ובעזר יושב על כסא רם ונשא, נתחיל סדר כי תשא:
כי תשא את ראש וגו' ונתנו איש כפר נפשו סמכו לחטאת יום הכפורים, מכאן שפוסקין צדקה וכפר נפש ביום הכפורים אשר אז נמנה כל ראש ועוברין לפניו כבני מרון:
כי תשא, פירש"י שאל תמנם לגלגולת אלא יתנו וכו' וקשה הא כתיב ויפקדם בטלאים ויפקדם בבזק, וכן לקמן פירש"י שנמנו פעם שני' ולא אתפרש שנתנו שום דבר וי"ל דדוקא כאן לכפר על מעשה העגל נתנו, וזה איש כפר נפשו שעתה משום כפרת נפש יתנו:
כל העובר על הפקודים י"מ כל העובר במנין, ושבט לוי שלא נמנו לא נתנו, וי"מ כל העובר בים ואף שבט לוי נתנו ורז"ל דרשו זה יתנו כל י"ב שבטים כמנין ז"ה יתנו. מהר"ר משה:
מב"ן עשרי"ם שנ"ה ומעל"ה בגימט' מב"ן עשרי"ם לעונשי"ם שאין ב"ד של מעלה מענישים לפחות מבן עשרים עשרי"ם בגימט' עשי"ר וד"ל, וקנמ"ן בש"ם בגימט' בירושל"ם שפסול חוץ לירושלים, וב' תגין למעלה על הבי"ת נגד ב' ירושלים שלמעלה ושלמטה:
קח לך סמים וגו' ואם נתן בה דבש פסולה, וא"ת תיפוק לי' משום רבוי סממנים, וי"ל דברבוי סממנים אין בו מיתה, דהא דמרבה במעלה עשן חייב היינו משום דאינו צורך גבוה דא"צ רק כל שהוא:
את שבתותי תשמורו אמרו דב' מלאכים מלווים לו לאדם בע"ש אחד טוב וא' רע מורי אומר שהם צדק ומאדים דבין השמשות זה נכנס וזה יוצא:
אות הוא "לעולם "כי, ר"ת אהל"ך, כענין וידעת כי שלום אהלך שצריך שלום בית:
את השמים וגו', וקשה למה לא כתיב את הים וגו' כבעשרת הדברו', וי"ל דהכא כתיב אות הוא ואין אות ניכר במים, מהר"ר יעקב:
וביום" השביעי" שבת" וינפש" ס"ת הם שתי"ם למפרע שיש לו שתי נפשות, (ומה שבא הרמז בס"ת ובהפוך לומר כי בסוף השבת נהפך הוא שחזרה נפש יתירה ממנו וכדי ליישבו על נכון על מלת וינפש שהוא לענין זה דרשו וי נפש כלומר וי על נפש שאזלת מיני'), וינפ"ש בגימט' אל"ו שבגיהנ"ם (שזהו שבת וינפש ששובת מהם בו ביום וי של נפש):
השביע"י שב"ת וינפ"ש בגימטריא כשהו"א שב"ת אב"ד ל"ו ל"ב ונפ"ש (וביום השביע"י שב"ת וינפ"ש בגימט' בשית"א אלפ"י שנ"י הוי"א עלמ"א ובח"ד הו"א חרי"ב):
וית"ן א"ל בגימט' ז"ה התלמו"ד, שני לוחות שתים דוקא כנגד ב' תורות ב' עולמות שמים וארץ:
לחות אבן, שרוב העונשים סקילת אבנים:
כי בשש משה בפ"ק דיומא קאמר דטעו במה שחשבו גם היום שעלה בו מן המנין ובאמת אינו מן המנין לפי שאין לילה עמו, וקשה למה לא הגיד להם אהרן טעותם, מהר"ר יעקב:
(ולא קשיא כלל דודאי אמר להם ולא שמעו לו ועוד אף אם לא הגיד להם היינו מאימת הריגת חור שהיתה עליו):
אלה אלהיך וקשה וכי שוטים היו לומר כן, אלא בשעה שעלו מן הים הי' טיט ורפש בשפתו מפני שכיון שלא הי' לים מהלכו שפך מימיו בשפתו, או מפני שהשפה היתה גבוה ולא היו יכולין להלוך או לעלות וראו בטיט הרגש כפות רגלי עגל מהמלאכים שהיו שם לכן עתה כשראו עגל זה חי אמרו אלה אלהיך אשר העלוך, מדודי ר' אשר הלוי:
למה ה' יחרה אפך וגו', וקשה וכי לא עלובה כלה שזינתה בתוך חופתה ומה התנצל בעדם, וי"ל שאמר הלא הערב רב החטיאם ולמה א"כ יחרה אפך בעמך צאנך מה עשו ועוד שמכיון שאין בו ממשות אין לך לקנאות בו כי אין גבור מתקנא וכו', וזהו והנחם כלומר התבונן בדבר:
שוב מחרון אפך כשאומרים זה בבהכ"נ מקדימין ה' אלהי ישראל מפני שעולה תרי"ג בגימט' וכשמזכירין תרי"ג השי"ת משרה שכינתו ושב מחרון אפו:
זכור לאברהם וגו' במס' שבת אמרו דעשר רננות התפלל ולא נענה עד שהזכיר זכות אבות וזהו ושבח אני את המתים, וקשה הא אמרינן כל התולה עצמו באחרים תולין אותו בעצמו שנענה בזכות עצמו, מהר"ר יעקב:
(ואין מקום לקושיא זו דודאי זכות אבות שאני):
וישבר אותם יותר הי"ל להניחם למעלה מלשברם כדי שכשישובו יחזור ויטלם, אלא שאמר משה אם אניחם קיימים הלא כתיב בהם לא תעשה לך פסל וכתיב עדות ה' נאמנה והי"ל ית' ליקח נקמתו מהם מיד, לכן ראה יותר לשברם:
וישבר אותם פירש"י אמר משה ומה פסח שהוא א' מכל מצות וכו' וכל בן נכר לא יאכל בו וכו', וקשה לר"י דמה ק"ו הוא זה דשאני פסח שהוא קדשים אבל כאן אדרבא הי"ל ללמד תורה ולהחזירם למוטב ולתשובה, ותו התינח מצוה אחת או שתים אבל לבטל כל התורה על כך מנ"ל, ותירץ דלפי המדרש שפרחו האותיות נפלו הלוחות מרוב כובדן ונשתברו מעצמן, וקשה א"כ מה הי"ל למשה לעשות ומה א"ל הקב"ה אשר שברת, וי"ל שסייע הוא בשבירתן בידים לאחר שנפלו וזהו וישליכם וגו' וישבר אותם, וזהו אשר שברת יישר ששברת, לוי:
ובזה מתיישב ג"כ מה שאמרו בברכות הזהרו בזקן ששכח תלמודו כי לוחות ושברי לוחות בארון היו מונחים, דקשה שאני שברי לוחות שעדיין הדברות היו חרותות בהם לאפוקי זה אין בו עוד תורה אלא שגם בלוחות האותיות כבר פרחו מהם, מהר"ר אהרן:
ויאספו אליו כל בני לוי וקשה וכי לא הי' בכל ישראל עוד מי לה' אל משה ועוד איך נלחמו בני לוי נגד כל ישראל, וי"ל שבני לוי התחילו ואח"כ כל הברכים אשר לא כרעו לבעל:
כה אמר ה' וגו' הרגו, וקשה היכן אמר ה' וי"ל דכתיב זובח לאלהים יחרם:
ומשה יקח את האהל פי' הקירון פנים מלשון בהלו נרו והוא שלמדו מכאן בפ' רע"ק שנטל משה ק"כ רבוא כתרים שנתפרקו מהם, מרבי:
הורד עדיך משום אבילות א"נ משום דם הברית שנזרק על בגדיהם בפ' משפטים שהי' מעיד שקבלו התורה:
הורד עדיך, וקשה והא כתיב ולא שתו איש עדיו עליו וי"ל לא שתו פי' הסירו, רבי בשם ר' יוסף קרא:
ד"א לא שתו עדים אל לבם להסירם רק איש עדיו עליו, וי"מ כי ב' כתרים הי"ל הא' הורידו והא' נשאר עליהם עד ויתנצלו עדים מהר חורב:
ד"א ולא שתו, זה עדיי המלבושים והורד עדיך אלו הכתרים:
ויאמר פני ילכו, וקשה א"כ מה השיב משה אם אין פניך הולכים הלא כבר אמר ה' פני ילכו וי"ל שהקב"ה אמר אדרבא פני ילכו, פי' חרון אפי והשיב משה אם אין חרונך הולכים ועוברים אל תעלנו מזה:
הראני נא את כבודך, וקשה הא שבחו הכתוב בויסתר משה את פניו (וכבר כתוב לעיל בשמות מזה ע"ש) וי"ל דלא בקש כאן לראות רק שנתכוין לברית על שילכו פניו ושיהיו מובדלים משאר אומות:
פני ילכו וגו', פירשב"ם שהקב"ה אמר תחלה הנה מלאכי ילך לפניך, והתפלל משה הודיעני נא וגו' שילך בעצמו וכבודו והשיב הקב"ה פני ילכו והניחותי לך, כלומר אעשה כן עד לארץ ישראל ע"ד עד אשר יניח לאחיכם וגו', ומשה אמר אם אין פניך הולכים תמיד אל תעלנו מזה ונאות לו הקב"ה ואמר גם את הדבר הזה וגו':
אשר שברת, וקשה למה לא זכו לוחות ראשונות להתקיים, וי"ל משום שנתנו בקולות ועי"ל משום שלא נכתבו מן הכתב אע"פ דלמעלה לא שייך, מהר"ר אליעזר:
נוצר חסד לאלפים, וקשה דבואתחנן כתיב לאלף דור, ואומר רבינו שמואל דהאי לאלפים לאלף דור הוא, דשייך שפיר לומר בי' לאלפים כמו שילשים על דור שלישי ורבעים על דור רביעי, ג"ן:
וימהר משה ויקד וגו' על שמרובה מדה טובה ממדת פורעניות חמש מאות ד"א על שאין נפרעים מהחוטא לבד ונשאו בניו ובני בניו אתו, ד"א מכיון שהי' עובר על פניו מיהר לדבר עוד:
כי עם קשה עורף הוא פי' כאשר אמרת אתה לעיל עם קשה וגו' ושלא תלך עמנו מטעם זה, מזה הטעם עצמו ראוי שתלך עמנו ותסלח כי המלאך לא ישא לפשעיהם, ג"ן:
ד"א כי עם קשה עורף הוא לסבול גם גזירות קשות ומחזיקים ביראתך בשביל כבודך לכן נאה לך לסלוח:
ויתן על פניו מסוה מכאן כשבאין מן התיבה ומקריאת התורה שמכסין את הפנים, פי' קרן עור פניו מזיו שכינה ולכך סמך לזה בפ' ויקהל ענין שבת לומר שאינו דומה קירון פניו של אדם בשבת לחול:
כי קרן וגו', באו תגין על הרי"ש לומר שקירון זה זכה מכתרים שעל הראש של ק"ך רבוא כנזכר לעיל, ד"א מכתר תורה, שכשהי' כותב הי' מקנח דיו של אש על פניו, קרנים "מידו "לו "ושם "חביון עוזו ר"ת מלו"ח שהקרנים באו לו מלוחות של עוז אשר ה' לעמו יתן, (ואני אומר כי הרמז בתגי הרי"ש הזאת הוא ע"מ שדרש במדרש ב"ר על פסוק בראשית שנברא העולם בזכות משה שנאמר וירא ראשית לו, וידוע כי בריאת העולם היתה באות ב' שמאלפא ביתא החקוק בעט שלהבת על כתר נורא ואיום של הקב"ה כדאיתא באותיות דרע"ק, גם דרשו בראשית, בשביל ראשית דרכו שבזכות התורה העולם נברא והיא עצמה נקראת תורת משה, והנה איך לא יקרן ויאיר פני משה בפרט עתה בקבלו הלוחות והתורה לזכיות נוראים ונפלאים כאלה, לכן נרמז כ"ז במלת כי קרן וגו' בתגי הרי"ש האלה לומר שזהו ההארה והקירון, דהיינו שראשית העולם הנברא מתג וכתר ראש וראשון ית' בשביל ראשית דרכו כ"ז ניתן למשה אשר ראה ראשית לו לתג וכתר תורה ומלוכה, לכן בא תגין ברי"ש ובמלת קרן דוקא):