ובעזר מי יתן מטומאה טהרה, נתחיל סדר זאת חקת התורה:
זאת חקת התורה וסמיך ליה לעיל לא תחללו ולא תמותו לומר הא אם תחללו התורה תמותו, ד"א דכל בעל תורה העובר איזה עבירה הוי חילול השם, (ד"א לא תחללו ולא תמותו וסמיך לי' זאת חקת וגו' דבר אל ב"י וגו' לומר כי אם שמצות פרה הוא חקה שחקק הוא ית' וגזירה הוא מלפניו נעו מעגלותי' לא תדע ועמוקה משאול מה תדע, מ"מ אין זה חילול מאתכם ולא תמותו בו במה שאתם מדברים בה לב"י לדרוש בה טעמים ודברים דומים ומקובלים על הדעת קרובים אל השכל, וכאשר נהגו באמת כל המדרשים והפייט בעצמם שכל עוד שהפריזו מאד בהמנע ידיעתם והשגתה לעמוד על תכליתה, בו בפרק ובו במקום, הוציאו תיכף כמה מלין תילי תילין לצד עילאה ימללו ליתן בכל ענינים טוב טעם ודעת, משום דרוש וקבל שכר, ובפסיקתא איתא הכי, לכן נאמר זאת חקת התורה, חקה חקק הקב"ה ואין אתה יכול להרהר וכו', אלא מדרשות תוכל לדרוש בה כפי שהדעת סבולה עכ"ל, ואולי זה להם מסמיכות הזה כנז' או ביותר הניאות ממה דכתיב לאמר מיותר דכתיב שנית אשר צוה ה' לאמר, אלא לרמוז שהרשות נתונה לאמר בה טעמים ודרשים, ולכן האי לאמר בא בטעם אתנחתא לומר שמותר לומר בה מה שהדעת נוחה בה ומה שינוח בדעתו שהדעת סובלתו ומקבלתו):
ויקחו אליך כי עתה אחר שנטמאו במתים הוצרכו לטהרה:
פר"ה אדמ"ה בגימט' הי"א רחוק"ה כמאמר שלמה ע"ה אמרתי אחכמה והיא רחוקה וגו' ובגימט' לכפר"ה:
אשר לא עלה עליה ע"ל, חסר ו' כתיב. על ו' דברים שפוסלין בה ומחסרין אותה מכשרותה דהיינו הניח עליה אפי' עור של סכין, עלה עליה זכר, דש בה, ומום, וב' שערות לבנות או שחורות, (ול"נ דחסר כתיב כדי שיוכל לקרותו על, לומר דלאו דוקא עול פוסל בה אלא כל שעל גבה לרצון בעלים):
מים חיים אל כל"י, ר"ת "כהנים "לוים "ישראלים לומר שהתורה הנמשלת למים והיא חיים היא היא עיקר הטהרה לכל חלקי ישראל, מהר"ר אהרן:
ותמת שם מרים וגו' ולא הי' מים וגו', מכאן רמז לשפך המים שבבתים כשיש מת בעיר (ותמ"ת ש"ם מרי"ם בגימט' בכא"ן רמ"ז לשפו"ך המי"ם מפנ"י המ"ת) ועוד ראי' מדכתיב בשמואל ב' כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה, ד"א מכאן שהבאר בזכות מרים שכשמתה מיד ולא הי' מים וגו':
ש"ם בגימט' יאסו"ר בהנא"ה דהמת אסור בהנאה ונסמכה פ' מיתת מרים לפרה, לרמוז שגם מיתת צדיקים מכפרת ומטהרת כמו הפרה:
קח את המטה, רבינו בכור שור פי' להכות את הסלע דזהו עצמו המעשה של פ' בשלח והכית בצור וגו' אלא דהתם בא לסדר פרנסת ישראל יחד, מן, ושלו, ובאר, ואח"כ מפרש כ"א במקומו, והמופת דכתיב התם ויקרא שם המקום מסה ומריבה, והכא כתיב המה מי מריבה וגו', ובוזאת הברכה כתיב אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה, ומ"ש ודברתם אל הסלע פי' אל פני הסלע שיהא הדבר נגלה לעיני כולם שאתן להם מים בנס, ואמרו משה ואהרן שמעו נא המורים שכעסו עליהם למה תריבון עמנו, וכי אנו יכולין ליתן לכם מים שלא ע"י הקב"ה, וא"כ דרך תפלה ובקשה הי' לכם לשאול לא דרך תלונה ומריבה:
ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו וגו', הנה ישראל אמרו שבמקרה ובטבע הוא זה שכל הסלעים נובעים מים ואף משה הי' סבור שלא יצאו כי זה הי' סלע אחר כדאיתא ברש"י ועל שלא פי' משה ואהרן דבריהם ביותר שהוא נס ופעל הש"י, לכן הקפיד הקב"ה עליהם יען לא האמנתם וגו', ג"ן:
וקשה איך נסתייע מלתא שבא לידו סלע אחר, אלא שהסלע הלך לו בין הסלעים להגדיל הנס כדי שיוציא להם משה מים מאיזה סלע שירצו ישראל, ובזה טעה משה ואמר שמעו וגו' המן הסלע הזה וגו' שישראל בקשו מסלע אחר ואמר להם משה המן הסלע וגו' כמתמי' הלא לא לדבר אל הסלע הזה ציוני הקב"ה וכי מן הסלע הזה שלא נצטויני לדבר אליו נוציא לכם מים ועי"כ לא נתאמת אצל ישראל הדבר לנס וקידוש השם כי אמרו משה הי' רועה במדבר ויודע ומכיר בסלעים המוציאים מים ולכך כעס הקב"ה, וזהו יען אשר לא האמנתם בי, אבל לכ"ז קשה על אשר מריתם את פי דלקמן דהרי לפ"ז לא החליפו דברי השי"ת, וי"מ שהכעס הי' על שאמרו נוציא לכם מים כמדברים בעד עצמם ותלו הגדולה בעצמם וכמו כי משחיתים אנחנו, פי' רי"ח, (וכן פי' אני כונת הפייטן בפיוט ר"ה באמרו על משה יען נוקש בעשר נחרת בו מיתות עשר וכו', ע"ש, שר"ל בשביל שנכשל ביו"ד, כי אמר נוציא בנו"ן המדברים בעדם והיל"ל יוציא ביו"ד בכינוי כלפי הש"י, לכן מדה כנגד מדה נכתב עליו מיתה יו"ד פעמים בתורה, וזהו שדקדק דהע"ה בלשונו להזהר מזה ואמר ביו"ד יתירא ההופכי הצור אגם מים ולא אמר ההופך, כי יו"ד הוא הוראה עליו ית' ורמז א"כ בזה שהוא ית' ההופך שהפכו והוציא ממנו מים, וזה ג"כ ו' יתירא של חלמיש למעינו מים, למעין מים מבע"ל, אלא שאמר הפיכת החלמיש למים היא מיוחסה אליו ית' ומעיינו שלו היא נקרא:
לא תעבור בי וגו', ואח"כ אמר לא תעבור סתם ולא אמר בי מפני כי מתחלה שאלו לעבור דרך עיירות וגם בדגלים ושררה כדרך המלכים וזה קשה לאומות כשבט ברזל בלבבם, לכן אמר לא תעבור בי שזה הי' לי כאלו תעבור בי תוך גופי ולבי ממש, ואח"כ שאלו לעבור לפחות ברגליהם ובמסילה לא דרך עיירות ומיאן גם בזה והשיב לא תעבור כלל. שמעתי ממהר"ר ברוך במוהר"ר אברהם:
וישמע הכנעני וגו' דרך האתרים וגו', פירש"י התייר הגדול וכו', פי' ר"י חסיד שזהו אהרן שבזכותו הי' הענן המתייר אותם וכשמת אהרן נסתלק, מיד וישמע הכנעני הוא עמלק ובא להלחם עמהם כפירש"י בסמוך:
אם נתון תתן את העם הזה בידי, ואח"כ כתיב סתם ויתן את הכנעני ולא כתיב בידם, מפני שהקב"ה עשה להם יותר מאשר שאלה נפשם, ששלח מריבה בין הכנעני והעמלקי והרגו מהם ובהם, ואח"כ באו ישראל על החללים וכבשו הכרכים, מצאתי:
והביט אל נחש הנחושת וחי כדי להגדיל הנס שמהמכה עצמה מתקן רטי':
בספר מלחמות ה' כמו דברי הימים שבאים בו סיפורי מלחמות:
ונשקפה על פני הישימון פי' נראית ע"פ המדבר להתענג להם ולמקניהם לשתיה ולהתעדן ולהתקרר:
עד אשר נעבור גבולך פי' בסבוב ולא דרך עיירות וכן כתיב וכאשר עשו לי בני עשו:
כ"י ע"ז בגימט' ע"ד יב"א דו"ד שהוא הכניעם:
כי עז גבול בני עמון פי' עזה היא נגד סיחון שלא יכול לכובשו אבל לא נגד השי"ת חלילה וידו לא תקצר ולא קצרה, מהר"ר יעקב:
עם כמוש, בספר שכל טוב יש שהוא אבן אחת במדבר מששת ימי בראשית בדמות אשה שחורה, והולכים אחריו לטעות וא' מני אלף אינו חוזר, זהו אבדת עם כמוש, ובימי סיחון לא טעו אחריו כי אם מואב:
ונירם אבד חשבון וגו', ניר לשון יורש כמו למען היות ניר לדוד עבדו, כלומר ניר שלהם אבד את הארץ מחשבון עד דיבון שלא יירשנה עוד:
אל תירא אותו פירש"י שהי' משה ירא פן תעמוד לו זכות אברהם שהגיד לו כי נשבה אחיו, וקשה והא לרעה נתכוין שיהרג אברהם וישא הוא את שרה, וי"ל דמ"מ היתה הצלה על ידו כמו שאנו אומרים בזכות מ"ב קרבנות שהקריב בלק זכה ויצא ממנו רות אע"פ שלקלל את ישראל נתכוין אלא שמ"מ נתכוין להקריב להש"י: