ובעזר בורא רוח ויוצר הרים נתחיל חומש וסדר אלה הדברים:
אלה הדברים זה ספר משנה תורה שחזר משה ושנה להם את התורה שנית ולפעמים חידש בו איזה דבר ומפני שהוא חזרת דברים אמרינן לכ"ע לדרוש בו סמוכים אפי' למאן דלא דריש סמיכות בשאר חומשי התורה וסדרותיהם, וסמך למדרש סמוכין ממאי דכתיב סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר, ששה סדרות בתורה מתחילין באל"ף, אלה תולדות נח, אלה פקודי, אם בחקותי, אלה מסעי, אלה הדברים, אתם נצבים כנגד שית סדרי משנה ששנה להם ג"כ כי אלוף פי' לימוד ומשנה ג"כ פי' לימוד, הרי שרמז לששה סדרי לימוד של תורה שבע"פ, וארבע מהם מתחילין באלה כנזכר נגד ד' סדרים שיש עליהם תלמוד ובהם מסכתות כמנין אל"ה שהם ל"ו, וכנרמז בהליכות עולם ל"ו שדרשו בו אל תקרי הליכות אלא הלכות וזה אלה הדברים וגו' מלמד שחזר ושנה לפניהם גם התלמוד שנית, וחמשה מסכתות מתחילין באל"ף, פאה, פסחים, ראש השנה, בבא קמא, כלים, לרמז על לימוד של ה' חלקי תורה שבכתב והתכלית שנאוו לחייך בתורים, בשתי תורות שקשורים זב"ז וצריכות זל"ז והכל אחד מאל אחד נתנו, מרועה אחד בסיני, אל"ה רמז על ל"ו מסכתות, ל"ו כריתות, ל"ו טפחים בלוחות, ל"ו ברכות של תפלה ביום, דהיינו שחרית ומנחה, ואלו ערבית אין לה קבע, ל"ו צדיקים שבכל דור, הר"ר אליעזר:
אלה הדברים, פירש"י לפי שהן דברי תוכחות וכו' לפיכך סתם את הדברים וכו' וקשה הא אח"כ מיד בסמוך הזכיר בפירוש כ"מ שעשו ומה מפני כבודן של ישראל יש בזה, ועוד לפי שלא מצאו מקום ששמו תופל פירשו על המן, לכן נראה לפרש שסידר להם את התורה וחזרה לפניהם סמוך למיתתו כדי שלא ישכחו המצות, ואמר שאלה הדברים שיאמר להם עתה הם המה שאמרם להם כבר במדבר בעבר הירדן בערבה אחר שגזר להם הקב"ה י"ס לגזרים שזהו מול סוף כי תרגומו של ומול את ב"י הוא וגזור, ומתחיל ומסדר לפניהם כל המקומות שנצטוו להם בם תורה ומצות, ומתחיל בסיני ששם עיקר נתינת התורה, וזהו בין פארן, כי פארן וסיני אחד הוא, ובין תופל הוא מרה אשר שם שם לו חוק ומשפט ושם היו המים מר ולא יכלו לשתות מהם בלי תיקון, וכל מאכל ומשקה הצריך תיקון נקרא תפל דכתיב היאכל תפל בלי מלח, ולבן וחצרות הוא מה שנאמר להם בחצרות, וקורהו לבן וחצרות כאלו אמר שדה חצירות כי השדה יקרא שדה לבן בתלמוד, א"נ ע"ש שנצטרע שם מרים מצורעת כשלג קורהו לבן, ודי זהב הוא אהל מועד ומשכן שהי' מצופה בזהב ונעשה לו זהב לרוב, וכתיב והמלאכה היתה דים, אבל רבותינו אמרו שכל התורה נאמר בסיני ונשנית באה"מ ונשלשה בערבות מואב, בכור שור:
אל כל ישראל מלמד שכולם יכולים לעמוד בתוכחתו, ד"א שהי' משה מדבר וקולו נשמע בכל המחנה, ודי זהב, די פירושו יתר כלומר כי רעות הזהב של מעשה עגל יתירה וגדולה הוא על כל הרעות שעשו:
ד"א ויתרתם זהב בעגל גם ויתרתם זהב בכפרת יבא זה ויכפר ע"ז, לקח טוב:
