טעמא דריב"נ דחפצי הפקר קונין שביתה ואדם ישן הוא כמו חפצי הפקר. אפי' תימא רבנן ע"כ לא פליגי רבנן עליה דר"י בן נורי אלא בישן דלא מצי אמר אבל בניעור כיון דאי בעי למימר מצי אמר אע"ג דלא אמר כמאן דאמר דמי. הא למדת דבסתמא בלא אמירה נמי קני מיהו לאו ראיה היא דשאני התם שהולך לשם כך על התחום כדי לערב ולהכי קני בלא אמירה אבל המחשיך בדרך שלא בא לזה המקום כדי לערב אלא לפי דרכו ה"נ דלא קני עד שיאמר שביתתי במקומי. מיהו מגופה דמתני' יש ראיה כדפי' לעיל דהלכה כריב"נ ולא מטעמיה אלא הואיל וניעור קני ישן נמי קני ואי ניעור בעי אמירה מה ראיה יש כאן לישן והכי נמי מוכח לעיל גבי מתני' מי שישב בדרך ועמד דבסתמ' בלא אמירה קני שביתה כדפרי' בההוא שמעתא לעיל והא דנקט ואמר שביתתי במקומי משום דבעי למתני סיפא זו היא שאמרו העני מערב ברגליו אבל עשיר לא אע"פ שאמר שביתתי במקומי וכה"ג אשכחן בפ' שנים אוחזין דתנן ראה אותם רצים אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו דלאו דוקא נקט ואמר זכתה לי שדי דבלא אמירה נמי קנה כדמוכח התם בגמ' גבי ד' אמות של אדם קונות לו בכל מקום דאמרי' ואי תקינו רבנן דליקני כי לא אמר מאי הוי והא דנקט ואמר זכתה לי שדי משום רבותא דסיפא נקטיה דקתני היה צבי רץ כדרכו או שהיו גוזלות מפריחות ואמר זכתה לי שדי לא אמר כלום: והני אלפים אמה היכא כתיבן דתניא שבו איש תחתיו אלו ד"א. וכיוצא חוץ לתחום איירי כדפרי' לעיל בפרקין. אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה משמע דיש לו אלפים לבד מד"א וכ"פ רבי' שמואל בפרקין דלעיל דכל אלפים אמה דאמרי' בערובין בין בעירבו תחומין לתוך תחומו בראש אלפים בין למי ששבת בבקעה שיש לו אלפים. אלפים וד"א קאמרי והאי דלא חשיב להו בהדי אלפים ה"ט דלא חשבינן אלפים אלא משפת מקומו ומקומו של אדם ד"א והכי מוכח בפ' בכל מערבין דתנן גבי עירובי תחומין נתגלגל העירוב חוץ לתחום אינו עירוב פי' הואיל ויש מביתו שהוא לן שם ועד העירוב יותר מאלפים דממ"נ כל היכא דקנה שביתה אי בביתו אי בעירובו לא מצי למיזל ומשקליה ואמר רבא ל"ש אלא שנתגלגל חוץ לד"א אבל בתוך ד"א כשר הנותן את עירובו בראש אלפים יש לו ד"א ואי יהביה בראש אלפים וד"א מצי שקיל ליה ואהדרי' לגבי' א"נ מצי למיזל להתם ולאוכלו הלכך הואיל והוא בתוך ד"א כשר הא למדת דאלפים דיהבי רבנן היינו ארבעת אלפים וארבע אמות: