ובעזר צדיק נותן וחונן, נתחיל סדר ואתחנן:
ואתחנ"ן בגימט' תפל"ה, ובגימט' שיר"ה שצריך לתפלת ניגון ונעימת קול כענין כבד את ה' מהונך ממה שחננך, ובגימט' ישר"ה אשר תפלה עולה כן, מפני שצריך להיישיר ולכוין רגליו בתפלה כמו ורגליהם רגל ישרה, ומלמד שכ"ז עשה משה בתפלתו וכן כל יסודו של פסוק זה הוא שש, שמתחיל בוי"ו שמספרה שש וששה אותיות בתיבת ואתחנן, וששה תיבות בפסוק הרי י"ח מלמד שהתפלל תפלת י"ח:
את"ה החילו"ת בגימט' הת"ר הנד"ר, שאמר משה לפניו רבש"ע התר לך הנדר כמו שהתרת מה שצוית לשחוט את יצחק וזכותו יעמוד לי גם עתה, מיד א"ל אל תוסף דבר אלי בדבר הזה, בדבר בגימט' יצחק, שאל יועיל לך עתה ענין יצחק ואל תזכירנו לי בזה:
ד"א כמו שהתרת נדרי ושלחתני למצרים בשליחותך אע"פ שהייתי נשבע ליתרו מלזוז מאצלו כדכתיב ויואל משה לשבת וגו', והשיב רב לך אני רבך והתרתי לך אבל לי אין לי רב שיתיר לי:
אעברה נא אמר לפניו רבש"ע הירדן רחבו ג' אמה אעברה רק אמה אחת להלאה ממנו דרך א"י וזה נא נ' א', אעברה נא ואראה כי אין לי להתגעגע אלא לראי' שהרי אינני תאב לדירתה וירושתה שאני לוי ואין לי חלק ונחלה בה, לכן השיב לו וראה בעיניך שאינני רוצה להשיב פניך ריקם בזה, רבינו בכור שור:
ד"א וראה בעיניך והלא זהו דרך כעס וצער יותר כמו שאמר אלישע אתה תראה ומשם לא תאכל, אלא שנתיירא משה שיחשבו עליו ישראל שבחטאיו אינו זוכה לראותה כמו מתי מדבר, לכן אמר ואראה השיב לו הקב"ה וראה בעיניך, דאלו למתי מדבר אמרתי אם יראו וגו' וכל מנאצי לא יראוה אבל אתה שא עיניך:
מלמד אתכ"ם לעשות, אתכ"ם בגימט' הלכו"ת, לעשו"ת בגימט' משניות:
לא תוסיפו וגו' ולא תגרעו וגו', כלומר שאם תוסיפו תגרעו כי כל המוסיף גורע שאם יעשה ה' גדילים הרי הוסיף אחת וחיסר ארבע שאינו עולה לו לקיום מצות ציצית, וכן בפרשיות של תפילין ומינין שבלולב וכן הכל:
ולא" תגרעו" ממנו" לשמור" את" ס"ת בגימט' תרי"ג, שאין לגרוע מתרי"ג מצות (ורמז זה בס"ת כאשר הוא נאמר על לבסוף כשיתקיים בלע המות לנצח שיעקר יצה"ר מן העולם אזי יוכל כ"א לקיים את כולם לבלתי לגרוע מהם, אבל עתה א"א, ומ"מ כל המקיים את האפשר לו מעלה עליו הכתוב כאלו קיים את כולם, לכן אמר לא תגרעו בלשון רבים, כלומר שבין כולם לא יגרעו מהם זה עושה קצתם וזה קצתם כ"א את האפשר לו עד שסוף סוף הכל נעשה, ולרמז זה גופו ג"כ בא רמז המספר תרי"ג בס"ת לומר שאף אם אין אחד עושה כולם סוף סוף כולם נעשים:
חכמתכ"ם ובינתכ"ם בגימט' טי"ב סו"ד העיבו"ר וסו"ד התקופ"ה:
העידותי בכם היום את השמים וגו' וקשה הרי נוגעין בעדותן הם דכתיב אם לא בריתי וגו', וי"ל העדותי פי' אזהיר לפניכם וגו':
בצר לך ומצאוך וגו' כלומר ואותך בפרטות מכל האומות וקשה למה זה לנו וי"ל דכמו כן הטיב עמנו וגמל לנו יותר מה שלא עשה לשום אומה ולשון, ג"ן:
אנכי ה' אלהיך, ט' תיבות במקרא, וכן בפ' ויקרא אל משה, וכן בפ' זאת התורה לעולה למנחה וגו' לומר שאם עוסק בתורה כאלו הקריב כל הקרבנות וא"צ שום קרבן (והטעם באנכי כי הוא יתעלה רוכב בערבות למעלה מט' גלגלים על כסא רם ונשא שערבות הוא העשירי והוא חצי גלגל, ושם כסאו למעלה מט' כמנין גא"ה לומר כי הוא מתגאה על גאים באשר גם מטעם זה שת ארבע מיני גאים בכסאו, כי עד ט' מעלות הגיע הגאוה ולא יותר שהעשירי יהי' קודש לה' לשון שורש המלה גא"ה במספר ט' והוא ית' למעלה מט', כי גא"ה גא"ה, ולכך בויקרא ובזאת התורה לעולה וגו' ג"כ ט' תיבות לרמוז כי לא יזבחו עוד לשעירים כ"א לה' לבדו הרוכב למעלה מט', ולכן עיקר הזביחה הוא הכניעה ורוח נשברה להכנע לפני גא"ה גא"ה ית':
הדברות מתחילין באל"ף ומסיימין בכ"ף שהוא א"ך עולה כשמו של הקב"ה הוא אהי"ה לומר כי התורה חתומה בשמו:
השבת לקדשו כאשר צוך פי' כבר במרה וכן אמרו בפ' רע"ק מלמד דשבת במרה אפקוד, וקשה מנ"ל דלמא במן נפקדו שם וי"ל דמכיון דבכיבוד אב ואם כתיב ג"כ כאשר צוך לכן א"ר יהודא שם דאשניהם במרה אפקוד דמסתמא שניהם שוים, אבל קשה דאמר בפ' כל כתבי אמה שיצאו איזה אנשים מן העם ללקוט וגו' אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם וכו' למה קורהו ראשונה, הלא במרה נצטוו והי' א"כ שבת א' קודם לזה, וי"ל דראשונה למן קאמר:
על שני לוחו"ת אבנים, בא"ת ב"ש אותיות כס"א לומר שסנפרינון מתחת הכסא נחצבו:
ואת תדבר א"ת בגימט' שמונ"ה כי שמונה דברות דיבר אליהם משה ואנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו:
ארץ זבת חלב ודבש וסמיך לי' שמע ישראל, רמז להם שלא יהי' בהמ"ק ראשון קיים להם כ"א כמנין שמע שהוא ת"י שנה (ד"א כי שמע ישראל הוא יחודא דקוב"ה ושכינתי' לכן סמכו לזה, כי שם בארץ הזאת היחוד בעצם):
שמע ישראל, הפסוק מתחיל בשי"ן ומסיים בדל"ת מכאן שקורין שמע להבריח השדין, ו' תיבות בפסוק וכן בברוך שם כבוד וגו' נגד י"ב שבטים שאמרוהו לאביהם ה' אלהינו ה' אחד, זכר דוקא ג' אזכרות דאלו אמר ה' אלהינו אחד הי' מקום למינין לפרש שהוא אחד מן האלוהות אבל יש רשויות הרבה, וכן אם הי' כתוב אלהינו ה' אחד, וכ"ש אם הי' אומר אלהינו אחד, לכן אמר שה' אלהינו הוא ה' דוקא ואין זולתו והוא אחד, ואלו אמר ה' אחד היו מפרשים דקאי על שקוצם, לכן אמר אלהינו הוא הוא ה' שהרי ישראל הם הם המדברים, ואם יאמרו התועים עתה על השילוש תשובתן בצדו ואהבת את ה' אלהיך, ג"ן:
(ועוד לומר כי אין כאן הפרש כלל בדין ורחמים וכל דין תחלתו וסופו רחמים):
ה' אחד מאריכין באחד כדי להרגיש בכל רמ"ח אבריו, כי בקריאת שמע רמ"ח תיבות כנגדן לכן צריך ביותר להפריד בין הדבקים ולדקדק שלא לחסר אות אחת:
ואהבת וגו' וקשה ל"ל הלא כבר נאמר את ה' אלהיך תירא, וי"ל בנוהג שבעולם אם אהבה אין יראה אם יראה אין אהבה, כמשל שכשאוהב חבירו בחייו אינו מתיירא ממנו, וכשמת נהפך הוא שמניחו והולך לו ומתיירא ממנו לכן אמר היזהר בך שיהי' גם אהבה גם יראה שניהם גם יחד, ד"א האהיבהו על הבריות:
והיו לטוטפות פי' להגביה וליתרון כמו הלוך וטפוף דישעיה:
את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע פירש"י אם יש בך כל המדות הללו וכו' וקשה דאדרבא כ"ש שלא ישבע ועוד הא אמרינן דאפי' לאמת לא ישבע דכמה עיירות נחרבו על שבועת אמת, לכן י"ל ובשמו תהא מושבע שאני משביעך על שתקיים כל המדות הללו לכן נקוד תישבע ולא נקוד תשבע, לוי:
ד"א שלא תשבע בשם אלהים אחרים כמפרש ואזיל, ג"ן:
לא תכרות להם ברית, וקשה איך כרת שלמה ברית עם חירם ושמא כריתת ברית לע"ז דוקא אסר הכתוב, או שמא חירם גר תושב הי', א"נ לא אסר אלא ז' עממין, א"נ ברית של שלום קאמר:
לא מרובכם חשק וגו' וקשה וכי בעבור היותם מעט הי' להם לטעות ועוד וכי מרובם יש לאהוב אותם, וי"ל לא מרובכם בזכות קאמר, ורשב"ם פי' יפה לחבר זאת הפרשה עם והי' עקב, וה"ק לא מרובכם וגו' כי אם מאהבת ה' אתכם וגו', וכי תאמרו א"כ ע"כ כביכול צריך לשמור השבועה אף אם לא נעמוד במצותיו לכן נאמר וידעת כי ה' אלהיך וגו' שומר הברית והחסד וגו', כלומר יעכב וימתין בו כמו ואביו שמר את הדבר וימתין לאלף דור, ומשלם לשונאיו וכו' ולכן ושמרת את המצוה וגו' והי' עקב תשמעון אז ושמר ה' אלהיך לך וגו' ולא ימתין כי אם עד לך, ג"ן:
לאלף דור, לאו דוקא שהרי כתיב נוצר חסד לאלפים וכ"ש כשהדורות זה אחר זה שומרין מצותיו שיוסיף להם אהבתו: