ובעזר יושב בשמים ישחק, נתחיל סדר ואלה תולדות יצחק:
ואלה תולדות יצחק, כתיב ואלה שלא רצה לפסול תולדות ישמעאל הנזכרים לעיל מיני' כיון שעשה תשובה, (ועוד נראה לומר דלענין על פני כל אחיו נפל דכתיב לעיל מיני' הוא מוסיף על הראשונים אשר כתב בו רש"י ז"ל ולהלן הוא אומר ישכון אלא עד שלא מת אברהם ישכון וכו', לזה אמר ואלה בוי"ו להורות שגם בתולדות יצחק נמצא כן דהיינו עשו, שעד שלא מת אברהם לא יצא לתרבות רעה וכשמת יצא כנודע שלכן נתקצרו שנות אברהם ה' שנים וכפירש"י לקמן אצל מן האדום האדום הזה, ולכך בא ואלה בטעם תביר לשון תברא, כלומר לשבור ולחלק בזה בתולדות יצחק שלא נבין ענין זה בכל תולדותיו רק בא' מהם ולא ביעקב, רק באותו שהפר והפך ברית, שזהו ג"כ רמז טעם תביר שהוא בהיפך אותיות ברי"ת לרמז עשו שהפר ברית, ושוב אמר תולדות יצחק בן אברהם וגו' כלומר אבל תולדות יצחק ר"ל הבן הא' שהוא ממש תולדות יצחק דומה לו ומתייחס אליו דהיינו יעקב הוא בן אברהם, כלומר מתייחס לאברהם וכשר כמותו בין בחייו של אברהם בין במותו, ולמה, מצד אברהם הוליד את יצחק, כלומר כמו שאברהם הוליד בין שני בניו א' כשר, כך ביצחק הי' האחד כשר, עד שלא תפול רמיזת ואלה מוסיף על הראשונים שבכאן כי אם בא' מהם ובאותו שהפר ברית, ויתורצו גם יתורי בן אברהם, ואברהם הוליד את יצחק בזה, (ואמרו חז"ל "ואברהם "הוליד "את, ר"ת הוא וס"ת דמ"ת אחד לשניהם:
לנכ"ח, בגימט' גיהנ"ם כי ירא מן הגיהנם אם לא הי"ל בנים:
ותה"ר, אותיות תור"ה אמרו בעלי הסוד כמנין לילות שלומדים תורה בשנה הן ימי הריון מן ט"ו באב עד ט"ו באייר:
אברהם הוליד, שלא תאמר גידלו ולכן נקרא על שמו כענין אלה בני מיכל וגו':
הוליד בגימט' דומה, שקלסתר פניו דומה לו:
אחות לבן הארמי, דרך הכתוב לייחס אחר אח הגדול, כמו אחות נביות, אחות נחשון, אחות אהרן, ג"ן:
ויתרוצצו, לשון קנה רצוץ, כלומר משתברים בתוך מעיה, ונצטערה מזה הרבה, וסברה שהם חבלי לידה ויראה שמא תפיל שהרי לא הגיע עדיין זמן לידה, זהו שאמרה א"כ למה זה אנכי, כלומר א"כ שיהיו נפלים, למה זה אנכי הריתי, ג"ן:
ותלך לדרוש את ה', פירש"י למדרשו של שם, וקשה למה לא הלכה למדרשו של אברהם וי"ל כדי שלא לצערו:
שנ"י גיי"ם בבטנ"ך בגימט' איל"ו אנטונינו"ס ורב"י:
ורב יעבוד צעיר, בשם החסיד הר"ר סעדי' נאמר דלהכי לא כתיב את הצעיר כי היכי דלישתמע נמי איפכא, רב יעבדנו צעיר ע"ד אמלאה החרבה, כשזה קם זה נופל (והוא כונת המדרש שאמר אם זכה יעבוד ואם לא ייעבד), ור"י בר אברהם אמר דברכה זו קיימת לעולם שעשו עובד ליעקב בעבדים ושפחות, ג"ן:
והנה תומם בבטנה, חסר א' וחסר י' כתיב להורות על עוד י"א שבטים שהיו ראויין לצאת ממנה ונחסרו לה, כי עשו הוציא עמו בצאתו האם והשליא כמו שיסד הפייט, טרף אף וישחת רחם וכו', ד"א שנכתב חסר בעבור שלא היו כשאר תאומים הדומים זל"ז, שהרי זה איש שעיר וזה איש חלק, והיו הפכיים לגמרי לכן הוא חסר ב' החסרונות:
ויצא הראשון אדמוני על שהשחית רחם אמו ונתגעל בדם ואדמומית:
ויקראו שמו עשו מן השמים כי עשו בגימט' שלום ולולא שמו שלום לא הי' מניח שום אדם בשלום:
עשו, אותיות ע' ש"ו, כלומר שזהו שוא בראתי בעולמי, עש"ו, העי"ן תלוי', וכן וינערו רשעים ממנה העי"ן תלוי', לומר שהוקשה צער זרע עשו וצער הרשעים שמתים בארץ קודם תחיית המתים, עש"ו בגימט' ב' פעמים יעקוב מלא וי"ו כי לולא שחטא הי' ראוי ליקח כפלים מלא וגדוש נגד יעקב:
וידו אוחזת בעקב עשו, כלומר מעכבו מהיות בכור, וכמו מה פרצת עליך פרץ שיצא ממנו מלכות בית דוד אע"פ שבכח עכב את זרח מלהיות בכור:
וידו אוחזת וגו', נכתב זה בתורה להודיע חסידותו אף מרחם אמו, שמכיון שנפתח הקבר דקדק לצאת יחדיו בפ"א שלא תצטער אמו פעמיים, רי"ח:
ויקרא שמו יעקב, במדרש אמרו אמר הקב"ה אתון קריתון לחזירתכון שם שנאמר ויקראו שמו עשו אף אנא אקרא לברי שם דכתיב כה אמר ה' בני בכורי ישראל, ותימה דבירושלמי אמרו למה נשתנו שם אברהם ויעקב ואלו שם יצחק לא נשתנה, ומשני אלו אבותיהם קראו שמותיהם אבל יצחק הקב"ה קרא שמו, שנאמר וקראת שמו יצחק, והשתא הרי גם יעקב קרא לו הקב"ה שמו, וי"ל דה"פ יצחק הקב"ה קרא שמו קודם יצירתו משא"כ ביעקב, א"נ יעקב הקב"ה לא קראו רק ישראל, יעק"ב בגימט' מלא"ך האלהי"ם, רמז שדמותו חקוקה בכסא, וכן מ"ש כסא" כבוד" מרום" מראשון ס"ת אדם, כדכתיב ודמות פניהם פני אדם, ורמז שם שאותו פני אדם הוא צורת תם שהרי ודמות" פניהם" ס"ת ת"ם, וע"ז אומר פני אדם, כלומר הדמות תם הוא הפני אדם שבכסא:
איש יודע ציד, תרגומו גבר נחשירכן, פי' לשון אדם בטל, כמו גברא שרכא, וקשה דהו"ל למכתב גבר שריכא, מאי נח, ומצאתי שיש לגרוס נחש ירכן, ופי' שהי' יודע ניחוש ירך, שהי' מנחש לילך בירכיו אחר עופות וחיות, או שהי' נושא הכישוף ההוא בתוך ירכו:
והוא עיף, שאחזתו בולמוס ואם לא הי' אוכל מיד הי' מת ומיגיעתו ממש ג"כ לא הי' יכול ליתן ידו לפיו לכן אמר הלעיטני, כלומר שפוך אותו לפי פן אמות לאלתר, וזהו ענין הולך למות, ובאמתלא זו אמר יעקב מכרה כיום וגו', שאמר אם איני מחי' אותך אני יורש את אבינו לבד, ויהי' הכל שלי וא"כ מפסיד אני בהחיותך, לכן לפחות מכרה בכורתך לי, והשיבו עשו הנה אנכי וגו' ומוטב באמת שאטול לפחות חלק פשוט, ג"ן:
הלעיטני נא "מן, ר"ת המ"ן, רמז שגם לזרע עשו דהיינו המן יהי' נפילה והשפלה לפני זרע יעקב ע"י הלעטה:
ויעקב נתן לעשו וגו', כדי לחזק הקנין כמו שקורין בל"א ליינקוי"ף, אבל למקח עצמו נתן לו דמים הרבה שלכן אחר וימכור וגו' אמר ויעקב נתן וגו' סתם, כלומר בלי דמי המכירה:
אל תרד מצרימה, לפי שהמהלך מארץ כנען לארץ מצרים דרך ארץ פלשתים הוא כדכתיב ולא נחם אלקים וגו', לכן בהגיעו לארץ פלשתים הוצרך לומר לו אל תרד וגו', ג"ן:
עקב אשר שמע, קע"ב תיבות יש בעשרת הדברות וכולן שמר אברהם, ולכן עשר תיבות בפסוק הזה כנגד עשרת הדברות:
והנה יצחק מצחק וגו', תימה היאך שימש מטתו ביום דא"ל שהי' בלילה, וי"ל שפרס טליתו והאפיל, או שסגר דלת החלון של עץ והאפיל (וזהו אצלי פי' וישקף אבימלך בעד החלון, שהוצרך להציץ ולהשקיף למאד בדוחק גדול בסדק שבדלתות שסוגרין לפני החלון שהן הן הנקראים בעד החלון שסגרן יצחק, ומתוך כך הרגיש אבימלך, דאל"כ מהיכי תיתי להשקיף, ולולא זאת וישקף מן החלון או בחלון מבע"ל מאי בעד, וכן בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא, בעד האשנב, שמרוב בושת וצער לא נגלית להוציא ראש או להשקיף ע"י זכוכית החלון שאז היו יכולין לראותה ובפרט מכח ייבבת הבכי' אין שייך שתוציא ראשה מהאשנב, ותייבב נוסף על עצם הבוז וקלון שהי' זה לזה כי למה זאת לה לייבב בכונה לחוץ, אלא שסגרה הדלת בעד החלון והאשנב כאשר לא יכלה להתאפק מבכיי', וק"ל, וכן ויסגור ה' בעדו, ואין להאריך כי הדברים מובנים ופשוטים):
ועי"ל שמפני שארך לו הזמן שלא שימש הותר לו אף ביום כמו שמצינו בחלקי' אבי ירמי' שברשעת איזבל וסייעתה לא היו רשאין לשמש מטתן עם נשותיהם ואח"כ שימש ביום, שזהו שאמר ירמי' ארור היום אשר יולדתי בו, משמע שנזרע ביום מדלא הזכיר גם הלילה כאיוב, הר"ר יוסף:
ואל תקשה איך שימש יצחק מטתו בשנת בצורת דשובע גדול הי' לו ובשביל רעבון האומות אין לו להבטל:
ויזרע יצחק וגו', לכן אמרו לך מעמנו שאמרו אתה מחזיק בקרקעות היותר טובות ועושות פרי מכל המלכות שהרי שלך עושות מאה שערים, וזה כי עצמת ממנו מאד, כלומר שקרקעותך עצומות וטובות יותר ויותר משלנו מאד:
ואחזת מרעהו, שם איש וכן ואחזת שר העיר ובמסורה כתב לית שום בר נש:
ונשלחך בשלום, פי' וכי אין זה גדול בעיניך ששלחנוך בשלום כמשל העגור שנטל עצם מגרון הזאב ושאל שכרו והשיב הזאב וכי לא יספיק לך שהי' ראשך בפי ויצא בשלום, הר"ר אהרן:
ויקרא אותה שבעה ע"כ שם העיר באר שבע, פי' שקרא לבאר שבע הזאת שבעה מפני כי כבר מימות אברהם שם העיר באר שבע:
(ולכך בא טעם מהפך תחת על כן להורות כי נתינת טעם של על הזה מהופך שקריאת שם העיר שהי' כבר באר שבע הוא נתינת טעם לשם הבאר שבעה ולא שיהי' שם שבעה של הבאר טעם לקריאת שם העיר באר שבע כמובן הפשוט שבפסוק:
ותהיין מורת רוח וגו', הקדים זה לומר שלא תתמה היכן היו נשי עשו שלא הגידו לו שעשאה רבקה מטעמים וענין נטילת הברכות, לכן אמר ותהיין וגו' שמעשיהם הרחיקום מעל יצחק ורבקה ולא היו אצלן:
ותכהין עיניו, מפני כי בשעת עקדתו מר יבכיון מלאכי מעלה והביט למעלה לקולם ונפלו דמעות אש בעיניו והזיק לו זה בזקנתו ברבות העתים ונחלש לו חוש הראות:
ותכהין עיניו מראות, מראת חסר כתיב באופן שהוא אותיות א"ת ר"ם, לומר שכהו עיניו ממה שכפשע בינו ובין המות כמעט רגע, ושראה אז השכינה ככל אדם בעת מותו, זהו מראת א"ת ר"ם כלומר ממה שראה את רם ונשא:
(עיני"ו מרא"ת בגימ' מכ"ח עש"ן עבוד"ה זר"ה, ובגימט' ג"ם שקב"ל שח"ד, כי אמר הקב"ה אני כתבתי בתורתי לא תקח שוחד כי השוחד יעור וגו' ואתה קבלת שוחד מעשו לאהוב את הרשע שנאמר ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ראוי שיכהו עיניך, ולכן כתיב מראת חסר ו' לכוון המספרים:
לא ידעתי יום מותי, שאם אמות תפסיד הכל, כי יעקב קנה הבכורה על פי, וקי"ל ריבה לא' ומיעט לא' דבריו קיימין, ג"ן:
שא נא כליך תליך, וקשה דבפ"ק דחולין מוכיח מאחאב ויהושפט דמותר לאכול משחיטת משומדי לע"ז, תיפוק לי' מהכא שאכל יצחק משחיטת עשו, וי"ל דלעולם אימא לך דלא אכל דלכך נזדמן לו יעקב לעשות לו מטעמים כי הצדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן, וכ"ת הא כתיב כי ציד בפיו דמשמע שהי' רגיל לאכול מצידתו, וי"ל דההוא קודם שנשתמד הי', ר"י אורלייניש:
(וא"צ לזה דודאי הי' רגיל לאכול מצידתו אכן לא מצינו דע"י שחיטת עשו אכל דדילמא בעצמו שחט או ציוה לרבקה או ליעקב לשחוט דהכל שוחטין לכתחלה ואפי' נשים, לאפוקי בפעם הזה דכתיב שא נא כליך תליך דבהדיא ציוה לו לשחוט, בזה הא תירץ דלא אסתייע מלתא ונזדמן לו יעקב):
ועשה לי מטעמים, דע"י אכילה הפסדת וע"י אכילה תתברך, ד"א דרך השרים כשמקבלין שררה עושין סעודה:
וצודה לי צידה, ה"א יתירה ששנה לו ה' הלכות שחיטה:
(וכדי להשלים התיבה בד' אותיות עם הה"א יתירה לרמוז ששנה לו גם ארבע מקומות, ועל נכון בא הרמז הזה כמספר האותיות ששנאן לו באותותם למקומותם ולכן נמי באה הה"א יתירה לבסוף אצל אות הדל"ת ולא כתב וצודה לי הציד או באופן אחר כדי שתרמוז גם הדל"ת על ד' מקומות:
והנה ה' הלכות שחיטה הם שהי' דרסה חלדה הגרמה ועיקור שעולים בגימט' אלף רצ"א שרמז לו קץ דניאל שכתוב ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים, דהיינו שיהי' כ"כ בנתים, דהיינו בתשעים וא' תהי' הצידה, (שאז תהי' צידה גמורה ואמתית לחיה הרביעית), וא"ת הלא יצחק ידע שעשו רשע הוא ולמה א"כ רצה לברכו, וי"ל מפני שהי' מסתכן בנפשו בצידה יום יום לרצון יצחק, וזהו כאשר אהבתי, ר"ל מטעם ויאהב יצחק וגו', דהיינו ששם כתובה תשובתו בצדו כי ציד בפיו:
עלי קללתך בני, תרגם אונקלס עלי אתאמר בנבואה וכו', היינו שנאמר לי בנבואת שם ורב יעבוד צעיר וידעתי שהצעיר יקבל הברכות, מהר"ר משה:
ד"א עלי קללתך שמפני שיודע בך שאתה נער ידע שלא מדעתך עשית ולא יקלל כ"א אשר יעצך כאלה:
ד"א עלי קללתך כלומר כל מחסורך עלי, שאם יעבירך מנחלת נכסיו אני אורישך כל כתובתי כי רבה היא:
(ד"א עלי קללתך בני, כלומר הלא עלי תגיע הקללה ביותר חלילה, כי למי תגדל הצרה יותר ומי יחוש יותר ממני אם תארע לך תקלה, וזהו עלי קללתך בני, שמצד שאתה בפרטות לבדך בני ואין לי בן זולתך, כי רבקה אוהבת כל אהבתה ליעקב, וא"כ הייתי הולך ערירי חלילה, לכן אם לא הייתי מובטח בו ית' כי תצלח לא הייתי נכנס בספק המסוכן הזה:
לפני ה', שא"ת מה יועילו לי הברכות, תדע שהם לפני ה' כי הוא יסכים על ידי:
וישתחוו לך לאומים, כשמת יעקב נתקיים זה, שבאו כולם ותלו כתריהם בארונו, מהר"ר יוסף:
ויהי אך יצא יצא, שתי יציאות למה, כי מתחלה כשראה את עשו בא יצק ונטמן אחורי הדלת עד שנכנס עשו ואח"כ יצא לגמרי:
ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים, אלו הן קרוביו בני ישמעאל וקטורה, וקראן אחיו כענין הכי אחי אתה וגו':
על חרבך תחי', וקשה וכי רצה שיעסוק ברציחות, וי"ל שר"ל בחרבך תשמור אותו וכרכיו ועיירותיו, ד"א ע"י ובשביל חרבך שהאכלתני מצידך תחי' ותצליח, ד"א לענין אם אינך רוצה להיות תחתיו אז תריד באומות ותכבוש כרכיהם בחרבך ופרקת עולו:
יקרבו ימי אבל אבי, ותימה דאין לך רשע גדול בעולם כזה שיקלל את אביו, וי"ל דה"פ במה שאהרוג את אחי יקרבו וגו', ד"א אמר ממילא יקרבו שהרי הוא זקן ואהרגה את אחי ואירש הכל:
למה אשכל גם שניכם ביום אחד, וקשה הרי לא נתקיים זה דתניא בשעה שהלכו לקבור את יעקב בא עשו וערער על המערה והרגו חושים בן דן, והרי הי' מ' ימי החנוטים בנתים, ואיך אמרו בהמקנא ורש"י הביאו שנתקיים, אבל לפי הפשט י"ל שאמרה על יצחק ויעקב, שהי' בדעתו של עשו להרוג את יעקב ביום מיתת יצחק מיד, שזהו יקרבו ימי אבל וגו', כלומר תיכף כשיקרבו שעדיין לא יהיו ימי אבלו דהיינו תיכף למיתתו (אבל באמת לא קשיא אסוגיא דסוטה שהביא רש"י, דס"ל לתלמודא דודאי מקרי זה ביום א', דאחר החנטה כיום מיתה דמי כאשר ראוי להם חנטה, וכן ימלאו ימי החנוטים הרי אין ראוי לקבורה עד שם והוי כיום מיתה דעלמא):
אם יעקב ועשו, כתב רש"י ז"ל א"י מה מלמדנו, ופי' ר' מכיר שלמדנו שאל תתמה איך יצא רשע כזה מצדיק וצדקת כאלו, לכן אמר אל וגו' אחי רבקה וגו' שרוב בנים אחר אחי האם, (והדברים רחוקים מהדעת דמעשה בכ"י הוא, גם באברהם מאי איכא למימר, ובפרט להודיע זה במקום הזה דוקא, ואני כתבתי בזה שנים רבות שפי' הכתוב כך הוא, וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן וגו', כלומר כ"כ בטח לב יצחק בצדקת תם עד שלא נמנע מלשלחו לכתחלה למקום אנשי רשע ולדודו רשע ולא חש שילמוד ממעשיהם עם כי כבר זכרו הכתוב בתחלת הסדר לרבקה לדבר גדול עד שהי' ראוי לחוש לפחות לכתחלה, וכן בטח לב יעקב בעצמו בזאת, שזהו וישלח וגו' וילך וגו', שזה בשליחותו וזה בהליכתו בטחו באלוף והאמינו בריע שלא יהא ניסת אליהם, והנה יציע בזה רבותא אחר רבותא, איך שלפי מנהגו של עולם הי' הדבר מסוכן מאד יותר ויותר מברבקה ואעפ"כ הי' קים להו, וזה אחי רבקה, שאחי' הוא רשע גמור ויש לחוש לרוב בנים אחרי אחי האם, ויותר מזה שהיא אם יעקב ועשו, דהיינו שכבר הותחלה והוחזקה חזקה זו, שהרי עשו בלי היותו אצלם הלך בדרכיהם דרכי רשע ויותר מהמה, וא"כ ביותר הי' כאן לחוש זולת כל רבותא שברבקה, אעפ"כ גדלה כ"כ חזקת צדקת יעקב עד שוישלח וגו' עד שוילך וגו', שלשניהם כא' טובים לא הי' בית מיחוש כלל, וזהו שציותה לו רבקה וישבת עמו ימים אחדים וגו' ושלחתי ולקחתיך משם, שברבות העתים הי' לחוש אם יעמוד אצלו הרבה, והוא הוחזק בעצמו באמרו ויהיו בעיניו כימים אחדים, אשר אי לא מסתפינא אמינא בו הפך דעת רש"י שכתב שאותן ז' שנים הן הן ימים אחדים שאמרה לו אמו, דא"כ כ"ף הדמיון מה תהא עלי', או מה שייך בעיניו הלא באמת גם רבקה חשבה אותן לימים אחדים, אלא שבודאי היא ציותה ביותר ויותר ימים מועטים מז' שנים בחששה שלה הנזכר אלא שהוא הי' קים לי' בעצמו ויהיו בעיניו שנים רבות כאלה כמו ימים אחדים שציותה אמו, כי גם בהמה ויותר מהמה לא חש לעצמו כאשר הי"ל בביתו עשרים שנה ועמד בצדקו, ואין להאריך כאן איך ולמה עבר על גבול אמו אשר כתוב אצלינו הכל על נכון בדברים מתוקים מדבש):