רפ"ב דביצה תניא ר' אליעזר אומר אין לו לאדם ביו"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה ר' יהושע אומר (חזקיהו) [חלקהו] חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כתוב אחד אומר עצרת לה' אלקיך וכתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם הא כיצד ר' אליעזר סבר או כולו לה' או כולו לכם ור' יהושע סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם ור"א ור' יהושע הלכה כר' יהושע. וכי היכי דפליגי לענין יום [טוב] ה"נ פליגי לענין שבת כדמוכח בירושלמי פ' אלו קשרים ר' חגוי בשם ר' שמואל בר נחמני לא ניתנו ימים טובים ושבתות אלא לאכילה ולשתיה וע"י שהפה הזה (טריח) התירו לו לעסוק בד"ת ר' ברכיה בשם ר' חייא בר בא לא נתנו ימים טובים ושבתות אלא לעסוק בהם בד"ת ובחול ע"י שהוא טריח ואין פנאי לעסוק בהם בדברי תודה נתנו לו שבתות וי"ט לעסוק בהם בד"ת מתני' מסייעא בין דו בין דו כיצד הוא עושה או יושב ואוכל או יושב ועוסק בד"ת כתוב אחד אומר שבת הוא לד' וכתוב אחד אומר עצרת לד' אלקיך הא כיצד תן חלק לד' לתלמוד תורה וחלק לאכול ולשתות ואנן קיי"ל כר' יהושע. מיהו אין שונין בשבתות וימים טובים אלא בדברים הרגיל בהם ובאגדות אבל דברים שאינו רגיל בהם צער הוא לו כההיא דפרק בשלשה פרקים דת"ר כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בת"ב כו' עד אבל קורא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות. מיהו הכל מותר דהא ר' יהודה פליג כדתניא ר' יהודה אומר אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות וכו' עד שנאמר פקודי ד' ישרים משמחי לב ואכולהו קאי. הלכך מנהג כשר לאחר שיוצאים מבית הכנסת בשבת שחרית הולכים לאכול ואחר אכילה ישנים לתענוג שבת ואחר שינה לומדים:
וכשהגיע עת המנחה כתב ה"ר משה מיימון זצ"ל מנהג צדיקים שמתפללים מנחה ואח"כ אוכלים. וכבר היו מקומות שהיו נוהגים כן וגער בהם ר"ת ואסר עליהם דאמרי' בירושלמי מעשה באחד ששתה מים בין מנחה למעריב ובא מלאך המות והרגו מפני שמתים שותים ונמצא גוזל מתים ואמרינן במדרש שכל השותה מים בשבת ביה"ש גוזל (קרואין) [קרוביו] המתים ואמרי' במדרש שהן שותין ממעין אחד בשבת בערב וכת' שפ"א אירע מעשה בלותיר ובא לידי סכנה ובקושי גדול התירו לאכול בת"ב כשחל להיות בשבת ונדחה ואני שאלתי למורי ה"ר שמחה בר שמואל זצ"ל הלכה למעשה והשיב לי שלא לאכול בשבת בין מנחה למעריב הואיל ור"ת איסר. מיהו איני מבין ואפי' לפי דברי ר"ת מים ליתסרו אבל אכילה ושתית יין ודבש ושכר לשתרי. ותו דר"פ ערבי פסחים אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל בשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה פרשב"ם אם היו מסובין בשבת עד הלילה מפסיקין אכילתן ומבדילין ואמרי' לקמן בההיא פרקא סבור מינה כשם ששבת קובעת לקידוש כך קובעת להבדלה הא למדת שהיו אוכלין בין מנחה למעריב. ולהדיא אמרי' בירושלמי דברכות בפ' אלו דברים היה יושב ואוכל בשבת וחשכה במוצאי שבת ואין שם אלא אותו כוס כו'. מיהו נ"ב עיקר והלכה למעשה שלא יאכל אדם בשבת סעודה שלישית עד שיתפלל מנחה ביחיד. היכא שהתפללו כל הציבור מנחה בביהכ"נ יש לחוש לדברי ר"ת זצ"ל והנוהג לאכול נר' בעיני דלא הפסיד:
הירושלמי שהבאתי לעיל מפ'. אלו קשרים בסיפיה מסיק ר' אבהו כתי' שבת לה' שבות כה' מה הקב"ה שבת ממאמר אף אתה שבות ממאמר א"ר חנינא בדוחק התירו שאילת שלום בשבת א"ר חייא בר אבא רשב"י כד חוי חמי [אמיה] דמשתעיא סגין הוה א"ל אימא שבת היא ושתק' תני אסו' לאדם לתבוע צרכיו בשב' ר' זעירא שאיל לר' חייא בר בא מהו מימר דענו פרנסנו' א"ל טופס ברכות כך הוא ועל (מה) [זה] אנו סומכין שאנו מתפללים בשבת אלהי נצור לשוני מרע הא נמי טופס תפילה כן הוא. ושוב ראיתי ששלח רבי' יהודה בר' קלונימוס בר' משה לרבי' אפרים בר"י הודיעני איך מתפללים בשבת אלהי נצור לשוני מרע דאסור לאדם שישאל צרכיו דבשלמא שים שלום טופס ברכות הוא כדאמר בירו' גבי רוענו זוננו אבל אלקי נצור דאמורא היה רגיל לאומרה אחר תפילתו והורגלו גם בנ"א כן מי קבעו ותקנו בתפלה לאומרו גם בשבת. והשיב לו ואשר שאל אדוני על אלהי נצור שאדם מתפלל אחר תפילתו אחרי כי ראה בירוש' המדבר על רענו היה לאדוני לשאול דומיא דההיא אם יש להרבות בשבת בהרחמן יצילנו מדקדוקי עניות וינקום נקמת דם עבדיו. כל זה לא תקנו חכמים לדבר. אלא מאי אית לך למימר הואיל ותקנו והנהיגו העולם לאמרו אין כאן בית מיחוש הכא נמי לא שנא:
ולפי שלא אמרנו סדר קדושה בשחרית תקנוה במנחה מיהו איני יודע למה לא תקנוה בשבת. ועומר שליח צבור ואומר ואני תפלתי לך ה' עת רצון גו' לכך תקנוה לומר אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע שאר מלכים כשאוכלים ושותי' מתעסקים בהנאותיהם ובְתִפִלותֵיהם כענין שמצינו באחשורוש אבל אני אע"פ שאכלתי ושתיתי אני עומד בתפילתי לפניך לכך יה"ר שתהא תפילתי עת רצון כמו כן עתה אע"פ שאכלנו ושתינו אנו עומדים בתפילה לפניך לכך יה"ר שתהא תפילתנו עת רצון:
בפרק הקורא את המגילה תנן בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהם ואין מפטירין בנביא ובגמ' מפרש הנהו שלשה כנגד מי א"ר אסי כנגד תורה נביאים וכתובים (ואמרי לה) [רבא אמר] כנגד כהנים לוים וישראלים ותני רב שימי אין פוחתין מעשרה פסוקין בבית הכנסת וידבר עולה מן המנין ואחרון קורא ארבע והתם אריב"ל דהני עשרה כנגד עשרה בטלנין שבביהכ"נ ור' (יוסי) [יוסף] אמר כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם והתם מפרש להו להני מאמרות ואמרינן במסכת סופרים פ' הקורא בתורה ואם קרא בשני ובחמישי ובמנח' בשבת ומנחה של יו"ט פחות מעשרה פסוקים יחזור ויקרא עד שישלים עשרה פסוקים (וכמה) [ובמה קורין במנחה של יו"ט בסדר שפסק מפני הרגל] ואם קרא ודילג על פסוק ולא קראו אם קרא עשרה ואין פסוק המדולג ביניהם אינו חוזר ואם בתוך עשרה הוא יחזור ויקרא עשרה כראוי על שיטתם שאין מדלגין זו בחול ובמנחה בשבת ובמנחה ביו"ט כו' עכ"ל מ"ס. והא דתני רב שימי ואחרון קורא ארבעה התם מסיק אמר רבא ראשון שקרא ארבעה משובח שני שקרא ד' משובח שלישי שקרא ד' משובח ומסתברא דהלכה כרבא דאיזה שירצה יקרא ארבעה. מיהו י"ל דאין פוחתין מי' פסוקים אבל מוסיפין עליהם וכן עמא דבר:
