Paaneach Raza, V'Zot HaBerachah

ובעזר שם ברית עולם בכל ערוכה, נתחיל סדר וזאת הברכה:

וזאת הברכה וגו', הואיל ועד כה קנטרן בתוכחות חזר וברכן וקשה למה לא בירך את שמעון וי"ל דדעתו הי' מתחלה שלא לברך את שמעון ולוי גם שניהם מפני שלא ברכן יעקב אלא שלוי זכה לברכה ממעשה העגל שנאמר מלאו ידכם היום לה' וגו' לתת עליכם היום ברכה, כלומר היום זכיתם לברכה:

איש האלהים, דוקא כאן נקרא כן להורות שהברכות האלה לא מפי עצמו היו, כ"א כאשר צוה אותו אלהים, א"נ לומר כי כדאין ברכותיו להתקיים כי איש אלהים הוא, תיט"ב:

(ד"א לומר כי עם היות מדתו מדה"ד כמדת שם האלהים וכנאמר ואתה תהי' לו לאלהים ומטה האלהים בידו, והדבר ידוע עכ"ז ברכן עתה קרוב למיתתו, כי גם מדה"ד נותנת זה שיברכו הצדיקים בעת מותם בהיותם יותר רוחניים וקרובים אל הש"י בטרם ימותו):

א"ש ד"ת גימט' בא"ת ב"ש, מכאן ראי' לחילוף א"ת ב"ש מה"ת:

אף חובב עמים דכתיב והייתם לי סגולה:

כל קדושיו בידך כולם יעידון יגידון רצוננו להיות תחת ידך, ד"א אף חובב עמים וגו', הם שאר אומות שכל קדושיהם נותנין עצמן בידך ומתגיירין, אבל והם כלומר ישראל תכו לרגליך שעמדו בתחתיות ההר במתן סיני לקבל תורה ויתרון רב להם, ג"ן:

ורבינו בכור שור פי' אף בשעה שהקב"ה חובב שאר עמים ומוסר כל קדושיו, אלו ישראל בידם, אעפ"כ והם תכו וגו' שמתכתתין בשבילך, זה לרגלך כמו ויברך אותך לרגלי ומקדשים שם שמים:

כל קדושיו בידך מוסרין עצמן בידך על קדוש שמך וסובלין יסורין בשבילך, זהו תכו לרגליך, ג"ן:

תורה צוה לנו משה ושמא תאמר מה לנו ולציוויו זהו ויהי בישורון מלך שהרי הוא מלך עלינו ויאות לו לצוות עלינו ואימת הי' זה בהתאסף וגו', כלומר משעה שא"ל הקב"ה לך ואספת וגו' וכתיב ויאספו אליו וגו' באותה שעה נעשו כולם כפופים תחת ידו והמליכוהו עליהם, והא דכתיב לפני מלוך מלך נראה שעל משה נאמר, דאי תימא על שאול וכי האריכו ח' מלכי אדום ההם כ"כ עד שאול, תיט"ב:

ד"א בהתאסף וגו', בשעה שאמר הקב"ה הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי ואמרו נעשה ונשמע אז חלתה עליהם המלוכה:

יחי ראובן ואל ימות, פי' לא ימות בעון חלול יצועי אביו:

ויהי מתיו מספר בארבעים אלף חלוצי צבא העוברים לפני ה' למלחמה ובדגלים וחנוכת המזבח וייחוס הבכורה, ואע"פ שכתוב בו ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו ליוסף, לא ניתנה לו להתייחס לבכורה:

ד"א יחי ראובן, ויעבור חלוץ את הירדן, ואל ימות במלחמה, ויהי מתיו מספר שלא נפקד ממנו איש, ד"א ואל ימות ויהי מתיו וגו', אל משמש לשניהם כלומר ואל יהא מספר למתיו, כמו אל בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני דקאי נמי אל אתרווייהו, ומה שהקדים ה' מסיני בא וגו' הכל קודם התחלת ברכות השבטים ולא אמר תכף אחר וזאת הברכה יחי ראובן וגו' הוא מפני שהי' מתן סיני סבה לחול עליהם ברכה במה ששום אומה לא רצו לקבל התורה והם קבלוה ואמרו נעשה ונשמע וכן גבי יצחק אמר ועשה לי מטעמים וגו' בעבור תברכך נפשי שיעסוק תחלה במצוה ויהא מקום לברכה לחול, וכן להיפך בבלעם וישת אל המדבר פניו להקדים זכרון מעשה עגל כדי שתחול הקללה, הר"ר שמואל:

וזאת ליהודה כלומר ברכת ראובן עצמה בירך ג"כ ליהודה שלא יהא נפקד ממנו איש כי הוא המוציא והמביא:

וללוי אמר עשר אמירות בענין נגד עשרה מאמרות לומר כי בשביל השבטים העולם נברא:

תמיך ואוריך לאיש חסידך, דברים שכל ישראל צריכים להם מסרת לזה בשביל שכולם חסידים ולא נכשלו בעגל:

אשר נסיתו במסה ולא פירשו משה ואהרן את דבריהם כדלעיל בממי מריבה:

האומר לאביו ולאמו וגו' כלומר שיכול לומר עליהם שלא ראה אותם חוטאים בעגל, וכן ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע לחוטאים בחטא ההוא כי כולם כא' שמרו אמרתיך וגו', רבינו בכור שור:

וי"מ דלאו לענין מעשה העגל קאי אלא האומר לאביו וגו' שמתגבר ואינו מטמא להם כדכתיב על כל נפשות מת לא יבא וכן ואת בניו לא ידע לשבחו של כהן גדול שעובד ועוסק במצות מלכו אף בשעת צער אשר אין אדם נתפס עליו אעפ"כ אינו חש, וזהו כי שמרו אמרתיך וברית כהונה ינצורו:

יורו משפטיך וגו' כדכתיב שפתי כהן ישמרו דעת וגו', ג"ן:

חופף עליו כל היום בשבילו במה שבית עולמים נבנה בחלקו הוא משרה שכינתו בעולם וע"ד עיני ולבי שם כל הימים שאפי' בחורבנה השכינה שם משא"כ בנוב וגבעון, הר"ר יוסף קרא:

מבורכת ה' ארצו בשביל שלא שמע לקול אשת פוטיפר הפך אדה"ר ששמע לקול אשתו ונתקלל האדמה בעבורו (והטעם בשניהם כי האשה קרקע עולם היא:

גרש ירחים, נראה לרבינו בכור שור מלה הפוכה כמו שגר בהמה, שתשלח ארצו בכל ירח וירח פירות הראויות אז, ג"ן:

ורצון שכני סנה, פי' שתהא ארצו מבורכת במים שהם רצון וחפץ, השוכנים בארץ מגדלת סנאים קוצים וברקנים, מכח שהארץ ההוא יבשה וקשה:

בכור שורו הדר לו פי' הדר לו היתרון של בכורה אשר לו יותר מאחיו כי סבה היתה מאת ה' להסירה מראובן ולתתה לו, הר"ר יוסף קרא:

ויששכר באהליך שארצו היתה יפה וטובה לזרעים והי' יושב אהלים לשמור שדותיו וברכו להצליח בהן, בכור שור:

שפע ימים ינקו כיון שבא בשפע והרבה אמר לשון יניקה כמו למען תנקו ושבעתם שהים מיניק יושביו כיניקת החלב, תיט"ב:

וספוני טמוני חול, פי' שהים משליך לשפתו כל ממון רב של ספינות טובעות בים וחולו, ושם באים ונוטלים ומתעשרים:

ברוך מרחיב גד וגו', פי' ברוך הוא כל המרחיב לגד ואינו פוגע בו, כי כל מי שנפגע ממנו לרעה אינו נמלט:

וטרף זרוע אף קדקד, שדרך בני אדם כשבאין להכותם על קדקד מרימין זרוע להגין כענין עור בעד עור וגו', וכ"ז איננו שוה למכת גד כי שניהם גם יחד יטרוף:

כי שם חלקת מחוקק ספון, כתרגומו אע"פ דכתיב ויעל משה אל הר נבו וימת שם ונבו הוא בחלק ראובן כדכתיב ובני ראובן בנו את נבו וגו' ודאי מת שם אבל הוטל בכנפי השכינה ונקבר בגי בחלק גד, ד"א וירא ראשית לו כי שם וגו', פי' שאין מקום לערעור עמון ומואב שיערערו על חלקו של גד, כי אם הי' ראוי להחזירה להם לא הי' הקב"ה קובר את משה מתחלה שמה, אלא שראה מראשית שראוי' להיות נשאר לגד כי שם וגו', ג"ן:

יזנק מן הבשן, שישקה עצמו מן הירדן היורד מן הבשן, שהירדן יוצא ממערת פמייס ודרך ארצו של דן, שלכך נקרא ירד"ן יורד לדן:

ומלא ברכת ה' ע"ש שינוי חידושי פירות שמברכים עליהם:

יהי רצוי אחיו התפלל משה על אשר שיותר לו נדוייו שהי' בנדוי מאחיו על כי הגיד מעשה ראובן:

וכימיך דבאך, מלשון דאבה ככל תיבות הפוכות, שלמה שמלה וכמוהם, ופי' מרוב שמן אין לו דאגה ודאבה אף בזקנותו שהן ימי דאבה וכדאמר ר' חנינא שמן שסכתני אמי בבחרותי עמד לי בזקנותי, ר' יוסף קרא:

בטח בדד נקוט כללא בידך, כל בדד שאצל ישיבה הוי לרעה, כמו איכה ישבה בדד, בדד ישב וכיוצא, לכן נאמר כאן וישכן, כי אצל לשון שכונה לטובה הוא שאחר שגירשו אומות מארצם שכנו בה לבדם בטח וכדכתיב הן עם לבדד ישכן:

ואשר חרב גאותך שמאחר שה' מגן עזרך ואינך צריך מגן וחרב, לכן מה שאתה חוגר חרב אינו אלא מדרך גאוה, ר' שלמה הנקדן:

וימת משה וגו', בהקומץ רבה אלו ח' פסוקים יחיד קורא אותם, פירש"י שם שאין לחלקם לשנים, וי"מ יחיד וגדול, כמו יחידים מתענין, והוא יקראם לחשיבות סיום התורה ונוטל שכר כנגד כולם ומברכים אותו בצבור ונקרא חתן תורה, מוהר"ר חיים:

(ויראהו ה' שאלמלא הראהו הקב"ה בעצמו וכבודו אין כל ברי' יכולה לראות מה שראה הוא, וזהו הראיתיך בעיניך, וכן בואתחנן וראה בעיניך ר"ל בעינים המיוחדים לך שעשיתי אני לך עינים חדשים מיוחדים רוחניים במה שהראתיך בעצמי וכבודי עד שתוכל להשיג ולראות כל אלה):

ויקבר אותו בגי וגו', פי' ואע"פ שנתנה תורה ג' סימנים הללו אפ"ה לא ידע איש וגו', למדנו שנגנז ארונו במקום קדוש שאין העין שולטת בו, לא כהתה עינו, פי' מראיתו ודמותו כמו עין הבדולח, ויבכו בני ישראל, ואלו כשמת אהרן כתיב כל בית ישראל דפירושו אפי' הנשים, מפני שאז מפני בכיית משה בכו כולם לכבודו ויראתו, אבל כאן לא הי' גדול כמשה שבכה, לא בכו אלא האנשים:

ולא קם נביא עוד בישראל לפי הפשט פי' אפי' בישראל ואצ"ל באומות, שהרי בקש שלא תשרה שכינה באומות כדכתיב ונפלינו אני ועמך, בכור שור:

פנים אל פנים, כמו שפירשנו אצל ולא בחידות:

אשר עשה משה לעיני כל ישראל, לא כשאר כל הנביאים, שכל מופתים ונפלאות שעשו הי' ליהודים (ליחידים) כאליה ואלישע וכן כולם, אבל משה כל מה שעשה הי' לצורך כל ישראל במעמדם לעיניהם להם ולדורותיהם הבאים אחריהם, ג"ן: