ובעזר נצח בימינו נעימות, נתחיל סדר אחרי מות:
אחרי מות וסמוך לפניו אשר ישכב עם טמאה לומר שאם בא לה וסת בתוך התשמיש ימתין עד אחרי מות האבר ואל יפרוש מיד כדאמרינן דיציאה הנאה כביאה, ד"א והזרתם וגו' וסמוך לי' אחרי מות שני בני אהרן לומר מנשה הכניס ע"ז הנקראת דוה לפנים ויצא בשלום ואלו הכניסו קטרת לפנים ומתו כדאיתא בפרק רע"ק, ד"א מלמד כענין פ"ק דשבת בימי ליבונך מה הי' אצלך וכו', עד ברוך שהרגו, זה סמיכות אחרי מות אל והדוה וגו', ד"א דכשם שנדה תשב ז' ימים אחר תטהר כך כה"ג מפרישין אותו ז' ימים:
וידבר ה' אל משה אחרי מות וגו', וקשה מה נאמר לו בזה הדבור הלא נאמר אח"כ ויאמר ה' אל משה וגו', וי"ל דשריפת הפרה נאמרה לו בנתים כדי שיטהרו אותם שנטמאו, ותדע שהרי באחד בניסן הוקם המשכן ובו ביום מתו ושני לו נשרפה הפרה:
אחרי מות "שני, ר"ת אמ"ש, כלומר שבשעת זה הדיבור מתו אמש דהיינו ביום שלפניו, ואמ"ש בגימט' פר"ה אדומ"ה, מלמד שביום אתמול מתו ובו ביום נשרפה הפרה:
דבר אל אהרן אחיך וגו', ולא כתיב ואל בניו מפני שכתוב בקרבתם לפני ה' דהיינו בכניסה לפני ולפנים וזה לא הי' שייך כי אם בכ"ג פ"א בשנה:
בזאת יבא, פירש"י בגימט' ת"י רמז לבית ראשון וקשה למה רמז דוקא לבית ראשון הלא גם בבית שני היו כהנים גדולים שנכנסו לפנים, וי"ל מפני שלא נמשחו בשמן המשחה באהרן כי בימי יאשיה נגנז ועוד כי בבית שני לא הי' שכינה אורים ותומים וארון וכיוצא כדאיתא ביומא בזא"ת בגימט' ת"י וכן קדו"ש וכן שמ"ע לומר שבזכות קדושה תפלה וק"ש יחזור ויבנה במהרה בימינו:
כתונת בד, ד' פעמים כתיב בד בפסוק למעט ד' בגדי זהב כשיכנס לפנים דהיינו חשן ואפוד ומעיל וציץ:
ולבש"ם, אותיות בל"ו ש"ם שהיו טעונין גניזה שם:
ולקח את שני השעירים חסר כתיב כאלו הי' מדבר בשעיר א', ללמד שהיו שוין במראה וקומה:
יעמד חי לפני ה', פי' שיתודה בעזרה שהרי האי לכפר עליו הוא הוידוי כפירש"י ולאפוקי להתוודות אצל ההר במקום שילוחו שיסמוך שילוח לוידוי כמו תכף לסמיכה שחיטה קמ"ל דלא:
לעזאזל המדברה לפי הפשט שישלחנו לשאר עזים שבמדבר כענין שעושין למשולחת שבמצורע, ג"פ כתיב לעזאזל כנגד נושא עון ופשע וחטאה, בזכות ג' אבות, וכן אומר בוידוי חטאתי עויתי פשעתי, שכן הי' חטאו בג' דברים פרקו וגו' באזני נשיכם בניכם ובנותיכם, ולכן מזכיר את ה' ג"פ בכל וידוי:
והקריב אהרן את פר החטאת זו סמיכה, שהרי תיכף נאמר אח"כ ושחט וגו' וקי"ל תיכף לסמיכה שחיטה:
סמי"ם דק"ה בגימט' דק"ה מדק"ה שבערב יום הכפורים מחזירה למכתשת כפירש"י, דקה לכפר על לשון הרע שבחשאי, שמטעם זה היתה גם הקטרתו בחשאי, כדכתיב וכל אדם לא יהי' באהל מועד בבאו וגו', מן הדקה, לכפר על הנשמה שהיא דקה רוחניות וטהורה:
ולפני הכפורת יזה שבע פעמים, פי' הרי למעלה אחת ולמטה שבע, לרמז כי די לאדם שיהא א' משבעה במלאכי מעלה כדאית' בספרי שלא הזכיר משה שמו של הקב"ה עד לאחר כ"א תיבות, כי שם ה' אקרא, והמלאכים אחר ג', ק' ק' ק' ה' צבאות, ואמר דייני שאהא א' מז' וכו', וכן ישעי' לא הזכירו אלא לאחר כ"א, ודוד בתהלים אמר ז' הללויות למעלה וא' למטה, הללו את ה' מן הארץ, ג"כ לטעם זה (ואיכות ומהות היותו א' מז' במלאך, והטעם בזה, הכל ביארנו במק"א בכמה פנים, והנה כאן בהזאות אל תתמה על ההפך שהוזה רום מעלה א' ומטה שבע, שזהו מפני דהזאה אטהרת השמץ ולכלוך הוא, ואף בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה מפני שבערכו ית' אף בהם יש תיעוב, והאדם צריך טהרה על חד ז' מהם בערך זה, כיון שמדרגת האדם וגדרו א' מז' במלאך, וק"ל, ועוד הזה רום מעלה אחת נגד ג' עליונות שהם אחת, ומטה ז' נגד שבע תחתונות, וע"ד שביארו בחכמה בסוד מלת א"ז שהאלוף היא ג' עליונות הי' זה כדי לייחד את הכל בהזאה הזאת בייחוד הגמור, וכנגד מה שהי' מפרידן בשכבר ע"י החטא כנרגן מפריד אלו"ף, שזהו הפי' האמתי אצלי בפסוק ההוא, שהוא מפריד א' מן הז' ובזה יפרד האלו"ף ית' ומסתלק, וצריך תיקון המעוות כמכוון ממש, והבן הדברים הנכונים האלה, ועוד הזה רום מעלה אחת ומטה ז' נגד מה שחטאו כלפי מעלה ביחודו של עולם בז' גופי עבירות, ונגד ז' ענינים שבתוכחה ואם לא תשמעו לי, ואם בחקתי תמאסו וגו', אשר כל א' הוא בחינה וסוג לעצמו, אשר עליהם אומרים ז"פ ה' אלהי ישראל וכו' שישיב ית' מחרון אפו, מלייסרם שבע על חטאתיהם אלה, ולכן גם כאן הוצרכו טהרה מכולן ועת לקצר, וגם זה נכון בדברים עתיקין):
ובאו י"ו הזאות על הכפורת ולפני הכפורת, שהרי עשה כן משעיר החטאת ומפר החטאת, נגד י"ו בריתות שנכרתו בסיני אשר עברו עליהם בחטאם וכן עשה לפרוכת כפירש"י, נגד בריתות שבאהל מועד, וכן י"ו הזאות על מזבח הזהב הפנימי בשירי הדם נגד כריתות שבערבות מואב, כי בג' מקומות כרת הקב"ה עם ישראל כדאית' במדרש:
את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו כאן הקדים משפטים לחקים ועשיה לשמירה, מפני כי המשפטים אלו הדיינין תעשו זה שיהא בידך מקל ורצועה לרדות:
ולא תקיא אתכם בתמי' כלומר וכי לא תקיא בטמאכם וגו' כשתעשו כל אלה, ד"א ולא תקיא וגו' כאשר קאה וגו' שאל תדמו בנפשכם שתקיא אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם דהיינו שלא יהי' לכם רק עונש זה שתגלו, זה אינו כי כל אשר יעשה וגו' שמעותדים אתם עוד לעונשים רבים וגדולים אחרים זולת הקיאה:
תבל הוא תבלין יש בה כלומר בתמי', וכי מה טעם תבלין יש לך בעבירה המגונה הזאת, וכן זימה הוא זו מה הוא לך יותר מאחרות שנפשו של אדם מחמדתה והתאוה לה יותר:
תועבה תועה אתה בה שאינך פונה למאמר שתה מים מבורך:
הנפשות העושות וגו' מכאן דרשו בפ"ק דיבמות לחייב את האשה כאיש וקשה תיפוק לי' מדכתיב בעלמא איש או אשה וגו' הוקשה אשה לאיש לכל עונשין וכו', וי"ל דסד"א הכא שאני שהיא קרקע עולם, מרבי: