משיח: מאמרים ומדרשים המדברים מביאת המשיח העתיד לבא לגאול את בני ישראל מגליותיהם ולהביאם לארץ ישראל לרשת אותם ולהיות לעם מיוחד בתבל, וכל המאורעות אשר יקרו ויאתיו בזמן הקץ שהם "חבלי משיח" ומלחמת גוג ומגוג, ומפלת כל הממשלות העריצות הלוחצות את בני ישראל בכל ארצות פזוריהם, ויש שני משיחים, משיח בן יוסף שהוא משבט אפרים ראש לעשרה השבטים, והוא בא תחלה ונהרג, ואח״כ יבא משיח בן דוד שהוא משבט יהודה וממלכות בית דוד ונקרא מלך המשיח. עניני המשיח מעורבים גם במדרשים אודות אליהו הנביא (ע״ע) שהוא המבשר את ביאת המשיח, גם זרובבל (ע״ע) מכונה לפעמים בשם משיח. ואמרו ארבעה חרשים הם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף אליהו וכהן צדק (סוכה נ״ב).
המדרשים על משיח נקראים אגדת משיח, אותות משיח, פרקי משיח, מלחמת מלך המשיח. היסוד לאגדות האלה הם דברי חז״ל בסנהדרין (צ״ז.): א״ר יוחנן דור שבן דוד בא בו ת"ח מתמעטים והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות עד שהראשונה פקודה שניה ממהרת לבוא. ת״ר שבוע (שמיטה של שבע שנים) שבן דוד בא בו שנה ראשונה מתקיים מקרא זה והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר (עמוס ז׳), שניה חיצי רעב משתלחים, שלישית רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה ותורה משתכחת מלומדיה, ברביעית שובע ואינו שובע, בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחין ותורה חוזרת ללומדיה, בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא וכו׳. תניא ר׳ יהודה אומר דור שבן דוד בא בית הוועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן (שם מקום) יאשם ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני כלב, והאמת נעדרת וכו׳. תניא ר׳ נהוראי אומר דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו לפני נערים, ובת קמה באמה וכלה בחמותה ופני הדור כפני כלב ואין הבן מתבייש מאביו. תניא ר׳ נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו העזות תרבה והיוקר יעות והגפן יתן פריו והיין ביוקר ונהפכה כל המלכות לדעת צדוקים ואין תוכחה וכו׳ (שם). ר״א אומר ימות המשיח ארבעים שנה ור׳ דוסא אומר ד׳ מאות שנה וכו׳ (שם צ״ט.).
שורש וגזע משיח בן יוסף מבואר בזהר פ׳ בלק, דאיתמר התם דההוא יומא דמית אביה בן ירבעם אתייליד ליה בן ואתנטיל מבי ירבעם למדברא ותמן נטלו מאה ושבעין גברין כלהו זכאין משבטא דאפרים דלא אשתכחו בחובא דירבעם, ומהאי בריה דאביה נפיק האי משיחא. וע״ד כתיב וספדו עליו כל בית ישראל, וקברו אותו סתם האי נבואה לשעתא ונבואה לעתיד לבא כי הוא לבדו בא לירבעם אל קבר יען נמצא דבר טוב אל ה׳ אלהי ישראל בבית ירבעם, דא האי משיח דאיהו דבר טוב אל ה׳. ובספר אליהו רבה פי"ח כתוב דאותו התינוק שהחיה אליהו משיח בן יוסף היה.
רב האי גאון בתשובתו "על ענין הישועה" כותב וז״ל: וששאלתם לפרש לכם איך תהיה הישועה מתחלה ועד סוף ותחית המתים ושמים חדשים? אם באתי לפרש כל דבר ודבר עם דקדוקיו יעלה הזמן, אבל אני מגיד כללות שלכל דבר ואומר: בהותר משני הקץ שמונה שנים הן שני תחלת הישועה שנתנו חכמים בהן סימן ואמרו שבוע שבן דוד בא וכו׳ בו בשבוע תמלוך אדום על ישראל לא פחות מט' חדשים ולא יותר על ג׳ שנים, יען כי ישראל לא יקחו המלכות אלא מיד אדום שנאמר והיה אדום ירשה וגו' וירד מיעקב, אחרי אשר לקחו אדום את המלוכה מיד אשור שנאמר וצים מיד כתים וגו׳, אחרי אשר לקחו אשור את המלוכה מיד הקינים שהם המדינים שהם הישמעאלים שנאמר כי אם יהיה לבער קין וגו׳. לפיכך כשאנו רואים ששלטה אדום בארץ ישראל אנו מאמינים שהתחילה ישועתנו שנאמר ועלו מושיעים וגו׳. ובעת ההיא יעמוד איש מבני יוסף בדברא (בלבד) ויקרא משיח ה׳ ויקבצו אליו אנשים רבים בגליל העליון ויהיה להם מלך, ואף אנשים אחרים יתלקטו לו שנים ושלשה ממדינה זאת וארבעה וחמשה ממדינה זאת, ועל אותה שעה הוא אומר ולקחתי אתכם אחד מעיר וגו׳. אבל רוב ישראל ישארו בגלותם כי לא יתברר למו כי בא הקץ, ואז יעלה משיח בן יוסף עם האנשים המתלקטים אליו מן הגליל לירושלם ויהרגו את הפקיד אשר למלך אדום ואת העם אשר עמו. על אותה שעה הוא אומר ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל, וישובו לירושלם לימים אחדים. וכי ישמעו כל העמים כי עמד מלך לבני ישראל בירושלם יעמדו עליהם בשאר המדינות ויגרשום ויאמרו עד עכשיו הייתם עמנו באמונה שלא יהיה לכם מלך ולא שר, ועכשיו שיש לכם מלך לא תשבו בארצנו. והרבה מישראל יצאו למדברות אשר כנגד מדינותיהם, על אותה שעה הוא אומר והבאתי אתכם אל מדבר העמים. וישבו שם באהלים והרבה מהם יחסרו לחם ומים, ועל אותה שעה הוא אומר עוד אושיבך באהלים. ויצטערו כפי מעשיהם, על אותה שעה הוא אומר והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסורת הברית. ורבים יצאו מברית ישראל כי יקוצו בחייהם, ועליהם הוא אומר וברותי מכם המורדים והפושעים בי. והיה כי ישב משיח בן יוסף וכל העם אשר עמו בירושלם, ושמע ארמילוס את שמעם והוא בא ועושה כשפים ומדוחים להטעות בהם רבים, ויעלה וילחם בירושלם וינצח את משיח בן יוסף ועמו ויהרוג מהם וישבה מהם שבי ויחלק שללם, על אותה שעה הוא אומר ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה. ואף יהרג משיח בן יוסף ותהיה צרה גדולה לישראל, ועל אותה שעה הוא אומר והביטו אלי את אשר דקרו וגו׳, ביום ההוא יגדל המספד בירושלם. ומפני מה תנתן רשות לארמילוס להרוג את משיח בן יוסף? כדי לשבור לבב החולקים בישראל שאין להם אמונה, ויאמרו זה האיש אשר אנו מקוים לו וכבר בא ונהרג ולא נשאר להם עוד ישועה, ויצאו מברית ישראל וידבקו באומות ויהרגום, ועליהם הוא אומר בחרב ימותו כל חטאי עמי. נמצאו אלו אשר נשארו בירושלם יצרפו ויזקקו, ואף אלו שיצאו למדברות נבחנו ונצרפו, והלך מאלו שתי ידות ונשארו מאלו השלישית, עליהם הוא אומר והיה בכל הארץ נאום ה׳ פי שנים יכרתו והשלישית יותר בה וגו׳. ובאותה השעה יעבור עליהם כל חבלי משיח המפורשים בכמה מקומות מן המקרא ומדברי רבותינו, ואח״כ צועקים והקב״ה שומע צעקתם שנאמר הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו. בעת ההיא יגלה אליהו מן המדבר לאלו הנמצאים במדברות וישיב לבותם שנאמר והשיב לב אבות וגו׳. וגם משיח בן דוד יגלה לאלה הנשארים בארץ פתרוס, כי כבר כבש את העם לפניו משיח בן יוסף, שנאמר הנני שולח מלאכי ופינה דרך לפניו. וילכו ישראל אשר במדברות אחר אליהו עד אשר יגשו ביהודה וישראל אשר בארץ ישראל עם משיח בן דוד, עליהם הוא אומר בימים ההם ילכו בית יהודה על בית ישראל וגו׳, ורוב ההרוגים יהיו בתוך הארץ ארבעים יום כי משיח בן יוסף בההרגו תהיה נבלתו מושלכת מ' יום ולא נגע בו דבר טמא עד בא משיח בן דוד ויחייהו בדבר ה׳, וזו תחלת האותות אשר יעשה, והיא תחיית המתים אשר יחיה, ואז ישב משיח בן דוד ואליהו וישראל הבאים מן המדברות לירושלם בטח שאנן ימים רבים ויבנו בתים ויטעו כרמים ויצליחו במקנה וקנין, עד שמוע גוג את שמעם, ככתוב ואמרתי אעלה ארץ פרזות אבוא השוקטים יושבי לבטח, וארץ גוג ומגוג מארץ אדום, כי כן נאמר בו נשיא ראש משך ותובל, ויביא עמים מכל סביבותיו ומן אדום, שנאמר ירכתי צפון ואת כל אגפיו ימים רבים, ואף יאספו עמים רבים מכל עיר ועיר מדינה ומדינה אשר יעברו בהן, אנשים רבים רעים, ומוחלטים ליפרע מהם רעים ולכלותם, ואנשים מטובי הגוים עתידים ליכנס תחת כנפי השכינה, ואז יבואו כלם להלחם וילחמו על ירושלם עם משיח בן דוד ואליהו ואנשים אשר בה, ועל אותה שעה הוא אומר הנה אנכי שם את ירושלם סף רעל, וכל האמור בפרשת גוג (יחזקאל ל״ח:י״ט ול"ט), ובאותה שעה יהיה רעש גדול על אדמת ישראל וגו׳, ואף ילחם בגוים בהם בארבעה מיני פורעניות, יש מהם שאובדים באש וגפרית ואבני בליסטרא הם אבני אלגביש, ועליהם הוא אומר וגשם שוטף ואבני אלגביש, ויש מהם שאובדים זה בחרב זה שנאמר וקראתי עליהם לכל הרי חרב, ויש מהם שבשרם נמוק אבר אבר ועליהם הוא אומר וזאת תהיה המגפה, והיה כי יאחוז איש ביד רעהו וישען עליו תהיה נופלת ידו שנאמר והחזיקו איש יד רעהו וגו', ויש מהם שיפול בסמוי מעיו ושבורת ידו ורגלו או חתיכת חוטם ואוזן, וינוסו וילכו למדינות רחוקות וידומה ראו בעיניהם ככתוב ושמתי מקום וגו' (?), ובאותה שעה מחשבין כל או״ה ואומרים איזה דורון אנו נושאים למלך זה והלא כל כסף ושמלות וכלים אין חשובים לפניו, אבל בני עמו ועדתו אנו נושאים לו מנחה שנאמר ותביאו את כל אחיהם מכל הגוים מנחה לה׳ וגו׳, וכל אומה לפי עושרה תשאם, יש מהם בסוס ויש מהם ברכב בצבים בפרדים ובכרכרות, ויש על כתפותיהם ישאום, שנאמר והביאו בניך בחוצן וגו׳, ויש מהם באניות תרשיש שנאמר ואניות תרשיש בראשונה וגו׳ ויש מהם בכלי גומא שנאמר השולח בים צירים ובכלי גומא על פני מים וגו׳ מעבר לנהרי כוש, שאין אניות עץ יכולים להלוך שם מפני אבנים וסלעים החבואות במים. ושאר ישראל אשר במדברות שאין שם עמים ינשאם אלהינו ברוחו כמו שנאמר ברוח צפון וגו׳ אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי, וכמו נשואים על העבים ועל הענן שנאמר מי אלה כעב תעופינה, ובבא הגליות האלה יקרע להם ים מצרים לאחד ונחל מצרים לשבעה נחלים, ועל אותה שעה הוא אומר אפתח על שפים נהרות אתן במדבר ארז שיטה וגו׳ לסוכך עליהם, ולא ישאר מישראל החיים בשום מקום עד שיבואו לירושלם שנאמר ולא אותיר עוד מהם שם כל החיים ולא ישארו אלא המתים, אז יתקע בשופר גדול שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו׳, ואומרים כי זרובבל תוקע בשופר הזה. ולמה יהיה רעש גדול? כדי שיעלו העצמות אשר נדושו בארץ ואשר נבנו בבנינים ואשר נשרפו בלבנים ואשר נפלו עליהם מפולת, וקרבו עצם אל עצמו כאשר כתוב בפרשת הבקעה, והקב״ה ממתח בהם גידים ומסך בהם בשר וקורם עליהם עור, ורוח אין בהם, ואח״כ מוריד הקב״ה טל חיים מן השמים שיש בו חיי נפש כדכתיב יחיו מתיך נבלתי יקומון, והם מכירים כי היו חיים ומתו ואח״כ יחיו כדכתיב וידעתם כי אני ה׳ בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי, וכל מי שיהיה בו מום עומד תחלה במומו ואם זקן הוא בא בזקנותו וכחישת בשרו כדי שלא יאמרו בריות אחרות המה אלה, ואח״כ הקב״ה מרפא אותם שנאמר אז תפקחנה עיני עורים וגו׳, אז ידלג כאיל פסח, אז תתחדש כנשר נעוריך. ושבעה רועים ושמונה נסיכי אדם, הם: אדם שת מתושלח אברהם יעקב משה דוד, ושמונה נסיכים הם: ישי שאול שמואל עמוס צפניה חזקיה אליה משיח. ולמי תחיית המתים הזאת? לכל מי שיהיה צדיק מישראל מתחלתו וגם למי שחטא ועשה תשובה, אבל למי שעונותיו מרובין מזכיותיו ולא עשה תשובה אינו עומד לימות המשיח, שנאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וגו׳. לפיכך שנו רבותינו: חלה ונטה למות אומרין לו התוודה, שכן דרך כל המומתין מתוודין, ואם אינו יודע להתודות אומרים לו אמור חטאתי עויתי ופשעתי, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, כדי שיזכו כל ישראל לתחיית המתים וכו׳. לפיכך מתים שעתיד הקב״ה לחיות שוב אינם חוזרים לעפרם שנאמר בהם אלה לחיי עולם וגו׳, ואומר כל הכתוב לחיים בירושלם, ויתמהו ישראל ויאמרו מאין באו כל אלה פתאום? שנאמר ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה, ואף או״ה תמהים שנאמר מי שמע כזאת מי ראה כאלה וגו'. ואחר שהמתים והחיים נקבצים תגלה לנו צורת הבית ותכונתו כמראה אשר ראה יחזקאל בן בוזי הכהן הנביא במקומה, ויש אומרים מן השמים תרד על מקומה שנאמר ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו, ואז יהיו כל ישראל נביאים שנאמר והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו׳, ועל העבדים והשפחות של ישראל שנאמר גם על העבדים ועל השפחות וגו׳. והאומות הנשארות יתגיירו שנאמר אז אהפוך אל העמים שפה ברורה וגו׳, ויאמרו לכו ונעלה הר ה׳ אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלם. ובבאם לפני המלך המשיח יצוה אותם להשבית חרבות ומלחמות שנאמר וכתתו חרבותם לאתים וגו׳, ואז ישב סדום ועמורה ועריהם וכל הככר כלו, שלא תהא ארץ ישראל פגומה במהפכה אשר בתוכה, ככתוב ואחיותיך סדום ובנותיה תשובנה לקדמותן, וגם ישבות כל חיה רעה מן הארץ שנאמר וגר זאב עם כבש ופרה ודוב תרעינה ושעשע יונק על חור פתן לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי. והעם אשר ימצאם מלך המשיח חיים יחיו חיים ארוכים וימותו שנאמר לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל וגו׳. ולא ימות אדם בחור ולא נער שנאמר ולא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו כי הנער בן מאה שנה ימות וגו׳. ויעקור המות מן העולם כדכתיב בלע המות לנצח. והמתים בימות המשיח יחיו לחיי עולם הבא בזכות צדיקים גמורים. בן מאה שנה ימות, לא שימות ודאי *(ר״ל שאין מן ההכרח שימות בהיותו בן מאה שנה), אלא כך יהיה בעת הישועה מי שימות בן מאה שנה הוא דומה למי שימות עכשיו בן עשרים שנה, ואף אילו יהיה בן מאה שנה חוטא על בני אדם מקללו לא יהיו סובלים אותו *(הלשון מגומגם, ופירושו כי לא יסבלו בני אדם שימות בן מאה שנה אפילו אם הוא חוטא, כי הרי הוא כבן עשרים שאינו בר עונשין), לפי שאינו ראוי בעיניהם לסבול שהוא נער כבן עשרים שנה לנו. ובעתים ההם בהגלות המקדש וירושלם תרד שכינה מן השמים ויתיצב כעמוד אש מן הארץ ועד הרקיע שנאמר וברא ה׳ על מכון הר ציון וגו׳, וכל מי שמבקש לבוא לירושלם רואה ממדינתו את עמוד האש ההוא והוא הולך לאורו עד שהוא מגיע לירושלם, שנאמר והלכו גוים לאורך וגו׳, לפי שהאור ההוא גדול מן אור השמש והירח, שהוא מכהה אה שניהם שנאמר וחפרה הלבנה וגו׳. באותה שעה רואין את השמים ואת הארץ כאילו נתחדשו וכאילו שמים וארץ של שעבוד עברו וחלפו והובאו שמים וארץ חדשים תחתיהם, שנאמר כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה, ואף רואים ירושלם וישראל כאילו הם חדשים וכאילו ישראל וירושלם של שעבוד חלפו ועברו וכמו הובאו אחרים תחתיהם של ששון ושמחה שנאמר כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש, וישבו במלכותם עד סוף העולם, וי״א עד תום שבעת אלפים שנה מימי בראשית, ויש אומרים אלפים הרבה בלא שיעור נודע, ואח״כ יכלו שמים וארץ שנאמר כי שמים כעשן נמלחו וגו׳ והמתים יחיו ויראו את הישועה ויצאו בעצמן אל עוה״ב שנאמר וישועתי לעולם תהיה וצדקתי וגו'. ובאותה שעה יברא הקב"ה שמים וארץ אחרים חוץ מאלו, והצדיקים שוכנים בינתים לעולם ולעולמי עולמים שנאמר כי כאשר השמים החדשים וארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני תמיד כן יעמוד זרעכם ושמכם וגו׳. המקום ישקיף משמים לחננכם, ויאזין ממרום לשועתכם, ויפן ברחמים עליכם וישאירו לכם להוציאכם מעבודתכם, ויבנה דבירכם וישכלל היכלו בחייכם, ויבנה ביתו בימיכם, ויקרב קץ גאולתכם ויחיש במהרה ביאת משיחכם ויקבץ נפוצותיכם מבין אויביכם, ויאמר בעל הרחמים לקרב אותו העת ואותו הזמן, וכן יהי רצון אמן. עכ״ל.
המדרש היותר עתיק אדות המשיח מובא בספר לקח טוב או פסיקתא זוטרתי (הוצאת באבער 258), ובבית המדרש ח״ג בשם אגדת משיח. עי׳ ג״כ בית עקד האגדות ח״א צד 56, אותות המשיח נדפס בקושטא בשנת רע״ט, בספר אבקת רוכל, במדרש תלפיות ע׳ אותות, ובית המדרש ח״ב (עי׳ תרגום ירושלמי לבמדבר י״א כ״ו). גם פרקי משיח, בבית המדרש ח״ג צד 70. ומלחמת מלך המשיח, ביהמ״ד ח״ו 117. ווערטהיימער בבתי מדרשות ח״ב מביא אגדת ימות המשיח, והיא קטיעה מכ״י, וכנראה שייכת למדרש זרובבל (ע״ע).