אחד עשר יום מחורב, כלומר אם הולכים דרך הר שעיר דרך הישר אין מחורב עד קדש ברנע כ"א מהלך י"א יום אבל אנו סבבנו את ההר כדכתיב ונסב את הר שעיר ימים רבים, ג"ן:
ויהי בארבעים שנה וגו' דבר משה וגו', מכאן אמר רי"ח רמז לשנים מקרא וא' תרגום, כי אלה הדברים אשר דבר משה זהו א', ובכאן חזר ואמר דבר משה אל ב"י הרי שנים ואח"כ הואל משה באר וגו' שבארה היטב זה תרגום:
ככל אשר צוה וגו' מכאן שנשתלשה בערבות מואב מפי הגבורה:
הואל משה לשון שבועה כמו ויואל משה, שהשביע לישראל לקיים התורה שהרי שם נאמרו קללות שבמשנה תורה:
ראה נתתי לפניכם את הארץ מלמד שהפיל הקב"ה שריהם של אומות וכפתן לפני משה, ולכן פירש"י באו ורשו את הארץ אין אתם צריכין כלי זיין רק תקבעו תחומין וחילקו:
ובין גרו פי' שאוגר עליו דברים, אומר לו חרשת בתוך שדה שלי וזה אומר לא חרשתי וכיו"ב:
ד"א גרו זה שושבינו או שכנו או חתנו:
בגללכם שאתם הייתם מקטני אמנה, מתוך כך אמרתי המן הסלע הזה נוציא ודמיתי שלא יצאו מים, והי' לי לפרש דמצות השם יוציא מים כאשר כתבנו למעלה, ג"ן:
כאשר תעשינה הדבורים פי' שעוקצין את האדם מכאן ומכאן ואין ממיתין כך אלו הכניעו אותם ע"י הכה ופצוע ולא הרגום שלא יפערו פיהם להתגדל ויתחלל שם שמים, ותדע שהרי אין הכתוב מזכיר מנין החללים שנפלו כמנהגו במקום אחר:
ולרבינו בכור שור נראה שזהו הכנעני דכתיב בי' וישמע הכנעני וגו' וישב ממנו שבי ולא הרגם, ד"א הדבורים כשאחת יצאה כולם יוצאים, רשב"ם:
לא חסרת דבר לא כאשפזיכנא הזה שמחסר והולך יום ראשון נותן ב' מיני בשר, בשני מין א', בשלישי ירקות, אבל אתה כל מ' שנה לא חסרת דבר יום אחרון כראשון, בכור שור:
ד"א לא חסרת דבר, לא הוצרכת לחסר ממונך מאומה לקנות צרכך ואעפ"כ יש לאל ידך לקנות כל מה שתרצה כי גם זה לא חסרת:
מאילת ומעציון גבר, ותימה הא כתיב בדברי הימים אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילת על שפת הים בארץ אדום, הרי משמע שהיו לישראל, וי"ל שהיו של אחת מנשיו אשר מבנות אדום והיא נתנתם לו לאח"ז אבל מתחלה לא היו שלו, רי"ח:
אל תצר את מואב וגו', וקשה מה נ"מ בסיפור זה אליהם, וי"ל שלא ידאגו ישראל ויאמרו מדוע לא הוריש אותנו הקב"ה אלו ג' אומות עמון ומואב ושעיר, אולי ח"ו לא חפץ ה' בנו להביאנו אל הארץ, לכן אמר שמפני כבוד אבותיהם שהיו קרובים לישראל הניחם שם וק"ו לישראל:
והעוים היושבים בחצרים עתה מפרש היכן הוא ארץ החוי כי ישראל היו חושבים שהוא הר שעיר והנה העוים הוא כמו החוים כי אותיות הנרון מתחלפים, וכן בנדרים קורא לר' חייא עייא:
היושבים בחצרים אם תרצה לידע היכן הם יושבים, הלא המה יושבים בחצרים מתוך גבורתם ולא חשים לערי חומה:
ואשלח מלאכים ממדבר קדמות פי' ממקום שמקודם הי' מדבר ועתה הי' למוצא מים, כשהוציא הקב"ה מים מן הסלע:
בדרך בדרך נלך דר"ך בגימט' ט"ז אמ"ה ע"ל ט"ז אמ"ה:
אוכל בכסף תשבירני וגו' וקשה והא הי"ל באר ומן וי"ל דבמקום ישוב לא ירד להם מן דאין זה נס, והראי' דכתיב את המן אכלו עד בואם אל ארץ נושבת:
כאשר עשו לי בני עשו וגו' והמואבים וגו' לא לענין עבור בארצם אלא לענין מכירה אוכל ומים, משמע דברי מואב היו מוכרים לחם ומים וקשה הכתיב לא יבא עמוני וגו' ע"ד אשר לא קדמו אתכם וגו', וי"ל דעל דבר אשר לא קדמו קאי על לא יבא עמוני לחוד, דהוא לא קידם אבל מואבים קדמו, ואלו מואב הוא מטעם אשר שכר עליך את בלעם וגו' לא יבא בקהל, והא דאמר בפ' הערל שהותרו נקבותיהם מפני שאין דרך הנשים לקדם במים ולחם, דמשמע אתרווייהו קאי לא קדמו שהרי לא זכר בהיתר נקבות שניהם כ"א טעם זה, חדא מינייהו נקט, דה"ה שאין דרך הנשים לשכור עליהם, וכן יש במדרש מגילת רות (וע' בדברי הרמב"ן בזה בפ' כי תצא על דבר וגו' כי זהו דרכו, ולי נראה לומר ב' דרכים, א' דבודאי יאמר אשר לא קדמו על שניהם לשון רבים, ואמנם ודאי מכרו להם, אבל לא קדמו דייקא הוא שלא רצו ליתן להם המים והלחם תחלה עד שיתנו המעות מקודם, וזהו רעה גדולה למי שהוא עיף ויגע לפעמים בדרך ובמלחמה, ולכך עתה בבקשם כזאת מסיחון דקדק ואמר אוכל בכסף תחלה והדר אמר תשבירני וכן ומים בכסף והדר תתן לי ולא אמר אוכל תשבירני בכסף ומים תתן לי בכסף אלא שאמר אראה ליתן המעות תחלה, דע"ז יתכן מאמר כאשר עשו לי וגו' והמואבים וגו', ומה דנקט מואבים ולא עמונים הוא דרך רבותא שאפי' המואבים שהרעו לי ביותר אשר בהם נמצא עוד עולה אחרת דהיינו ואשר שכר וגו' ואפ"ה מכרו לי לפחות אחר נתינת הכסף, ועמון ירוע מק"ו, ואלו בדברי שליחותם הזכירו לסיחון באמת שניהם והפסוק מקצר מטעם הנזכר דנודע מכח כ"ש, ב' הוא שלא רצו למכור אכילה ושתיה יחד, שזה דקדוק שלא קדמו אתכם בלחם ובמים כלומר גם יחד רק כשמכרו להם אוכל המתינו הרבה מלמכור להם שתיה עד אחר שאכלו כבר הכל וכן להפך, וזה שאמר כאן ואכלתם והדר ומים בכסף וגו', וכן בשליחותם אל סיחון ושתיתי למי שקונה שתיה תחלה, דליקו נמי עליה כאשר עשו לי, ומה שלא הרחיק גם את עשו מטעם זה כעמון הלא כתיב בפירוש שם לא תתעב אדומי כי אחיך הוא. דהכתוב בעצמו יאמר שהי' כדאי לתעבו אלא שיתן טעם שלא לתעבו כי אחיך הוא וכן במצרי שעשה כמה רעות גדולות ואעפ"כ הועיל להם טעם כי גר היית בארצו, והנה מואב עשה שתים רעות אלה, לא קידם, ושכר עליך, ועמון אחת שלא קידם, ועשו גם הוא עשה כזאת, אלא שלא עלתה להרחיקו בשביל כך, ונקט לא יבא עמוני תחלה לרבותא דדיוקא למנקט בדרך לא זו אף זו דדייקינן ולא עמונית, כלומר לא זו עמונית דמותרת אלא אף מואבים נקבותיהם מותרות, ועוד דללא יבא עצמו נקט מואב בשניה לרבוותא דהוא איחר ביאתו בישראל בכמה דורות על הפריצות שקראהו מואב:
הנה ערשו ערש ברזל, פי' חזק כברזל שבמבצר הי"ל ברבת בני עמון שהי' מוקף חומה כברזל, וערש הוא לשון מבצר כדכתיב בעמוס היושבים בפאת מטה ובדמשק ערש, וכ"ה לשון תלמוד מערב לה לכולה מחוזא ערשייא ערשייא, תשע אמות ארכה של חומה כלומר גובהה וארבע אמות רחבה ממעל דהיינו עוביה: