פרק שירה – ברייתא של פסוקי שירה ותהלה להקב״ה, ששומה בפי כל צבאי השמים והארץ והצמחים וכל אשר בו רוח חיים חוץ מהאדם. פרק שירה נחלק לששה חלקים או שירים: א׳) שיר השמים והארץ וכל צבאם, ב׳) שיר לירקות ועצים, ג׳) שיר לשרצים, ד׳) שיר לעופות, ה׳) שיר לבהמות, ו׳) שיר לחיות. ששה שירים לששת ימי המעשה, ויחידי סגולה נוהגין לומר אותו בכל יום חוץ מיום השבת שבו אומרים שיר היחוד. ויש ממנו נוסחאות שונות והנוסחא היותר נכונה היא של ר׳ משה רפאל מנוואהרדק משנת תנ״ב, שיש בה פ״ד שירים או מאמרים, ובכל מאמר פסוק אחד או שנים עד שלשה, ברוב הסדרים רשום בראש פרק שירה: תניא ר׳ אליעזר הגדול אומר כל העוסק בפרק שירה בכל יום מעיד אני עליו שהוא בן עוה״ב וכו׳, ולא נמצא זה המאמר בתלמוד ומדרשים, אך נמצא מאמר דומה לו של ריב״ל: כל האומר שירה בעוה״ז זוכה ואומרה לעוה״ב (סנהדרין צ״א:) וכוונתו על שירת הים (עי׳ תנחומא סי׳ צ״ו), אמנם פרק שירה הוא שיר נעלה ונשגב, והכוונה במליצתו הוא להודיע שלמות הבריאה של הבורא בכל בריותיו מגדול ועד קטן, ושיש לכל אחד תכלית ידועה ומדה מיוחדת, ואם היה להם פה לדבר היו משבחים ומהללים את בוראם על זאת. ומהם אנו למדים הטוב והיפה, כמו שנאמר מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ (איוב ל״ה י״א). וכבר אמרו חז״ל אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה וד״א מתרנגול (עירובין ק׳:), והוא להורות שלא יתגאה האדם על הנבראים האחרים כי כלם שוים לפני הקב״ה, וכי גם הם אומרים שירה.
פרק שירה היא ברייתא עתיקה מאד, ונמצא רמזים אודותה בתלמוד, כמו שדרשו תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה (ישעיה מ״ג כ'), ואי סלקא דעתך ביצה, ביצה בת מימר שירה היא? (חולין ס״ד:), מזה משמע כי חז״ל הבינו מלשון תכבדני חית השדה שאומרים שירה לפני המקום. ר׳ יצחק נפחא אמר אזנים גלה להם (לחיל סנחריב) ושמעו שירה מפי חיות ומתו (סנהדרין צ״ה:). ודרשו וַיִשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ (ש״א ו׳ י"ב) – מאי וישרנה? א״ר יוחנן משום ר״מ שאמרו שירה וכו׳. וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ (תהלים ס"ה י"ד) – אימתי שבלים אומרים שירה? בניסן (ר״ה ח׳.). בשעה שהמים מקלסין את בוראן הן מתמתקין (ירוש׳ פ״ב). שלמה המלך הבין לשון בעלי החי וגם הדומיים, וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים וגו׳ וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף וְעַל הָרֶמֶשׂ וְעַל הַדָּגִים (מ״א ה׳ י״ג). וריב"ז היה מבין שיחת דקלים (סוכה כ״ח.).
פרק שירה הוא ידוע בזמן הגאונים. בתוספות מובא מתשובות הגאונים שאין בני א"י אומרים קדושה אלא בשבת דכתיב גבי חיות שש כנפים לאחד, וכל כנף הוא אומר שירה אחת ביום בששת ימי החול וכשיגיע שבת אומרים החיות לפני הקב״ה: רבש״ע, אין לנו עוד כנף, והקב״ה משיב להם יש לי עוד כנף אחד שאומר לפני שירה, שנאמר מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירֹת שָׁמַעְנוּ (ישעיה כ"ד ט"ז). ויש עוד ראיה על קדמות פרק שירה משמות הזרים של העופות שנזכרים שם.
הדרשנים מצאו את פרק שירה לכלי חפצם ודרשו בו הרבה, והחוקרים עשו עליו פירושים (עי׳ ספר העקרים מאמר ג׳ פ״א). ר׳ משה ב״ר יוסף מטראני בספרו בית אלהים יאמר כי דוד המלך חיבר ספר שירה, ומפרש הפרק בחלק השלישי מספרו שער העקרים (ויניציא של"ו). ר׳ חנניה יגל ממוֹנצליצֶה חבר עליו פירוש בספרו מספרים תהלות ובנו ר׳ גמליאל מנורצי חיבר שפת רננות (מנטובה תכ"א). ר׳ יצחק ואחיו ר׳ שמעון וואלף חברו שיח יצחק ושער שמעון (ויניציא תכ"ד). ר׳ יוסף הדרשן מפוזנא חבר שדה בוכים (פפד״מ תל״ט). ר׳ ישעיה הורוויץ חבר שער השמים (אמשטרדם תע״ז). ר׳ אליהו דייץ חבר עליו פי אליהו והוא מיחס את פרק שירה לדוד ושלמה (אלטונא תצ״ה). ר׳ מנחם די לונזאנו חבר עבודת מקדש (ליוורנו תקכ"ז). ר׳ אברהם בן ישראל מבראדי חיבר לקוטי אמרים (זאלקווא תקס״ב). ר׳ חנוך זונדל לוריא חבר כנף רננים (קראטאשין תר"ב). ש״י אבראמאוויץ כתב פי׳ טוב טעם (זיטאמיר תרל"ה). בפירושם יבארו מה ענין הפסוק של השירה לטבע הדומם או החיה האומרת אותו.