ואהא דתנן פרק הקורא את המגילה עומד אין מפטירין בנביא קשיא לר"ת מההיא דפרק במה מדליקין דאמר רבי אחדבוי (בר) [א"ר] מתנא אמר רב יו"ט שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה א"צ להזכיר של יו"ט שאילמלא שבת אין נביא במנחה הא למדת שהיו מפטירין במנחה בשבת. ופיר"ת דהא דתנן בהקורא אין מפטירין בנביא קאי אנביאים והאי דרב אחדבוי קאי אכתובים כדאמר בכל כתבי הקודש בנהרדעא פסקי סידרא בכתובים במנחה בשבת ולא ביום טוב. ופסקי היינו מפטירין. ומקומות מקומות יש כדאמר התם אבל בנביאים מתקנת חכמים הוא בכל מקום ולא תקנוה אלא בשעת ביטול מלאכה ובשעת כינופיא בין יוצר למוסף. מיהו ההיא דכל כתבי הקודש דפסקי סידרא משמע לכאורה דבשעת דרשה הוה ולא בשעת קה"ת. ורש"י פי' בבמה מדליקין שראה בתשובת הגאונים שהיו רגילים לקרות בנביא במנחה בשבת עשרה פסוקים ובימי פרסיים גזרו שמד שלא לעשות וכיון שנסתלקו נסתלקו וכפי זה י"ל דמתני' דפ' הקורא לאחר שמד וההיא [דר'] אחדבוי קודם השמד ופסקי סידרא דמסיק בכל כתבי הקודש איכא למימר לאו דוקא בכתובי אלא ה"ה בנביאי:
והא דאין אומרים קדיש לאחר קה"ת פי' מורי ה"ר אלעזר מוורמש לפי כי תקנו לנו כנה"ג לומר ז' פעמים קדיש בכל יום כנגד שבע ביום הללתיך חוץ מקדיש שאומרים לאחר קה"ת נוהגת בכל יום ואומר קדיש אחר תורה יתגדל ויתקדש ע"י שאז מתקדש שמו בעולם בתורה שבכתב ותקנו הקדיש בבקר לפני ברכו לאחר פסוקי תהלים וויושע אך ברכה אחת תקנו מלך מחולל בתשבחות ואינה הפסקה ולאחר פסוקי תחנונים או ביום שאין תחנון לאחר פסוקי ברכת כהנים קדיש ולאחר סדר קדושה פסוקים הם קדיש וקדיש לפני תפילת ערבית ולאחר פסוקי ברוך ה' יום יום שבהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שבתפילה וברכת המלך אינה הפסקה וכן כשקורין פרקי אבות אומר בסוף ר' חנניא בן עקשיא אומר עד יגדיל תורה ויאדיר ואומר קדיש וכן אחר אין כאלהינו פטום הקטורת ה' יברך את עמו בשלום וכן לאחר במה מדליקין לכך בשבת בשחרית אחר הקריאה אומרים קדיש שרוצים להפסיק ולומר יקום פורקן ואומרים קדיש לפני התפילה עוד לפי שאין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ולא בולא כלום. ומה שאומרים קדיש ביום ב' (וג') [וה'] לאחר קריאה לפי שאין לומר קדיש עד לאחר סדר קדושה וזהו הפסקה אבל במנחה שאין הפסקה בינתים אומר קדיש לפני התפילה ולא לאחר קריאה ע"כ נדחה קדיש בקריאה עד לפני תפילה כי אין לעמוד בפתע פתאום להתפלל עכ"ל:
ומתפללים אתה אחר משום שהקב"ה יחיד בעולמו וישראל גוי אחד בארץ ושבת יחידה בימים:
כתב ר"ת שכתב רב שר שלום גאון מתא מחסיא שמה שאנו אומרים צדקתך במנחה בשבת היינו משום שתקנו לומר צדוק הדין שנפטר משה רבינו באותה שעה וגם אין רגילין לעסוק בתורה בין שתי תפילות משום חכם שמת כל בתי מדרשות בטלים אך אינו אסור אך למנהג בעלמא זכר פטירתו של משה רבינו ע"ה ומיהו כל רבותינו שברינוס נוהגים לדרוש בין מנחה למעריב. והאי דכתב שמשה רבינו מת בשבת ה"נ משמע ספ"ק דסוטה דמסיק התם וילך משה ויהושע ויתיצבו באוהל מועד תנא אותה שבת של דיו זוגות היתה ניטלה רשות מזה ונתנה לזה וה"נ משמע בתנחומא. מיהו אני שמעתי מפי מורי ר' יהודה חסיד דלא איפשר לומר כן דתניא בסדר עולם ואיתא נמי בירושלמי פ' במה מדליקין בשמונה ועשרים בניסן נפלה חומת יריחו (וכן) [ובו] ביום שבת וכפי זה יש לך לומר ע"כ שר"ח ניסן היה ביום ראשון שאם תאמר שביום שני היה אם כן כ"ח בניסן ביום ראשון והספר אומר בשבת אלא ודאי ר"ח ביום ראשון ומאחר שר"ח ניסן ביום ראשון ר"ח אדר בשבת נמצא שבעה בו יום ששי ואמרי' פ"ק דמגילה בז' בארר מת משה רבינו. הא למדת שמשה רבינו מת בערב שבת ולא בשבת. ואני המחבר מצאתי בפסיקתא בפרשת אתם נצבים דמסיק התם רבנין אמרין כיון שידע משה שהיה לו למות באותו היום מה עשה א"ר ינאי בשם ר' יוחנן אותו היום כתב י"ג תורות שנים עשר לי"ב שבטים ואחד הניתן בארון שמא יבקשו לזייף דבר שיהו מוציאין אותו שבארון אמר מתוך שאני עוסק בתורה שכולה חיים היום שוקע והגזירה מתבטלת מה עשה הקב"ה רמז לשמש והיה עומד ומתקשה כנגדו אמר איני שומע ומשה קיים בעולם לפיכך איוב מפרשה אם לא בכיתי לקשה יום שנתקשה היום כנגדו ע"כ לשון פסיקתא. ש"מ דלאו בשבת מת דא"כ היכי כתב. מיהו כמדומה בעיני שבאותה פרשה עצמ' משמע נמי דבשב' מת וצ"ע. ומורי ה"ר יהודה חסיד זצ"ל אמר לי שמה שאנו אומרים צדקתך במנחה בשבת היינו משום שאותם פסוקים מדברים מתורה וממלאכים ומגיהנם כך שמעתי מפיו ולא פי' לי הטעם כי לא שאלתיו ונראה בעיני דהיינו טעמא כדאמרי' פ' אר"ע דכ"ע בשבת ניתנה [תורה] להם לישראל. והא דתניא בסדר עולם בששה בסיון נתנו להם עשרת הדברות לישראל ויום ששי היה וגרסי' נמי במכילתא. זה הקשה ה"ר פטר בר יוסף זצ"ל והשיב לו ה"ר יצחק בן מלכי צדק זצ"ל דברייתא דסדר עולם משובשת היא דמאן תנא סדר עולם ר' יוסי ובני התלמוד כך היו שונין אותה בז' בחודש ניתנו עשרת הדברות ויום שביעי היה. הלכך אנו אומרים צדקתך צדק לעולם דהיינו בתורה משתעי שאנו משבחים להקב"ה שהיום ניתנה תורה ואח"כ וצדקתך אלקים עד מרום וגו' דמשתעי במלאכים שהם במרום ואנו משבחים להקב"ה על שבחר בנו לומר לפניו שירה היום ולא במלאכים כדאמר במדרש שהמלאכים משוררים וכתיב שש כנפים לאחד וכל יום משורר בכנף אחד דהיינו ששה כנפים לששה ימים ובשבת אין להם במה לשורר אמרו מלאכים לפני הקב"ה היום אין לנו עוד כנף במה לשורר תן לנו כנף שביעי ונשורר לפניך היום א"ל הקב"ה אינכם צריכין יש לי כנף אחד שמשורר לפני היום שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק. ולאח"כ אנו אומרים צדקתך כהררי אל ומשפטך וגו' שאותו פסוק מדבר בגיהנם ואנו משבחים להקב"ה על כי כל שומרי שבת אע"פ שרוב מעשיהם מקולקלים אינם נידונין בשבת בגיהנם וה"ט שאין אנו אומרין כסדר הכתובין בתהלים כי החשוב חשוב אנו מקדימין אבל כצרפת אומרים אותם כדרך כתיבתם בספר תהלים נותנים לאלקינו שבח והלולים ותהלים:
כתב מורי ה"ר אלעזר מוורמש במוצ"ש [לאחר שאומרים] והוא רחום יכפר עץ גו' ה' הושיעה המלך כו' מיד חזן או' ברכו במשך גדול מפני שהנשמות חוזרות לגיהנם לאחר מיכן ובעוד שמושך אינם חוזרים ועוד מפני לוית השבת שצריך ללות המלך יש למשוך ועוד מפני איחור להוציא השבת צריך למשוך כן עושה אני הקטן וכן שמעתי שר"א בן רבנא משלם הגדול הוא היה חזן והיה מושך ברכו בכל כחו וכן נמצא בסדר תפילת רבנא עמרם במוצ"ש ימשוך החזן ברכו עכ"ל: