מעשה בראשית ומעשה מרכבה: איזה מדרשים או ברייתות שנקראו בשמות שונים: סדר רבא דבראשית או דמרכבה, ברייתא דמעשה מרכבה, ברייתא מפרקי מרכבה, סוד המרכבה. גם נשנו במדרשים אחרים כמו מדרש כונן ופרקי היכלות (ע״ע). וכולם מספרים מאופן הבריאה בששת ימי בראשית ומה לפנים ומה לאחור מה למעלה ומה למטה. יסוד מעשה מרכבה היא נבואת יחזקאל בחזיון החיות הקדש וכסא הכבוד, והיא אבן הפנה של למודי הקבלה העתיקה ודורשי החכמה הנסתרה במפעלות אלהים.
במשנה אמרו אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה (אפילו) ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו (חגיגה י״א: י״ב.), ואמר רב אחא בר יעקב עוד רקיע אחד יש למעלה מראשי החיות דכתיב ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא (יחזקאל א׳:כ״ב), עד כאן יש לך רשות לדבר, מכאן ואילך אין לך רשות לדבר שכן כתוב בספר בן סירא במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות (שם י״ג.). ואמרו עד היכן מעשה מרכבה? רבי אומר עד "וארא" בתרא, ר׳ יצחק אומר עד החשמל. עד וארא מגמרינן מכאן ואילך מסרינן ראשי פרקים וכו׳. אם הוא חכם מבין מדעתו – אין, אי לא – לא. ההוא ינוקא דדרש בחשמל ונפק נורא ואכלתיה — דלא מטי זימנא (שם). ומביאים עוד מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה מחמר בדרך ור׳ אלעזר בן ערך מחמר אחריו, א״ל רבי שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה, א״ל לא כך שניתי לכם ולא במרכבה ביחיד אא"כ היה חכם ומבין מדעתו?, א״ל רבי תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני, א״ל אמור. מיד ירד ריב״ז מעל החמור ונתעטף וישב על האבן תחת הזית, א״ל רבי מפני מה ירדת מעל החמור?, אמר אפשר אתה דורש במעשה מרכבה ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלוין אותנו ואני ארכב על החמור! מיד פתח ר״א בן ערך במעשה מרכבה ודרש וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה, פתחו כולן ואמרו שירה וכו׳. נענה מלאך ה׳ מן האש ואמר הן הן מעשה מרכבה וכו׳. ר׳ יהושע ור׳ יוסי הכהן היו מהלכין בדרך, אמרו אף אנו נדרוש במעשה מרכבה, פתח ר׳ יהושע ודרש, ואותו היום תקופת תמוז היה, נתקשרו שמים בעבים ונראה כמין קשת בענן והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע כבני אדם שמתקבצים ובאין לראות במזמוטי (שחוק) חתן וכלה. ארבעה נכנסו לפרדס וכו׳ אמר להם ר״ע כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים וכו׳ בן עזאי הציץ ונפגע וכו׳ (שם י״ד: ועי׳ ירוש׳ חגיגה פ״ב). ההוא בר גלילא דאיקלע לבבל ואמרו ליה קום דרוש לנו במעשה מרכבה, אמר להו אדרוש לכו כדדרש רבי נחמיה לחבריה ונפקא ערעיתא מן כותל ומחתיה באנדיפי (פדחתו) ומית, ואמרו ליה מן דיליה דא ליה (הוא מתחייב בנפשיה שרצה לדרוש נסתרות לפני ההמון) וכו׳ (שבת פ׳:), הרבה דרשו במרכבה ולא ראו אותה בימיהם (תוספתא מגילה פ״ד).
הרמב"ם במורה (מאמר ג׳) משתדל לפרש: כי מעשה בראשית ומעשה מרכבה הם מכלל סתרי תורה וכי הוא נפלא מדעות ההמון, ומפני שהזהירו חז״ל שלא ללמד אותם לאיש שלא יבינם מדעתו ורק פה אל פה וראשי פרקים, זהו הסיבה הגורמת להפסק זאת החכמה מאומתנו עד אשר לא נמצא ממנה רק מעט ולא הרבה. והולך ומפרש ענין החיות והכרובים והכסא וענין הגלגלים, והם הם דברי ישעיה שראה אה ה׳ יושב על כסא, רק שהשיג הדברים באופן אחר, ובסוף יאמר: כשתתבונן מה שאמרנו בפרק זה יתבאר לך מזה הענין רובו או כולו לבד מפרטים מועטים וכו׳ ואולי ברוב התבוננות יגלה לך ולא יפלא ממך כל דבר. ואל יעלה בלבבך ואל תקוה לשמוע ממני אחרי זה הפרק אפילו מלה אחת בזה הענין לא בביאור ולא ברמיזה, כי כבר נאמר בזה מה שאפשר לאמרו, ודחקתי נפשי מאד, ועתה אתחיל בענינים אחרים וכו׳ (שם פ״ז).
ר׳ יוסף גיקיטליא במאמרו סוד החשמל (ארזי לבנון דף מ׳ ע״ב והלאה) משתדל לבאר ענין החשמל שהיא עיקר גדול במעשה מרכבה, ומפרש הפסוק: ומתוכה כעין החשמל מתוך האש (יחזקאל א׳:ד׳) וז״ל: צריכין אנו להודיעך עקרים גדולים. דע כי קודם שיכנס האדם להשגת סוד ה׳ יתברך יש לו לעבור כמה מעברות ולהפגיע בכמה המוני עליונים והן עשר מדרגות זו למעלה מזו, כמו שתדע עדין בעזרת השם. ודע כי כשהיו הנביאים מתבודדים ומטהרים עצמם ומכינים מחשבתם להשגת הנבואה ולהשרות עליהם שכינה היתה השגתם כענין שאומר לך, משל לשר שהלך לראות פני המלך והמלך יושב בבית מלכותו י״א חדרים חדר לפנים מחדר, והעמיד המלך מבחוץ בחדר החיצון שבכולן ממונים זריזים, ואמר להם כל הבא ליכנס בחדר שלכם תבדקו אותו אם יש לכלוך בבגדיו אל יכנס, וליושבים בחדר שני וליושבים בחדר שלישי צוה ואמר כל מי שתראוהו שנכנס שאלו אותו שאלה פלונית ופלונית אם ישיב כהוגן יכנס ואם לאו אל יכנס, וליושבים בחדר הרביעי ובחדר החמישי צוה ואמר כל הנכנס וצופה בעיניו לימין או לשמאל אל תקבלוהו, וליושבים בחדר הששי אמר כל הנכנס ולא יקדים כך וכך אל תקבלוהו, וליושבים בחדר השביעי צוה ואמר כל הנכנס ולא יכיר להשיב תשובה על כל דבר שתשאלוהו אל יכנס, וליושבים בחדר השמיני צוה ואמר כל הנכנס ולא ישיב תשובה לכל דבר שתשאלוהו אל יכנס, וליושבים בחדר התשיעי צוה ואמר כל הנכנס ולא ימהר לפי שעה בקלות לשון במהירות כמו שאתם מדברים לפני, לדבר ולשאול ולהשב אל יכנס, וליושבים בחדר העשירי צוה ואמר כל הנכנס ואינו נראה כצורה שלכם אל יכנס ואל תקבלוהו, ובדרך זה היתה מעלת הנביאים, והיו צריכין להיות כולם שלמים בכל אלו המעלות, וכן אמרו חז״ל במס׳ שבת אין שכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ואשר כח להם לעמוד בהיכל מלך, ואמר מי יעלה בהר ה׳ וגו׳ ואומר אשר יחדו נמתיק סוד וגו׳ ואומר כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו׳ ואומר ויעל מלאך ה׳ מן הבוכים.
ואחר הקדמה זו, דע כי קודם שיכנסו הנביאים להשיג שפע נבואה הם נכנסים דרך מעברות ומבואות מלאכי מעלה והם המלאכים הפוגעים בהם ובודקים אותם, ובכל שער ושער היו בודקים אותם בדיקה משונה מחברתה, וזה שאמר ר״ע לתלמידיו כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים כי אין מים, וכל המבואות שמגיעים ונכנסים הנביאים בהשגת הנבואה בכל שער ושער ממבואות השערים אותם המלאכים העומדים שם בודקים אותם אם ראוים ליכנס מניחים אותם ליכנס ואם לאו מניחין אותם מבחוץ. וזה הוא הענין שאפילו החכמים הנכנסים לפרדס היו בודקים בהם כ״ש הנביאים שהיתה מעלתם גדולה, וזה שאמרו חז״ל בחגיגה ארבעה נכנסו לפרדס ואלו הם ר״ע וכו׳ בן עזאי וכו׳ ר״ע נכנס בשלום ויצא בשלום, ואף ר״ע בקשו מלאכי השרת לדוחפו, א״ל הקב״ה הניחו לו לזקן זה שראוי הוא שישתמש בכבודי. הנה כשיעבור הנביא מאותם המלאכים יגיע בסוף כולם להיכלו של חשמל. וחשמל הם חיות של אש דקה ומדברות בשפה ברורה ודבורן בתכלית המרוצה, וכשידבר אדם דבור אחד הן ממללות אלף אלפי אלפים דבורים, ואותן החיות אינן שוקטות אפילו רגע אחד אלא ממהרות התנועה ומשתנות ברגע אחד לאלפי גוונים לכאן ולכאן עולות ויורדות ומתנועעות לצדדין בלי שקט ורפיון, וכפי קלות תנועתן כך קלות דבורן ומחירותן. ואלה החיות הנקראות חשמל הן בודקות הנביאים בהגיעם לשער שבו נכנסים להסתכל באספקלריא שלו שהיא אספקלריא שאינה מאירה, והחשמל ממהר בתנועתו ובקלות דבורו לדבר עם אותו הנביא ואם יכול להבין דברי החשמל ברגע ולהשיב תשובה לכל דבור ודבור אזי נודע כי ראוי ליכנס ולהסתכל בכבודו של מלך, ולפיכך נקרא חשמל מלשון חושה לעזרתי. ולעולם אין החשמל שוקט רגע אחד מלדבר אלא בשעה שיוצא הדבור מפי הקב״ה שכלם חשים מלשון שתיקה ואח״כ ממללים, כלומר מקבלים מלמעלה ואח״כ מתעסקים במה שקבל, וזהו סוד דומי יושבי אי. והנה החשמל בודק כל הנכנסים למעלת הנבואה, אם משיבים כענין ושואלים כהלכה במהירות כרגע כמו החשמל נכנסים ואם לאו דוחין אותו כלפי חוץ, וזו היתה תחלת השגת הנביאים, ועל זה נאמר אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש.
דע כי לפעמים נקרא חשמל ולפעמים נקרא חשמלה, כשהוא שותק ומקבל נקרא חשמלה וכשהוא ממלל ומשפיע נקרא חשמל, וזה הרמז מתפשט לידיעת כללים רבים בהשגת החשמל, ולפי שהחשמל בודק בנביאים ויודעי מרכבה ואם נמצא הגון כמו שאמרנו נותן לו רשות ליכנס ואם לאו דוחהו כלפי חוץ, גם לפעמים שורף אותו ומכניס מיתה גם לנערים, כדאמרינן בחגיגה: ת"ר מעשה בתינוק אחד שהיה דורש בבית רבו בחשמל יצאה אש מהחשמל ואכלהו, מאי חשמל? אמר רב יהודה חיות אש ממללות, במתניתא תנא עתים חשות עתים ממללות, ובשעה שהדבור יוצא מפי הקב״ה חשות ובשעה שאין הדבור יוצא מפי הקב״ה ממללות. ועתה התבונן במ״ש יחזקאל ומתוכה כעין החשמל, מתוך קליפה הפנימית מארבע קליפות החיצונות הסובבות את המלכות יראה את החשמל ולא הוצרך יחזקאל להאריך בשאר מעלות המלאכים הנמצאים בכל ההיכלות שנכנסים הנביאים לחשמל כי הדבר ידוע להם עכ״ל.
ברייתא דמעשה בראשית או מעשה מרכבה נזכרת בפירש״י בגמרא על אין דורשין במעשה בראשית (חגיגה י״ג.) וז״ל סתרי תורה כגון מעשה מרכבה וס׳ יצירה ומעשה בראשית והיא ברייתא. הראב״ד בפירושו לספר יצירה פ״א משנה י״ג אומר: ובמעשה בראשית רבה אמרו שג׳ אותיות הקדש הם ממונים להניע המרכבות בתנועות שם המפורש ע״ש, אך דבר זה ליתא בברייתא שלפנינו ואולי היה לו נוסחא אחרת. וכן בעל הרוקח בהלכות חסידות מביא ס׳ מעשה בראשית. ר׳ מנחם בציוני פ׳ בראשית כתב וז״ל: וכתב בעל הסוד בצלמנו כדמותנו, כל אדם יש לו בגלגל המזלות מושפע מן המלאך המניעו והמלאך נאצל מכבוד השכינה. וזהו בצלמנו כמראה אדם עליו מלמעלה, כדמותנו ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם, ומטעם זה אמרו חז״ל אדם בפני השכינה כקוף בפני אדם. וכשברא למעלה דמיונות ברא למטה דמותם כדאיתא בשלהי מעשה בראשית בברייתא המגביהי לשבת המשפילי לראות עכ״ל. וכתב רמ"ץ (בפ׳ בא) וז״ל ואיתא במעשה מרכבה כי סנדלפון קושר תפילין בראש צור ה׳ אלהי ישראל, ומה כתיב בהו ומי כעמך ישראל ומי גוי גדול, וכשהוא חפץ להשבע בתפלין נוטל תפלין מראשו ומבטל גזרות מן הארץ. וכשעולה הכתר בראש צור פני יעקב יאירו לפני אדירירון ה׳ אלהי ישראל ונקרא סנדלפון, כיון שישראל משוררים, פונה לקבל הדבור לתקן עטרת עוז הוד למלך הכבוד, ולפי שמושך שירות ישראל נקרא בכנוי נגידיאל, ולפי שחביבין לו תפלות ישראל נקרא חביביאל. וכשמזכיר סנדלפון שם הנהר העולה בראש אכתריאל יה ה׳ צבאות מיד כ״ו מלאכי השרת אשר ג״ה נושאם וסובלם ונושאם כאבן השואבת את הקש, אחד יאמר הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו וכן כולם עד גמירא וחשבון מנין פסוקים בהלל הגדול כ"ו עכ״ל.
ברייתא זו נדפסה בס׳ ארזי לבנון בשם פרקי היכלות (ע״ע) לר״י כהן גדול. ובספר רזיאל נדפס זה מעשה בראשית (דפוס אמשטרדם דף ל"ה ול"ו). ווערטהיימער הדפיסה בבתי מדרשים ח״א בשם סדר רבה דבראשית דמרכבה דר׳ ישמעאל כהן הגדול. והמו״ל ספר רב פעלים העתיק "ברייתא דמעשה בראשית" כאשר מצאה כתובה במגלת ספר הנ״ל לבן הגר״א (שם תקונים ומלואים 47). ויש עוד "ברייתא דמעשה בראשית" כתובה בלשון סורסית ע״י ערזלאי בר ברגלאי שהו״ל אליעזר גולדשמידט (סטרטיסבורגו תרנ"ד), ומתחלת: בסיעתא דרחמנא אנא ערזלאי בר ברגלאי, שרינא למכתב ספרא הדין דאתקרי אכסימרו ודא ספרא דבריאתא איכדין אתבריאו שמיא וארעא בשית יומיא וטקוסיא (סדרים ותקונים) דטקס ברויא (בורא) דעלמא ופלאין דבריאתא שובחא למריא מלכא דכולי עלמא אמן״. המו״ל כתב כי מצא הכ״י בקובץ ישן נושן הבא מארץ מצרים והכתב מטושטש מרוב ימים, וכי הרבה יגע לדעה מי הוא המחבר ערזלאי בר ברגלאי ולא עלתה בידו, אמנם נמצאים מבקרים אשר יאמרו כי הברייתא הזאת היא מעשה ידי המו״ל בעצמו וכי שם המחבר ערזלאי בר ברגלאי הוא שם בדוי בחילוף האותיות של שמו אליעזר בר גבריאל, ולדעת נייבויער היא העתקה מכתבי לשון כושית של הנוצרים, ועפשטיין יאמר כי הוא העתקה מספר היוני שנקרא איכסימרוס (Hexaemeron), אך כבר העיר המו״ל כי הברייתא אין לה שום שייכות עם הספר היוני הזה שמחזיק רק שני דפים והברייתא מחזקת כארבעים עמודים.