ובעזר תחת רגליו כעצם השמים לטוהר, נתחיל סדר בהר:
בהר סיני נסמכו גם אלו סדרות לתורת כהנים אע"פ שלא נאמרו באהל מועד, מפני שעד כאן איירי בקרבנות וטומאה וטהרה וכל דברים הנהוגים ושייכים בכהנים, והנה גם שמיטין ויובלות ושנים הכהנים מקדשין אותם, וכן חרמין וערכין והקדשות כולם שייכים בכהנים:
פירש"י לפי שהשמטת קרקע לא נשנית בערבות מואב וכו', הקשה מהר"ר אברהם הרי נשנית דכתיב שמוט כל בעל משה ידו ואמרינן בשתי שמטות הכתוב מדבר קרקעות וכספים (וי"ל דלא אתא אלא מדרשא רחוקה וכ"ש שדקדוקיה ופרטיה עכ"פ לא נשנו):
ואספת את תבואתה, וקשה איך יאמר על ענין הכרם ואספת את תבואתה שהרי כתיב שש שנים תזמור כרמך, וי"ל דמצינו כרם אקרי תבואה כדכתי' ותבואת כרם, מרבי:
שש שנים תזרע שדך וגו' לשבח א"י ידבר שיכולים השדות להזרע ו' שנים רצופים:
וספרת לך וגו' בב"ד הכתוב מדבר שראש ב"ד בעי לממני שני שמיטין ויובלות כדרך שסופרין הכל את העומר כך סופר הוא לבדו את זה לכן כתיב לשון יחיד ולא וספרתם לכם כהתם, ולכך אין אנו מברכים ע"ז על ספירתו כעל ספירת עומר דלא שייך וצונו כיון דעל ראש ב"ד מוטל, והקשה הג"ן לימני בלא ברכה (וי"ל דהתם כתיב וספרת לך וגו' והיו לך וגו', לך לך תרי זימני מיעט בהדיא את הצבור):
שבע שנים שבע פעמים לאפוקי דלימני להו במספר א' מ"ט שנים:
ואיש אל משפחתו תשובו פירש"י לרבות את הנרצע וקשה דמוקראתם דרור נפקא בין נרצע בין לא כלו לו שש כפירש"י עצמו בסמוך (וי"ל דהתם לענין קריאת דרור מלשעבד בו עוד, וכאן לשישוב למשפחתו לגמרי ואל ישעבד בו גם אחר, א"נ קריאת דרור הוא לאדוניו שישחררנו, וכאן [לומר] שאף אם יסרב הוא עוד מלצאת שאסור לו להחזיקו):
וכי תמכרו ממכר וגו' אל תונו פי' לפי שאתם רואים שהשדה חוזרת ביובל פן יעלה על לבבכם להונות המוכר ביותר אפ"ה אל תונו, ואף שאפי' אם לא היתה חוזרת לא הייתם צריכים להחזיר אונאה שאין אונאה לקרקעות:
ולא תונו איש" את" עמיתו" ויראת" ס"ת שתו"ת, מכאן אמרו פחות משתות נקנה מקח, שתות מחזיר אונאה יתר משתות בטל מקח, (ושתהי' אונאה שתות חוזרת זה הרגישו מדנסמך ליובל שהכל חוזר בו אף כאן השתות שרמזה תורה לענין חוזר רמזה וממילא דפחות משתות לא החזיר כלל דא"כ יודיענו רבותא טפי, ומכיון שבאו האותיות בס"ת דוקא מזה ידענו דיתר משתות בטל המקח לגמרי דרמזה תורה דאונאת שתות הרמוזה כאן להחזיר הוא סוף וקצה האחרון של דין זה שאין עוד אונאה אחרת חוזרת וממילא ביתר המקח בטל לגמרי לאפוקי דנימא ה"ה ביותר משתות סגי בחזרה והמקח קיים רק שהתורה הודיעה לנו רבותא טפי שאף בשתות עצמו יצטרך חזרה לכן באו אותיות שתות בס"ת):
מה נאכל בשנה השביעית פי' בשנה השביעית קאי אלמטה ממנו, בשנה השביעית הן לא נזרע וגו' כלומר א"כ מה נאכל בשמינית כיון שלא נזרע בשביעית:
ואכלתם מן התבואה ישן פי' של ששית, ולא מתוקמי קראי בשמיטה הסמוכה ליובל דא"כ איך יאמר וזרעתם את השנה השמינית הלא שמינית יובל הוא:
ובכל ארץ אחוזתכם גאולה וגו' שאל תאמרו כיון שביובל חוזרת לא יהי' לו גאולה אחרת לכן הזהיר שבזולת זה יוכל לגואלה כמבאר והולך:
ואשר יגאל מן הלוים, קרי לי' גאולה אף שבקנין ידבר מפני שללוים אין נחלה חלוטה מחלוקת הארץ כ"א מה שניתן להן מישראל, לכן הקונה מהם הוי כאלו גאלה, שהרי כבר היתה שלו:
לעקר, שנעקר מארצכם להיות באחוזת עיר עכו"ם:
ואבן משכית, יש מפרשים לשון סוכה ברוח הקודש דהיינו אבנים שיש בהם צורות באופן שסוכין ומסתכלין בהם ומכאן שאין עושין רצפה לפני ארון הקודש שנופלים שם לתחנון, מרבי: