פרשת בהעלותך
ובעזר ה' קויתי לישועתך, נתחיל סדר בהעלותך:
בהעלותך, נסמכה פרשת נרות לחנוכת המזבח וע"ז סמכו בית חשמונאי לתקן נרות בחנוכה:
את הנרות, הכלי בית קבול הנקראים נרות עליהם אמר בהעלותך אותן שהכהן הי' מטלטלן ומעלה אותן בעת ההדלקה לקובען במנורה כי אינן מגוף המנורה, דלכך כתיב עד ירכה עד פרחה מקשה היא לאפוקי הנרות שאינן מחוברות ומעשה מקשה, ואל"כ מה לו להזכיר כאן בענין ההדלקה ירכה ופרחה:
אל מול פני המנורה וגו' לפי פשוטו יש לפרש שזהו השלחן שהוא מול פני המנורה כדכתיב ושמת את המנורה נוכח השלחן וא"כ הרי כל ז' הנרות היו פונים נכח השלחן, הר"ר מאיר:
והעבירו תער, פירש"י בשם ר' משה הדרשן מפני שנתנו כפרה על הבכורות שעבדו ע"ז והיא קרוי' זבחי מתים וכו', וקשה נהי דע"ז קרוי' מת מ"מ עובדיהם לא מצינו שקרוים הכי לכן י"ל דבספרי דרשו בשעה שעשו את העגל נעשו מצורעים כדכתיב כי פרוע הוא ולכך אלו שניתנו תחתיהם הוצרכו לתגלחת כמצורעים:
מצאתי:
ולא יעבוד עוד, פירש"י עבודת משא בכתף וכו', הקשה הר"ר יעקב א"כ למה גם בני גרשון ומררי לא נמנו אלא עד חמשים הרי הם לא עבדו במשא הכתף וא"כ הם אינם נפסלים בשנים, ועוד הא אמרו בפ"ק דחולין יכול אף בשילה כן, פי' שינהוג פסול שנים ת"ל לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא, לא אמרתי אלא בזמן שעבודה בכתף, הרי משמע דבזמן עבודת משא אף שאר עבודות פסולים בשנים. ועוד הקשה הר"ר חיים על מה שפירש"י אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר וכו' דמשמע לקול אינן נפסלים בשנים וכן איתא בספרי והאמר בפ"ק דחולין ה"מ באהל מועד משמע שם דבאהל מועד אף לקול נפסלים, ותירץ דלא גרסינן לא בספרי ולא ברש"י לשורר, מרבי:
בחדש הראשון, פירש"י ולמה לא פתח בזו מפני שהוא גנותן וכו', וא"ת מה גנאי יש שלא הקריבו פסחים במדבר הלא תלאו הכתוב בביאתן לארץ וי"ל דודאי גנאי הוא להם דאם זכו היו נכנסין בשנה שניה לארץ ועושין פסחיהם בכל שנה ושנה, ג"ן:
ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם דהיינו לנדב ואביהוא וי"מ למת מצוה דהיינו אותן שנשאו ארונו של יוסף:
אש"ר הי"ו טמאי"ם בגימ' למת מצוה:
ויהי ולא כתיב ויהיו לשון רבים כי לא הי' רק מישאל לבדו לנדב ואלצפן לבדו לאביהוא, ד"א ויהי יחיד נדחה ואין צבור נדחין:
בדרך רחוקה, נקוד על ה"א ע' לעיל פ' וירא אצל נקוד על אין:
ויש אשר יהי' הענן ימים מספר וגו', סותם ואח"כ מפרש, דהיינו ויש אשר יהי' הענן מערב עד בוקר וגו' או יומם ולילה וגו' או יומים וגו' כל אלה פירושו דקרא קמא הוא, או יומם ולילה וגו' פי' או יומם או לילה כמו אביו ואמו שפי' או אמו, ונ"מ שלפעמים הי' ג"כ הענן על האהל יומם לבד ואח"כ נעלה באופן שנסעו אז בלילה, כי ע"כ גם בלילה הי' לפעמים מסע כדכתיב ואש תהי' לילה בו לעיני כל ישראל בכל מסעיהם ולא כתיב בכל חנייתם מכלל דגם בלילה נסעו:
עשה לך שתי חצוצרות וגו', בתנחומא איתא לך לצרכך כדי שיתקעו לפניך כמלך וכשמת משה נגנזו ולא הי"ל במה לאסוף את ישראל, וראי' לזה כשצרו על יריחו לא מצינו להם כ"א שופרות, ותימה דבסמוך כתיב כי תבאו מלחמה בארצכם וגו' והרעותם בחצוצרות וגו' והרי בשעת ביאתם לארץ לא היו חצוצרות, וי"ל דבספרי אמרו וכי תבאו מלחמה בארצכם במלחמות גוג ומגוג הוא מדבר, א"נ של משה נגנזו ואחריני הוו להו (וביריחו אולי הוראת שעה היתה לתקוע בשופרות):
מאסף לכל המחנות, פי' מפני שהוא אחרון, וכל שנסוג אחור ומתעכב על איזה דבר הוא מתעכב עמו ומאספו, זהו מאסף לכל המחנות, שהוא מאסף לכל השבטים ואין אחר מהשבטים מאספו, ג"ן:
אל נא תעזוב אותנו כי על כן וגו', פי' שמה שלא בקשנוך עד עתה הוא על כן כי ידעת חנותינו במדבר ולא הי' לנו במה להטיב לך, כי אנחנו בעצמנו מהנסים והגבורות שעשה לנו המקום חיינו ואכלנו, אבל עתה נוסעים אנחנו וגו' והטבנו לך כי יהיה בידינו לכבדך, והיית לנו לעינים, פי' למראות העין, כי כל הרואה יעיד ויאמר לא לחנם עזב יתרו כל ארצו וגדולתו אם לא הי' רואה טובתו של הקב"ה וגדולתו שעושה עמהם:
ד"א והיית לנו לראש, כמו על אבן אחת שבעה עינים, שפי' שבעה ראשים, כלומר וכדי למהר בנין בהמ"ק, והר"ר יוסף פירש והיית מאיר עינינו בעצתך הנכונה כמו שמע בקולי איעצך וגו', ד"א להורות לנו עינים ודרכים כי אתה יודע מבואן ומוצאן, הר"ר אליעזר:
ויהי בנסוע וגו', הנו"ן הפוכה, לומר כי נסעו והלכו אחור ולא פנים שלולא שחטאו היו נכנסין לארץ בג' מסעות, תיט"ב:
ועוד לפי שחטאו לא עברו אז הירדן שרחבו נ' אמה לכן הנו"ן הפוכה:
ד"א עשה סימניות לומר שאין זה מקומו רק לעיל אחר ונסעו הקהתים והקימו את המשכן עד בואם, לכן היא הפוכה לאחוריה להשתוקק לעמוד אחר המ"ם של בואם כמו מקומה באלפ"א בית"א, והשניה הפוכה להסמיכה לונסע דגל מחנה ואז יהי' נו"ן מלאה ואח"כ ס' ע' כי אם תשים נ' אל ונסע יהי' נו"ן ס"ע ויהי' א"כ ג"כ כפי סדרה באלפ"א בית"א:
בנס"ע בגימט' יעק"ב כי צורתו חקוקה בכסא והרי המרכבה והשכינה נוסעים עמהם:
ובנחה, כתיב בה"י יתירה על ה' דברים שחנו ונחו בכל עת החניי', דהיינו ד' דגלים, ומחנה שכינה שהוא הארון והלוים באמצע:
ויהי בנסוע, אמרו רבותינו שזהו ספר בפ"ע ולכך י"ב תיבות בפסוק כמו בפסוק ולכל היד החזקה שהוא סיום ספר לעצמו [התורה] לומר שזהו ספר לעצמו כמו משנה תורה, וא"כ ז' ספרים בתורה ע"ד חצבה עמודיה שבעה, ולכן ז' תיבות בפסוק ובנחה, ועוד משום דמיון פסוק בראשית, לומר שגם זה לעצמו כספר בראשית:
כמתאוננים פי' כאוננים, לשון אנינות שהתאבלו על שהקב"ה רצה להכניסם לארץ מהרה כפירש"י לעיל בסמוך, ודאגו ממלחמות כי קטני אמנה וקצרי רוח היו:
ותאכל בקצה המחנה, פי' ר' שמעון בן מנסיא אומר בקצינים וגדולים שבהם והן הסנהדרין, ולכך אמר דוד ותבער אש בעדתו ועדה זו סנהדרין:
את הדגה, בפרק בתרא דיומא פי' שהזמין להם הקב"ה דגים בכליהם וקשה מה ענין זה אצל אבטיחים וקישואים, ותירץ מהר"ר משה לפי שהנילוס הי' משקה השדות וחוזר לו ונשארו דגים בשדות וגנות של קישואים ואבטיחים:
כטעם לשד השמן וכתיב כצפיחית בדבש. דקודם שנידוך הי' כצפיחית ולאחר שנידוך כטעם לשד השמן, לשד השמ"ן אותיות משנ"ה, שטעמו הי' כפול כלשד, פי' רי"ח:
בוכה למשפחותיו, פירש"י ורבותינו אמרו על עסקי משפחות, על עריות ותימה א"כ בשעת מתן תורה כשנצטוו על העריות הי"ל לבכות, וי"ל שלא רצו לערבב השמחה אז (ולי נראה דדוקא עתה שהתאוו תאוה במאכל ומשקה משם נפרדו ונכנסו לסוג הב' של התאוה שהוא המשגל:
כי תאמר אלי כלומר כי לולא שאמרת לי הייתי בורח לי:
ואל אראה ברעתי פי' שמוטב למות מיד כאחד מלהיות מתנונה והולך בידם, ג"ן:
(וזהו ג"כ הרגני נא הרוג, שאמר הרגני, אבל באנא ומטו נא הרוג, כלומר מהר ועתה תיכף כי נא הוא לשון מהר כרבים חבריו, ותרגומו כען כלומר שיברור לו מיתה יפה למות מהר וזהו אם מצאתי חן בעיניך. והטעם ימשך בנגינתו תיבת נא לתיבת הרוג):
ויאמר משה שש מאות אלף רגלי וגו', תימה היאך עלה ע"ד משה שאין סיפוק בידי שמים כביכול, ורבינו נסים גאון פי' שיטת הפסוקים כך, שש מאות אלף רגלי וגו' כלומר בודאי אם בהיותם אלף פעמים כאלה יש יכולת בידך אבל אתה אמרת הדבר בריתחא וכעס כדכתיב עד חודש ימים עד אשר יצא מאפכם ואמרת ליתן להם כזאת ביום א', וע"ז אמר הצאן ובקר ישחט להם, להם דייקא כלומר מצדם ימנע, כי איך יספיקו לשחוט ולהזמין להם ביום א' על חודש ימים, והשיב לו הקב"ה היד ה' תקצר וכמו שזה בידי כן בידי שיתקיימו דברי, וזהו ויטש על המחנה וגו' שלא היו צריכים אפי' להושטת יד, כך שמע הג"ן מפי מהר"ר משה בר שניאור ז"ל, ויש לפרש בענין אחר דבניחותא קאמר משה הצאן ובקר שאלו ודאי ישחט להם וכן אם דגי הים שאלו ודאי יאסף להם, אבל הם לא מאלו שאלו, כי אם בשר עוף מה שאינו בידי להגיעם, והשיב השי"ת על שאלתם היד ה' תקצר וכו' סבורים היו הם שאין יכולת בידי עד שלכן שאלו דוקא כזאת, וח"ו לא עלה ע"ד משה לדבר סרה עליו ית', ד"א שבשר תאוה נאסר להם, ותמה משה הלא אין לנו אלא ג' כהנים בעולם אהרן ושני בניו ואיך יספיקו אלו לשחוט להם, וככה בדוגמא זאת אם כל דגי הים יאסף להם שאפי' לאסיפת דגים לבד לא יספיקו ג' אנשים, ואמר הקב"ה היד ד' תקצר שאתן להם בשר אשר אין בו צורך לכהנים, וזהו ויגז שלוים, מהר"ר מש"ה:
(ד"א שכל כונת משה היתה לומר כי בעלילה הם באים, וזהו הצאן ובקר ישחט, פי' גם אם תתן להם כל צאן ובקר שבעולם לא יספיק להם, כי אז יפנו לבקש תואנה אחרת כגון דגים, וכן אם כל דגי וגו' בתמי', וכי בזה תנוח דעתם, וכי לא יוכלו עוד אח"כ לבקש ד"א וכן לעולם לא יספיק להם כי מכוונים הם להמריד, וזהו הצאן ובקר ישחט להם כלומר וכי תכליתם לשיהא נשחט להם צאן ובקר לא זו הדרך דרכם וכונתם, וזהו שש מאות אלף וגו', ואתה אמרת וגו', אבל הם אינם מתיישבים בזה כי לעולם יבקשו עוד תואנה כנזכר, והשיב הקב"ה היד ה' תקצר, וכל שישאלו זא"ז הכל הייתי נותן כדי שלא ימצאו אחרי מאומה, אבל באמת והבשר עודנו בין שיניהם וגו', שלא הספיק להם בכדי שישאלו דבר אחר עוד עד שלקח מהם נקמתו ית'):
ויגז שלוים, נראה לרבינו בכור שור שזהו אותו שליו הנזכר בפ' בשלח, רק דאיידי דאיירי התם במן נקט נמי שליו, וע"כ אנו צריכים לומר כן דאלו הי"ל שליו כבר איך תמה משה הצאן ובקר ישחט אלא שהוא הוא:
אלדד ומידד הם בני עמרם מאשה אחרת, שכשנתן הקב"ה התורה פירש מיוכבד שהיתה דודתו ונשא לו אחרת והוליד ממנה את אלו:
אדוני משה כלאם וקשה למה הקפיד יהושע כ"כ, וי"ל לפי שכל הנביאים נבאו באה"מ ונטלו רשות ממשה שנאמר ולקחת אותם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך והם לא נטלו רשות, גם היו חוץ לאהל מועד, והשיב משה מי יתן וגו' בין באהל מועד בין חוצה לו רק יקל מעלי המשא:
הבשר עודנו בין שיניהם פי' אחר שהספיקו כולם לאכול ממנו כדי שלא יאמרו מבלתי יכולת ה' להספיק כולם נגף אותם:
ראיתי במדרש תהלים שהרג השמנים והבריאים שבהם שאותן שאלו שלא כהוגן מתוך כרס מלאה. אבל הכחושים עשו להבריא א"ע, ג"ן:
(לפ"ז אמר הבשר עודנו בין שיניהם על בשר גופם בעצמם כלומר אלו שהיו כבר בעלי בשר ושמנים שאלו ומכאן לקחו המדרש):
ותדבר מרים ואהרן הקדים אותה לפי שהנשים דברניות הן והיא החזיקה בדבר יותר:
על אודות האשה הכשית וגו', פי' הר"ר אהרן שאמרו למה פירש ממנה בשביל שהיא כעורה, הלא היתה כן כשנשאה ולמה לא הניחה, מתחלה סבור וקבל, זהו כי אשה כושית לקח, שגם זה מדבריהם שאמר הלא כושית לקחה וא"כ יחזיקנה, והג"ן מפרש שאמרו שע"י שנתגאה ממה שנדבר עמו הש"י לקח אשה כושית אשר לא מבנות ישראל היתה שהיו בנות ישראל בזויות ושפלות בעיניו ובחר לו בבת מלך כוש:
הלא גם בנו דיבר וגו', ולא נתגאינו בכך, ונראה דלא על צפורה אמרו כך דאותה לקח באונס הבריחה כי בורח הוא מחרב פרעה, אבל כשמתה צפורה לקח לו אחרת לשירות לא לתשמיש שהרי אף מצפורה פירש ואותה היתה מזרעו של חם כדכתיב ובני חם כוש וגו', עבד עבדים יהי', ולפי שהיתה מזרעו של חם דברו כך, תיט"ב:
הרק אך במשה דיבר, הרי תרי מיעוטין ואחריהם ריבוי הלא גם בנו וגו' מכאן שאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ומ"ש שאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט הוא מדכתיב גם לי גם לך לא יהי' גזורו, שאחר ב' גמי"ן הריבויין אמר לא יהי', למבין:
ענו מאד, חסר יו"ד כתיב לדורשו ענו לשון עניה וצעקת קול כמו ויען, כלומר ענו ואמרו כולם שהוא עניו מאד, ד"א כדי שיהי' מספר סופי תיבות של ה' חומשי תורה העולים קכ"ו כמנין ענו חסר (והתכלית לומר שאף שידע התורה כולה עד סופה והיא נקראת תורת משה על שמו עם כ"ז התעניו מאד:
ד"א ידוע שכל התגאות האדם יבא מצד דברים רוחניים והנפש שבו, כי איך יתגאה מחומרו וגוש עפר רימה ותולעה, והנה בשותפות הקב"ה ואב ואם יש חלק אלקי ממעל י' דברים רוחניים, ראית העין ושמיעת האוזן וכו', והוא בענותנותו התענוו מאד עד כאלו חסרו לו כל העשרה דברים הרוחניים, כאלו לא היו בו כ"א חומר עכור לבד לכן כתיב ענו חסר יו"ד):
פתאום, פי' שלא יאמרו משה הי' קובל עליהם להקב"ה כי הוא לא רצה לתבוע עלבונו:
פה אל פה, לא כן בשאר נביאים דלא כתיב בהם וידבר ה' אל פלוני, אף שכתוב ויהי דבר ה' זהו ע"י מלאך ושליח. הר"ר אליעזר:
בכל ביתי נאמן הוא, לא שנאמן מלגנוב דאטו כסף וזהב יש שם, אלא נאמן רוח מכסה דבר מלגלות לישראל דברים שלמעלה כיחזקאל וישעי' וכיוצא שהגידו לרבים כל מה שראו למעלה רק לאהרן הגיד בחשאי וסוד נעלם, ולישראל אמר דרך כלל והעלם ראיתי מה שאין האוזן ראוי' לשמוע, אלא תדעו כי ה' אלהינו הוא ה' אחד ואין בלתו, הר"ר יעקב:
אדבר בו פי' בקרבו כמו רוח ה' דבר בי, שרוח הקב"ה הוא בתוך האדם והוא המודיעו דברי הש"י ושייך בי' שפיר דבור:
אל נא תהי כמת פירש"י שאם אינך מרפא לה מי מסגירה וכו' עד וזהו אשר בצאתו מרחם אמו, פי' שכן יש בספרי, קטן שנולד מצורע מבטן אמו אין לו טהרה עולמית לפי שאין יכולים לקיים בו והסגיר והוי כמת, א"כ ה"נ כיון שאין אנו יכולים לקיים בה והסגיר הוי נמי כמוהו ואין לה רפואה, אבל מ"מ באמת הוי זה צרעת שי"ל רפואה בתשובה ותפלה שמועילין לו כיון שבא על החטא כמו באבימלך והקשה מהר"ר חיים שכיון שאין מי שיסגירנה הויא טהורה גמורה כדאמרינן בחולין טומאה וטהרה ביד כהן אם אין הכהן רוצה לטמא טהור, ותירץ דה"פ מאחר שהקב"ה אמר תסגר כבר צריכה עכ"פ לטהרה שהקב"ה כהן הוא כדאי' בסנהדרין ואמר הקב"ה כיון שאני טמאתיה אף אני מטהרה אחר ז' ימים, זהו ואחר תאסף, מרבי:
ד"א אל נא תהי כמת, שלא תהי' כולד היוצא מחוסר אבר ובעל מום מרחם אמו והכל מבקשים עליו רחמים שימות:
והעם לא נסע עד האסף מרים שלא נעלה הענן מפני כבודו של משה, ולפי המדרש שהי' הענן בזכות מרים הדבר פשוט שלא נסעו:
לא נסע שהיא המתינה למשה על היאור שליש שעה לכן הוצרך ישראל להמתין לה ז' ימים שהם קס"ח שעות שעולים תק"ד שלישי שעה כי מדה טובה מרובה על אחת ת"ק, הר"ר אליעזר:
סליקא לה פרשת בהעלותך, ברוך צדקתך צדק לעולם ותורתך: