ובעזר האומר הנה ילך לפניך מלאכי, נתחיל סדר ראה אנכי:
ראה אנכי נותן לפניכם היום וגו' כלומר בעוה"ז הוא כך, שניתנו ברכות וקללות אבל בעוה"ב כולו ברכה:
את" הברכה" אשר" תשמעו" ס"ת אותיות תור"ה כלומר שתשמעו את התורה (ובאו אותיות תורה בס"ת ובערבוב שלא כסדרן לומר כי זה יהי' בסוף ולעתיד לבא שישמעוה מקטנים ועד גדולים וכולם ידעוה כדכתיב כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו', שכולם קטן כגדול כמו שהם בערבוביא כולם ידעו את התורה לעתיד ולבסוף והוא עצמו ג"כ רמז עקב אשר תשמעו, כלומר לבסוף, ואולי הוא כולו רמז על תורה חדשה שעתיד הוא ית' לדרוש להם מתורה שבחיקו, ועוד הורה בזה שמה שאמר את הברכה אשר תשמעו וגו' לא שבשביל כך ישמעו ויהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס רק יעשו זה מאהבה ויראה גם יחד בערבוביא שלא לשם שום שכר וסוף הכבוד לבא מאליה, לכן בא הרמז בס"ת ובעירוב, ועוד ששכר התורה סופה לבא היום לעשותם ומחר ליטול שכרם, וזהו ג"כ עירוב האותיות וס"ת לומר לצפות השכר לבסוף כשיהיו הכל מעורבבים לעוה"ב, והיינו כשיהי' קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו, ועוד הורה לנו בזה שיתארך הגלות החל המר הזה זמן ארוך ומופלג מאד עד לבסוף דהיינו ששלימות התורה שהכל ידעוה זה יהי' לבסוף הרבה וכל כך עד שם נתערב אנו בין הגוים והאומות):
שאל מין א' את הרב ר' נתן בן רבינו משולם סבת אריכות הגלות הזה כ"כ ולא כן גלות בבל שבא על ע"ז שאין עון חמור ממנה ואעפ"כ לא הי' כ"א ע' שנה, והשיב דבבית ראשון עשו צלמים ואשרות וכלים שלא לקיימא אבל בבית שני עשו ע"ז מבני ישראל עצמן דהיינו לאותו האיש ותלמידיו והפכו עליהם הנבואות הקדושות וקבעוהו לע"ז קיימת ומקובלת לעובדי' לכך הדבר חמור ועונש כ"כ, והג"ן השיב כי לגאולת מצרים ובבל לא הי' כ"א איבוד אומה אחת אשר ישראל בידה וזה לא הי' קשה כ"כ בעיני הש"י אבל עתה ישנו עם א' מפוזר ומפורד בין כל העמים ויצטרך לזה שיהפך ידו על כולם וזה קשה בעיניו מאד ולא נקל ממהר האלהים לעשותו:
אלה החקים והמשפטים וגו' כל הימים אשר אתם חיים וגו', פי' שינהגו לעולם כ"ז שאתם חיים אף בחוצה לארץ, וכדי שלא תאמר שאינם נוהגים אלא בהיותם בארץ מכיון שכתוב לפניו תשמרון לעשות בארץ וגו' לך לרשתה וגו' לכן חזר ואמר כל הימים וגו' כנזכר, בכור שור:
(והא דנקט תחלה תשמרון לעשות בארץ עד שצריך לחזור ולתקן הדבר, לא לכתוב לא ה"י ולא וי"ו, היינו משום דאצטריך תרווייהו, דקצתן באמת אינן נוהגין אלא בארץ ככל חובת הקרקע וקצתן אף בחו"ל ככל חובת הגוף לכן אמר תחלה תשמרון לעשות בארץ וגו' ושלא לטעות ולומר כן בכל חזר ותקן הדבר בכל הימים):
איש כל הישר בעיניו פי' מלהפריש תרומות ומעשרות ולעלות לרגל ולהביא קרבנות שמה רק למשכן הסמוך להם, ע"ז קאי כל הישר בעיניו שהם הם הדברים הבאים אח"כ בפרשה, בכור שור:
אל המנוחה, שינוח ה' לכם מכל אויביכם מסביב כדכתיב לקמי', ואל הנחלה שתעברו את הירדן לרשת ולענין כי לא באתם עד עתה, זכרם בסדר לא זו אף זו, לא זו שלא באתם עד עתה אל המנוחה אלא אף אל הנחלה שהוא לעבור את הירדן לא באתם עדיין, ג"ן:
בכ"מ אשר תראה פי' תרצה ותחפץ כמו לעוות אדם בריבו ה' לא ראה:
על הארץ תשפכנו כמים דלא תימא כיון דהוקש פסהמ"ק שנפדו לצבי ואיל בפסוק הזה ליטעני נמי כיסוי כמותם קמ"ל:
רק הדם לא תאכלו וגו' פי' שלא תאמר כמו שבשרם שאף שהי' אסור קודם הפדיון הותר עתה בפדיון ככה גם הדם מותר וכן ה"ה שחלבם לא הותר, רק דנקט הדם מפני דאי"ל למימר ביה עוד מלתא אחריתא דהיינו על הארץ וגו', ג"ן:
השמר לך פן תעזוב וגו' הרי ב' לאוין כיון שהוא שמש של הקב"ה:
על אדמתך פירש"י אבל בגולה אינך מוזהר עליו ביותר מעל עניי ישראל, ונראה הטעם דבא"י יש לישראל נחלה וללוי אין לו לכן צריך ליתן עיניך עליו, אבל בגולה גם לישראל אין לו נחלה לכן שניהם שוים שם, בכור שור:
(ולי נראה הטעם דשם הוא במקום שימושו לכן מוזהר עליו ביותר להחיותו ולהספיקו, אבל בחו"ל אינו בשימושו אין מוזהרין עליו יותר, ד"א כי הארץ הוא אשר עיני ה' אלהיך בה וגו' להשפיע לך בעצמו וכבודו מבלי שום סירסור ואמצעי לכן צריך גם אתה לשום עיניך בפרטות על בני פלטין דידי', דהיינו להקדימם, אבל בחו"ל שהוא שותה ע"י א"י כשם שאתה מושפע באגב בלי השגחה פרטית כך אינך מחויב להשפיע לשום זולתך בהשגחה פרטית כ"א באגב דהיינו שיהיו שניהם שוים לך):
וזבחת וגו' כאש"ר צויתי"ך בגימט' רו"ב האח"ד בעו"ף ורו"ב השני"ם בבהמ"ה, ר"י מקורבייל:
ובא אליך האות והמופת, בנביא שהי' בתחלה נביא אמר ובא אז האות והמופת על הדבר שדיבר אליו השם ואח"כ הוא נביא שקר ואומר לסמוך עליו מכח אותות הראשונים שעשה לעיניהם ונתאמתו מיירי קרא כדאיתא בברייתא ואין לתמוה למה א"כ עשאו ית' נביא מתחלה ולא חש לשמא יטעה את בניו בכך, דזהו דאמר קרא כי מנסה ה' וגו' שאעפ"כ תזהר מלשמוע לו עתה בשקוריו, ג"ן, וק"ו שאין להשגיח במופתים שע"י מכשפות ומעשה תיעתועים כמו של המתעה הגדול שלא הי' נביא אמת מעולם ולא הסכים הש"י על יד מופתיו:
כי דיבר סרה וגו' פי' כדי להסיר אתכם מאחרי הש"י, ג"ן:
כי יסיתך אחיך בן אמך לרבותא נקטיה שאף שהאח מן האם הוא ביותר שהיו בבטן א' וינקו שדי אחת ואלו אחים מן האב שונאים זל"ז מפני הנחלה, משא"כ באם שאין רגילות להיות לה להנחיל בעבור שאין בת יורשת נחלה במקום בן בכור:
ולא ידבק בידך מאומה, שלא יאמרו שלא לכבוד שמים כי אם לאהבת ממונם הרגתם, וזה כליל לה' אלהיך שידעו שכל הנעשה נעשה לשם ה':
ונתן לך רחמים כיון שלא רחמת על מכעיסיו, ג"ן:
בנים אתם לה' אלהיכם ולא תתגודדו וגו' כי אף שמת לך אביך הלא יש לנו אב זקן חי וקיים לעולמי עולמים, משא"כ באומות המתגודדים על מת באשר אין להם אז עוד אב קיים כי אומרים לעץ אבי אתה, ג"ן:
(והוא שאמר ירמי' יתומים היינו ואין אב האי אין אב מיותר הוא, דפשיטא אם נעשינו יתומים שאין להם אב, אלא פי' יתומים היינו אבל לא מצד האב רק כיתומים שמן האם היינו דשכינה וכנ"י אין לנו אבל האב המרחם הוא חי וקיים לנצח, וכן אמר דוד כאבל אם קודר שחותי ולרז"ל שדרשו לא תתגודדו לא תיעשו אגודות אגודות ג"כ מקושר יפה עם בנים אתם לה' אלהיכם שמכיון שבנים אתם לאל א' ומיוחד אל תפנו אל הפירוד ליעשות אגודות אגודות מחולקות שונות רק תהיו כולכם פונים אל היחוד וכל מעשיכם יהיו לשם יחודא וזה ג"כ ולא תשימו קרחה בין עיניכם, כינה כלפי מעלה, כלומר שבזה ח"ו תעשה קרחה ופירוד למעלה כנודע, וזה למת שאז הייתם נוטים לאלהי עץ ואבן הנקראים מת אשר החילוק והפירוד דבר בם ולא כאלה חלק אל חי אחד הוא בוראינו ית'):
לא תאכל כל תועבה דרשו רז"ל כל שתיעבתי לך כלומר שכבר נעשה בו דבר האסור לישראל לעשות הוא בבל תאכל, וקשה איך אנו אוכלין בהמות ועופות המסורסים הלא בכלל שתיעבתי לך הוא, שהרי אנו מוזהרין מלסרס, וי"ל דקרא החזירן להתירן לנו לאכילה מדאיצטריך למיסר המסורס להקרבה לגבוה:
וא"ת החזי"ר בגימט' שעי"ר ואדו"ם והוא אותיות אחז"י תור"ה, לומר שאותן שאחזו התורה וקבלוה המה יאכלו החזיר הזה, ד"א לרמוז שעתיד להחזירו לישראל אוחזי התורה להתירו להם כמו שדרשו משמו:
כ"ל צפו"ר בגימט' עו"ף טהו"ר (והאי דכתיב קרא עוד בפירוש טהורה הוא מפני כי מלת כל אתי לרבות משולחת שבמצורע, לכן אמר נמי עלה טהורה לשון נקיבה לעורר על שרמז עליה כי שם במצורע נזכרו בכל הפרשה בלשון נקבה שתי צפרים חיות טהורות וכן הכל:
עור"ב למינ"ו בגימט' זרז"ר כדאמרינן לא לחנם הלך הזרזיר וכו':
ואת בת היענה, אמר בת משום שאינה ראויה לאכילה כי אם בקטנותה, דבגדלותה בשרה קשה כעץ וכגידין קשין, ג"ן:
לא תבשל גדי וגו' דדלמא שהבהמה שהחלב הזאת יוצאה ממנה היא אמו ואין דרך אכזריות גדול מזה לבשל הולד בחלב אם, בכור שור:
(ותמה אני אם מפה קדוש יצאו הדברים האלה דלמה לא יהא נאסר לומר טעם זה כמו האומר על קן צפור יגיעו רחמיך):
ל"א תבש"ל גד"י בגימט' הי"א איסו"ר אכיל"ה ובישו"ל והנא"ה:
עשר תעשר נסמך ללא תבשל גדי לומר שלענין המעשרות א"צ להמתין על בישול וביכור, ד"א שכל הנזהר מלבשל גדי בחלב הקב"ה מגדל פירותיו באופן שיבא לידי עשר תעשר:
היוצא השדה שנה שנה, פי' אם עשר תעשר שנה שנה אזי תתעשר אתה ואם לאו הרי היוצא השדה דהיינו עשו איש שדה יהי' העשיר שיקח את כל תבואתך, זהו עשר תעשר כלומר או הוא יהי' עשיר זולתך או תעשיר אתה, וא"כ יפרש מי הוא זולתו שיעשיר אם לא תתן מעשרות ואמר שהוא היוצא השדה, ג"ן:
ואכלת לפני ה' וגו' בכורות צאנך וגו', וקשה הלא ישראל אינו אוכל בכורות וזה לא מצי מיירי בבעל מום דאכיל לי' ישראל דהדר כתיב בפ' כל הבכור וכי יהי' בו מום, והר"ר משה ממחסיא מצא בס' אחד שהיו נוהגים להפריש שני מיני בכורות, א' פטר רחם, וא' אף שאינו פטר רחם רק שהוא הנולד ראשון בעדרו כמו ביכורי אילנות והוא נאכל לבעלים, מהר"ר מנחם בר נטרונאי:
(ואולי להפריש נולד ראשון בעדרו אם אמת נכון הדבר נעשתה מצאו להם סמך מפ' ביכורי אילן דכתיב מראשית כל פרי האדמה, כל לרבות פרי בהמות, א"נ מכיון שטעם פסיק שמראשית מפסיק מלת מראשית ממלת כל פרי האדמה ירמוז עוד ראשית אחר שלא מפרי האדמה:
רק אם "שמוע "תשמע "בקול "ה' ר"ת אותיות בראשית לומר כי העולם קיים בשביל ישראל שהם ראשית תבואתו ששומעים בקולו כמו שבבראשית ברא נרמז שבשבילם נברא כך נרמז כאן שבשבילם קיים (ולכן נרמז בר"ת להורות על כי מראש נברא בשבילם וסדר האותיות בזה האופן הוא כסדרן "בקול "רק "אם "שמוע "ה' "תשמע, לומר כי אף רק בקולך דהיינו בתפלה ובק' ברכות אם שמוע ה', כלומר שתשמיע אליו רק בזה אזי ה' תשמע, כלומר גם הוא ישמע ויקשיב לקולך לקבל תפלתך):
די מחסורו "אשר "יחסר ר"ת דמא"י לרמז שמאכילין את העניים דמאי, מצאתי. (דוקא בר"ת לומר שבראש וראשון, כלומר לכתחלה מותר ולא תימא דוקא אי לית לך מידי אחרינא):
ופנית בבוקר והלכת לאהליך, לפי הפשט קשה היאך יכול לילך לאהלו בבוקר ט"ו הלא יו"ט הוא, וי"ל דיוכל לילך חוץ לירושלים בתוך התחום ללכת דרך אהלו, מהר"ר חיים:
א"נ שפי' לילך לאשפזיכני' שא"צ לעמוד במקדש, לוי:
וזכרת כי עבד היית וגו', וקשה למה כתיב זה יותר בעצרת מבשאר מועדים, ומאי יציאת מצרים שייך בעצרת, וי"ל דאמר הקב"ה בהוציאך וגו' תעבדון את האלהים על ההר הזה, וזהו קבלת התורה, ולכך כתיב ומשה עלה וגו' שמעצמו עלה בלי רשות לידע אם תעבדון הזה הוא לעבודת קרבנות או לשאר מצות והשיב לו ית' שהוא לקבלת תורה ומצות, וז"ש לא דברתי את אבותיכם על דבר עולה וזבח:
באספך מגרנך ומיקבך לפי הפשט יש לפרש כיון שעשית לך סוכה לצרכך כבר לשמור התבואה שבשדות לכן עתה באספך וגו' תעשה עוד סוכה לשמו ית':
שבעת ימים תחוג שאין לך עוד על מה לדאוג שהרי אספת כל תבואתך, זהו כי יברכך ה' אלהיך בכל תבואתך וגו' ולכן והיית אך שמח שאין לך עוד לעסוק בשום דבר כי אם בשמחה משא"כ בפסח שאתה דואג על התבואה שהוא בשדה לכן כתיב שם ופנית בבוקר וגו', בכור שור:
אך שמח פירש"י לרבות ליל יו"ט וכו', וקשה הלא אכין ורקין מיעוטין הן ואיך כאן מרבינן מיני', וי"ל דמשמחה יתירא מרבינן דהא כבר כתיב ושמחת ולא מאך ילפינן לי':
שלוש פעמים וגו' כתיב שלוש מלא בוי"ו כי ו' פעמים צריך להקביל פני רב, בג' רגלים ובר"ה ויו"כ ושמיני עצרת: