ובעזר השם רכובו עבים, נתחיל סדר אתם נצבים:
היום כלכם, כלומר לאפוקי אחרי עברכם את הירדן תתפרדו איש לנחלתו וא"א לאסוף אח"כ טף ונשים שלא יהא א' מכם חסר, לכן אמר היום:
גפרית ומלח שכ"מ שיפול גפרית נופל מלח עמו, וכן בסדום וה' המטיר וגו' גפרית ואש וכתיב ותהי נציב מלח שנפל עליה מלח, בכור שור:
וישלכם וגו' ל' רבתי ומשוכה הרבה להלאה לרמוז על השלכה רחוקה גדולה של עשרת השבטים שהשליכם אחר הרי חושך ומעבר לנהר סמבטיון ששוב לא חזרו, ולכך כתיב חסר יו"ד בין ל' וכ' שעל חסרון י' שבטים ידבר, (ד"א שלכן למ"ד רבתי וחסר יו"ד לדרוש הל' לעצמה ומותר המלה לעצמו, דהיינו כי זולת הל' הוא וישכם, לומר כי עם כ"ז שיתשם ה' מעל אדמתם אעפ"כ יהו נשארים בישות וקיום ודבקים בו ית' למעלה למעלה כהמשך אות ל' כלפי מעלה ע"ד ואף גם זאת וגו', וגם להנחיל לאוהביו י"ש ושי"ש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם, וכל הקיום ודבקות בגלות החל הזה הוא בסבת וזכות הלימוד המעט שלומדים תורה בגלותם ומחזיקים בה, זהו ג"כ ל' גדולה, כלומר כי לימוד גדול, שבלא"ה לטעם זה נמשכה אות למ"ד בצורתה כלפי מעלה באלפ"א בית"א לרמז נמנו וגמרו שתלמוד גדול שמביא לידי מעשה, והנה הרמז ע"ד שדרשו ז"ל בענין קללת בלעם כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות, וכן נרמז זה גם בתוכחה ראשונה בפסוק ואף גם זאת שלכן נקט לשון זאת המורה על כנוי התורה לומר שבשבילה לא יגעל ולא ימאס, ואוי נא לנו כי חטאנו בדור השפל והבזוי הזה שלא קמה עוד בנו רוח ריח תורה ולימוד, הוא ית' ברחמיו יערה עלינו ממרום רוחו אמן, ועוד רמז שתמשך ההשלכה וגלות ארך הזמן בהמשך רב כמונו היום בגלות המר הזה, זהו למ"ד רבתי, כי ההמשך מיוחס לאות הזה ביותר מלכל זולתו, בפרט שנמשכה למעלה, כלומר לומר שיהי' ערך הארך וההמשך של השלכה זו למעלה מהשיעור ויותר מדאי כי גם עונינו רבו למעלה ראש וגו', וכל עיקר זה בסבה שכתבנו על הביטול והמיעוט בלימוד התורה שנרמזה ג"כ באות זה כנז', וכבר יש לנו עוד רמזים רבים בזה בקונטרס הזכרונות יעויינו משם אם יגמור עלינו הגומר ית' שיצא לאורה בקירוב):
וישלכם אל ארץ אחרת וגו', וסמיך לי' הנסתרות וגו' לומר שהקץ מכל עין נסתר ונסתם:
הנסתרות לה' אלהינו, פי' בשביל שכתוב אח"כ והבדילו ה' לרעה וגו' וכן הרבה הכל בלשון כינוי ליחיד, דמשמע שהרעה תשוב על ראש החוטא לבדו, וכתיב וראו את מכות הארץ, על אשר עזבו, וכן הרבה דמשמע שכל הארץ והכל לוקין בשביל האיש או משפחה או שבט של שורש פורה ראש ולענה, לכן אמר הנסתרות לה' אלהינו וגו' כלומר לענין עבירות הנסתרות מאתנו ואינם ידועים אלא לה' אלהינו אותן יפרע מהחוטא לבדו ומן העושה רע כרעתו ולא ילקו עליו זולתו, אבל הנגלות לנו ואין אנו מבערים הרע מקרבנו זה לנו ולבנינו ליענש עליו, וע"ז נאמר כל הכתוב בלשון רבים:
לנו ולבנינו, ע' במסורה גדולה בדבר הניקוד שעל לנו ולבנינו ועל ע' שבעד, ומשמע שם דמסופק אם העניש על הנגלות את הרבים קודם שעברו את הירדן אם לא ודלא כרש"י, ג"ן:
(ואני אומר בניקוד הזה שבא לומר שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק י"ש עולמות, כי לנו ולבנינו עם הע' שבעד עולה ש"י במספר, ושיעור ומכוון הפסוק כך הוא, שאחר שהפריז לספר ולהזהיר מקושי וכובד הגליות ועונשם על עזבם את ברית ה' אלהי אבותם וגו' ויתשם וגו' וישליכם וגו' חוזר ומסיים בטובה על עושי רצונו, וגם שלא יתייאשו מרב טוב הצפון, ואמר הנסתרות, ר"ל עולמות הנסתרות לה' אלהינו אשר עין לא ראתה זולתי אלהים והעולמות הנגלות לנו ולבנינו בעולמו של משיח וכיו"ב אשר השגתינו משגת ומגעת בם אשר בין כולם מספרם כאותיות המנוקדות כאלה, כולם כאחד מוכנים ומזומנים הם לנו ולבנינו עד עולם בשכר לעשות את כל דברי התורה כזאת וזהו עד עולם, דמלת עולם קאי אהנסתרות והנגלות ומבאר שבעולמות ידבר, ואומר שכל כך עולמות של טובה וקורת רוח כמספר לנו ולבנינו וע' מוכנים כולם לנו ולבנינו ולנצח נצחים לעשותינו רצונו ית', ועוד לנו בזה דברים נכונים למבין וישרים למוצאי דעת אשר לא נאריך בהם במקום הזה):
ושב ה' אלהיך וגו', בפ' בתרא דמגילה דרשו מדלא כתיב ישוב כ"א ושב מלמד שהוא עצמו ישוב עמהם, ותימה א"כ ושב ה' את שבות בני עמון מאי איכא למימר, ה"נ דנימא הכי דישוב עמהם, וי"ל דשאני הכא דדריש ושב יתירא דתרי ושב כתיבי ש"מ לדרשא:
העידותי בכם היום את השמים וגו', פי' כמו שפירש"י לקמן בהאזינו שאמר משה המה יעידו עליכם וידם בכם ראשונה אם לרעה אם לטובה כדכתיב יד העדים תהי' וגו', בכור שור: