ויקרא אל משה וסמיך לי' לפניו תהי' לילה בו, לומר כי פניו של משה בוערות כאש ומאירות כגלגל חמה בדברו עמו:
ויקרא אל"ף זעירא לומר שאף שקראו הש"י ועשה לו כל הכבוד הזה ונדבר עמו תדיר אעפ"כ הקטין עצמו לפניו ית' ולפני ישראל, ואל"ף של אדם שת הבל רבתי, לומר שלא הי' אדם גדול כמותו (כי נודע שאף שאחר שמיעטו השי"ת העמידו על ק' אמה. או על רוב חכמה שהי' בו עד שקרא שמות, וגם אם כונת הכתוב על משה לומר שלא הי' אדם גדול כמשה יבא ג"כ על נכון שנכתבה א' של אדם רבתי בשביל זה לומר דעם כל חכמתו וגדלו של אדם הראשון לא הי' מגיע למדרגת משה, וזה נבין מאל"ף זעירא דהכא לפי הפירוש הזה, שהרי להבינה כמשמעה אי אפשר אלא כנזכר שהתענוו מאד מאד עם כל גדולתו א"כ ממילא נבין גם את זה לעומת זה שתרמוז גם אל"ף רבתי של אדם עליו, ועוד אני אומר מטעם אל"ף זעירא הזאת, כי האלוף האמתי ית' אלוף נעורי צמצם והקטין קול קריאתו לאזניו של משה לבד וכל ישראל לא שמעו ואף למ"ד כל ישראל שמעו הלא מ"מ כתיב ויקרא אל משה לחלוק כבוד לו לומר כאלו היתה לאזניו לבד א"כ גם בזה יתכן טעם זה לאל"ף זעירא, ד"א כי הוא ית' צמצם עצמו לתוך המשכן ולא זו אלא אף זו שקרא גם למשה שמה עד שהוצרך כביכול להקטין ולצמצם שכינתו עוד יותר לכן על נכון בא א' זעירא במלת ויקרא, ד"א מכיון שבא כאן לעורר על כל משפטי ה' אמת שבקרבנות אשר הטעם והתועלת המוסכמי בהם כדעה אחת שבספר המורה לשיכנע האדם ויקטין עצמו לפני בוראו, והנה אלו"ף הוא כנוי לו ית' כנזכר, וכן הוא כנוי לאדם חשוב קצין ומושל כדכתיב אלה אלופי וגו' וכיוצא וכן לת"ח כמו אלופי ומיודעי, וכן למספר גדול שהוא אלף ואלפי אלפים, וכן למספר קטן כי האל"ף הוא אחת במספר כדאיתא באותיות דר' עקיבא, וכן הוא כנוי לבהמה גסה באין אלפים אבוס בר, וכן לבהמה דקה ככבש אלוף, לכל זה באה כאן זעירא לומר מי שהיה אם ת"ח אם שארי שרים וחשובים אף אם יקריב כל אילי נביות וקדר ואלפי אילים אם רב ואם מעט גסות או דקות כולם כאין ואפס נחשבו לו אם לא שיכוין בזה המכוון האמתי דהיינו שיקטין עצמו או אז יכנע לבבו לפני האלוף האמתי והגמור ית' כזבחי אלהים רוח נשברה, לתפוס כ"ז כאחד ברמז על נכון נתקטנה א' של ויקרא, ובכל הדרכים הנ"ל יתיישב ג"כ מה שנתרחקה האזכרה מזה ולא כתיב ויקרא ה' אל משה וידבר אליו אלא ויקרא אל משה וידבר ה' אליו כדי שלא לחשוב ח"ו מחשבות און בהתקטנות הזה מצדו ית' חלילה כשהיתה אל"ף זעירא סמוכה אל ה' לכן סמכה לאל משה):
ויקרא אל משה פי' לבא אליו פנימה ואלו בבלעם כתיב ויקר אלהים אל בלעם שהוא כביכול נמשך אחריו משל למלך היושב בהיכלו בא מצורע וטמא להיות נדבר עמו, המלך יוצא לקראתו החוצה עד פתח טרקלין שלו לבלתי תכנס הטומאה פנימה, הוצרך להיות נדבר עם אוהבו ואשתו הכניסן להיכלו לדבר עמם, ולדרך פשט מפני דקאי אדלעיל שלא יכול משה לבא הוצרך לקרוא לו ולהרשותו, שלזה הטעם ג"כ לא כתיב ויקרא ה' משום דקאי אדלעיל, ולעיל כבר כתיב וכבוד ה' וגו', וכן מצינו בסוף משפטים ויקרא אל משה מתוך הענן דקאי האזכרה דלעיל מיני', משום ר' נתן, ג"ן:
אליו, פירש"י שאע"פ שכתוב אל משה ואל אהרן לא נאמרו אלא למשה שיאמר לאהרן, והקשה הר"ר בכור שור לפ"ז בכל התורה הי"ל לכתוב וידבר ה' אל משה ואל בני ישראל ונפרשנו ג"כ אל משה שיאמר לישראל, ותירץ הוא שאינו ר"ל שיאמר לאהרן כדעת רש"י רק שהקב"ה הי' דיבורו עיקר למשה כך וכך תעשה כך וכך תדבר ואהרן שמע הדיבור וקול השכינה אבל אין הדיבור מתייחד עמו כלל, וכן כל הנביאים רואים בחלום או שומעים קול שהי' אומר הש"י כך וכך או ע"י שליח, ולא גרסינן בת"כ שיאמר לאהרן אלא גרסינן אלא למשה ותו לא, ותו הקשה לגירסת ת"כ הלא כתיב ומשה ואהרן עשו וגו', ורש"י פי' בזה שבשביל שטרח עם משה בכל המופתים נחלק לו כבוד כמו למשה, וי"ל דההוא קודם למשכן אבל אחר שהוקם המשכן לא נדבר רק עם משה לבד, אם לא דברים שהיו צריכים לאהרן כמו שתויי יין וכיוצא שנאמרו לאהרן בלבד, והג"ן מתרץ דל"ק כלל וחלילה למחוק הספרים בגירסת ת"כ ובודאי כיון דכתיב וידבר ה' אל משה ואל אהרן י"ל שהושוו יחד בדיבור ולולי הני י"ג מיעוטין הו"א להשוותן לגמרי ומכח המיעוטי' נתמעט אהרן לגמרי מהדיבור רק שכונת אל משה ואל אהרן הוא שיאמר לאהרן ויהי עמו בשליחותו ובשליחות הושוו:
מאהל מועד לאמר פירש"י צא ואמור להם דברי, וקשה א"כ למה חזר וכתב דבר אל ב"י ואמרת אליהם לכן י"ל דה"פ לאמר למשה כלומר שהי' זה הדיבור ע"י שליח, דהיינו נמי דכתיב בפ' פנחס וידבר משה אל ה' לאמר, ר' ברכיה, יש ט' תיבות בפסוק זה וכן בפסוק אנכי וכן בפסוק זאת התורה לעולה וכן בפסוק ק' ק' ק' לומר כי כל הלומד תורה כאלו הקריב כל הקרבנות ועבד עבודה, לכן מתחילין מכאן ללמוד עם הקטנים ולכן ה"א אלפי"ן בפסוק כנגד ה' חומשי תורה:
אדם כי יקריב וגו', פירש"י מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל וכו' וקשה דבב"ק מפיק לי' מקרבנו ולא הגזול ובפרק לולב וערבה דריש לי' מאדם כדברי רש"י, וע"ק דאמרינן הגנב והגזלן הקדשן הקדש וי"ל דה"מ דיעבד אבל לכתחלה לא, (ועי"ל דדוקא לקדושת דמים אבל לא שיקרב לגבי מזבח, ואצטריך תרי קראי למעוטי' מהקרבה א' בנדבה וא' בחובה ובאם אין ענין תנהו לחובה:
כי יקריב מכם, ואלו גבי פורעניות לא נקט מכם דכתיב אדם כי יהי' בעור בשרו וגו' וכן אצל אפס כי לא יהי' בך אביון כתיב בהפכו כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ולא כתיב בך:
מן הבהמה וגו' ושלא תאמר אף חיה בכלל בהמה כבכל מקום לכן אמר עוד מן הבקר, והטעם שלא הוכשרה לגבי מזבח משום שלא היתה בכלל ברכה במעשה בראשית בשביל הנחש שהיתה עתידה להתקלל כדפירש"י שם, ולכך נמי הותר חלבה בשביל שא"צ למזבח וזכו לכסות דמן מכיון שלא נזרק:
ומן הצאן, למעוטי דגים שאינם קרבין מפני שאין להם לא דם ולא חלב:
אל פתח אהל מועד שלא יאמר אדם לכהן לך קח בהמתי והקרב אותה דאין זה דרך כבוד כלפי מעלה רק בעצמו יביאנה ויריצנה לפני המלך ית', ג"ן:
ונרצה לו לכפר עליו, פירש"י על עשה ועל לאו הניתק לעשה, ותימה היכי דמי, אי משעשה תשובה הרי אין זז משם עד שמוחלין לו וקרבן ל"ל, ואי בשלא עשה תשובה זבחי רשעים תועבה והכי אמרינן בכפרת יה"כ ומוכרח דמה"ט אינה מכפרת על עשה ועל לאו הנל"ע וי"ל דהתם שהוא קרבן קבוע וחובה אין ניתן לכפר על דבר שנמחל בנקל בלא"ה אבל כאן בנדבה שמרצונו מכפרת אף על שניתן למחול בלא"ה ובשעשה תשובה מיירי רק שלא נמחל בה מכל וכל ועולת נדבה מכפרת לגמרי:
ב"ן בק"ר בגימט' שנ"ד שהוא בן שנה בן הבקר משמע הידוע ומיוחד בבחרות, למעוטי זקן וחולה משום הקריבהו נא לפחתך:
ונתנו בני אהרן הכהן וקשה למה לא אמר הכהנים, וי"ל דצריך בקיאות גדול להבעיר האש, אבל קשה הרי המזבח הי' גבוה ה' אמות וע"כ הי' צריך לעלות עליו ואיך א"כ הי' יכול לילך עליו יחף הא ס"ל בכלי נחשת חם מקצתו חם כולו, וי"ל דשאני אש מן השמים דיש לו גבול ואע"פ שהי' עמו אש של הדיוט ג"כ:
וערכו בני אהרן, כאן בבן בקר שהוא גדול אמר וערכו, ולקמן בצאן שהוא קטן כתיב ערך ובכל אלה הפרשיות מצינו שבכל עבודה ועבודה זכר בני אהרן שלא נצטוה שום אחת מהן לאהרן לפי שחטא בעגל עד שהפציר בתפלה לומר כי הם טובים ממנו ונתאמץ עד שמחל לו לכך כתיב אח"כ צו את אהרן ואת בניו וגו':
והקרב והכרעים ירחץ במים מפני שזה הוא לשלחן של מלך, משא"כ בשעירים ופרים הנשרפים שכולם כליל הי' הכל נשרף:
ונמצה דמו על קיר המזבח מפני שהדם מועט ואם הי' מקבלו תחלה במזרק לא הי"ל כדי ליקח ממנו אח"כ להזאה, לכן ונמצה מתחלה על המזבח עצמו:
ומלק, וסמיך לי' והקטיר איתקש מליקה להקטרה מה הקטרה בראש המזבח אף מליקה בראש המזבח וכו':
והסיר את מראתו בשביל מאכל גזל שבו, משא"כ בבני מעים שכבר נתעכל הגזל בהם:
סלת יהי' קרבנו פירש"י שהאומר סתם הרי עלי מנחה מביא מנחת סלת שהיא ראשונה שבמנחות וכו', ותימה דקם לי' בשיטת ר"י דפרק בתרא דמנחות דאלו ת"ק דידי' סבר התם דמביא איזה שירצה, וא"כ למה נקט רש"י טעמא דהיא ראשונה שבמנחות ואין זה טעם ר"י שם רק משום שמנחת סלת אין לו שם לווי דהכי מפורש התם, והא דתנן התם הואיל ופתח בה הכתוב תחלה אינו אלא לסימנא בעלמא, וי"ל דשמא ראה רש"י כן בספרי וסתם ספרי ר"י הוא, מהר"י אורליינ"ש:
ולא תשבית מלח וגו' וקשה מה זכה מלח להיות עם הקרבנות, דלקמן בתזריע יהיב טעמא ליונה שזכתה בימי נח וא"כ הכא מאי טעמא, וי"ל דכשעברו ישראל את ים המלח אמר הים לפני הקב"ה הלא אינך מקפח שכר כל ברי' ומה שכרי ואמר הקב"ה שלא יהא שום קרבן נקרב בלתך, מר' יוזבל:
והג"ן פי' משום שהוא דבר מקיים לעולם להורות כי גם כפרה קיימת לעולם, והוא דכתיב ברית מלח עולם והוא התעוררות גדולה לחוטא שלא יתייאש מלשוב ולהתכפר ויחטא תמיד, כי בלא"ה צוה השי"ת מטעם זה בקרבנות וכל הנלוה להם לזכות בהם את ישראל לכפר על חטאתיהם ולולא זאת היו מלוכלכים בחטא תמיד בהתייאשם שלא יתכפר להם עוד כמי שי"ל בגדים נאים ונשמר מלכלוכם, ואם כבר נתלכלכו אינו נזהר בהם עוד, ועל כזה אמר שלמה ע"ה בכל עת יהיו בגדיך לבנים:
(במלח תמלח כנגד הקב"ה שהוא קיומו של עולם כך קיומו של עולם ע"י מלח, במל"ח, ר"ת "ברית "מילה "ליום "ח':
זבח שלמים, למה קראו שלמים שעושין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים:
אם כשב הוא, פירש"י לפי שיש באימורי הכשב מה שאין באימורי העז שהכשב אליתו קריבה לכך נחלקו לב' פרשיות, וקשה א"כ הו"ל לכלול של עז עם פרשת הבקר שאין הפרש בהם, מהר"ר משה, ונראה לי דאין שייכות לכלול בקר ועז יחד, אבל כבש ועז היו ראויים ושייכים יחד לולא ההפרש בהקרבתם זאת, ותדע דלעיל אמר קרא מן הבקר ומן הצאן הרי שאלו הפריד, ואלו אח"כ בצאן כלל שה כשבים ושה עזים, לוי:
אם כשב כל היכא דקדם שי"ן לבי"ת דהיינו כשבים, ר"ל גדולים, והיכא דכתיב ב' קודם דהיינו כבשים הם קטנים עגל הוא קטן בן בקר הוא שצריך לאמו, פר בן בקר הוא בשנה שני', בן כבש לא כתיב מפני שבתוך שנתה אינה מתעברה בבן בקר כתיב הדם ובצאן כתיב דמו מפני שדומה דמו כשל אדם דכתיב וישחטו שעיר עזים לכך מעלה הכתוב עליו כאלו הקריב דם עצמו, בצאן כתיב הקרב והכרעים ובבקר כתיב קרבו וכרעיו, לפי שבהמה דקה כשהולכת מגבהת רגלה כפוף לצד הפשוט ונראה כשתי וערב, וכן קרבה נקרע שתי וערב, ולכך מאכלה משתנה בקרבה מכל בהמה ולכן צואתה משונה, וזהו הקרב והכרעים כלומר המיוחד לעצמו משונה מזולתם, בצאן כתיב זכר או נקבה ובבקר אם זכר וגו' מפני שבדקה או לרבות אם הפלגס, כשב בא"ת ב"ש הוא אותיות לב"ש על שם לבשו כרים הצאן, בפר ואיל כתיב הקטירו לשון רבים שבהם צורך לרוב ב"א, זכר ונקבה לא כתיב בעז מפני שמנהגה להוליד שנים ביחד ומסתמא שוחט הזכר והנקבה מניח לצרכי ביתו, כדכתיב ודי חלב עזים ללחמך:
ועשה מאחת מהנה פירש"י כגון כתב שם משמעון בשבת, ולא קשה הלא בזה מ"ם סתומה ובזה פתוחה וכן בדן מדניאל דקי"ל סתום ועשאו פתוח כשר:
על קרנות מזבח קטרת הסמים זה דוקא בכהן משוח מפני שנתעשר בקטרת שהוא מעשיר כדכתיב ישימו קטורה וגו' ברך ה' חילו וגו', ד"א לפי שהנשיאים הביאו הכלי כסף וזהב והקטרת הביאו בכף של זהב:
לפני ה', זה נכתב י' פעמים עד כהן משוח לומר כי יקרה היא מפנינים, שאע"פ שהכהן מזכיר ה' ביה"כ לפנים י' פעמים ת"ח מומחה עדיף מיני', בכל הכפרות כתיבי כפרה וסליחה חוץ מבכהן משוח דכתיב כפרה בלא סליחה לומר ששגגת תלמוד עולה זדון, ד"א כי יש חילול ה' בגדול שחוטא:
אשר נשיא יחטא הוא כמו נשיא אשר יחטא (מה שהכתוב הופכו משום שהוא כמחליט הדבר שבודאי נשיא יחטא מכח ורם לבבו כי לשון אשר הוא כמו גזירה והחלט), וכן אשר ניתן כתר מלכות בראשו הוא כמו וכתר אשר ניתן בראשו (ושם הטעם במה שהפכו כי המן דיבר כן דלשתמע לתרי אפי שאם ירע עין המלך ע"ז שיוכל לתרץ דיבורו שר"ל וסוס אשר רכב עליו המלך ביום שניתן כתר מלכות בראשו, וכאלו לא ביקש להלום הכתר, ואשר כמו כאשר, וכן באמת ראה שעין המלך היתה רעה על כך כי לטעם זה לא זכר הכתר אח"כ במאמר ונתון את הלבוש ואת הסוס כדפירש"י שם לכן ג"כ מתחלה רצה ליזהר מזה למצא אמתלא והתנצלות על דבריו, ופשוט הוא):
חטאת הקהל הוא וסמיך לי' אשר נשיא יחטא, לומר שכיון שיש בידו למחות ואינו מוחה כאלו הוא חוטא (ובזה יש ג"כ טעם נכון במה שהפכו הכתוב ולא כתב נשיא אשר יחטא, דאז הוי משמע כמשמעו על חטא שלו ממש ולא הי' נשמע רמז זה, אבל עתה שפיר משמע נמי הכי, חטאת הקהל הוא הוא אשר נשיא יחטא, כלומר שהקולר תולה בצוארו מפני שלא מיחה) נשיא הוא מלך כדאמרינן מי שאין עליו אלא אלהיו, ביחיד ובנשיא כתיב או הודע אליו חטאתו מפני שהם מביאין אשם תלוי על הספק ושייך לומר או הודע כלומר דבספק שלא נודע יש לו דין אחר דהיינו אשם דכתיב לפניו וזהו או הודע כלומר ליתן הפרש בין ב' דברים ולומר דוקא בהודע אינו חייב אלא חטאת, וכן ביחיד כתיב ג"כ תחלה ונפש אחת וגו' ואשם:
או הודע וגו', אבל צבור וכהן המשוח שאינן מביאין אשם תלוי על הספק לא כתיב כן, וגבי משוח כתיב לאשמת העם לומר שמשוח הוא כצבור:
ואם לא תשיג ידו וגו', הקשה מהר"ר משה הרי זה הוא קרבן דלות שנקרא עולה ויורד בשביל שבעני יורד מבהמה לעוף ומעוף לעשירית האיפה, וא"כ למה בתר עניא עניותא אזלא להביא שתי תורים או שני בני יונה, ואלו העשיר לא יביא רק קרבן אחד, והא התורה להקל עליו באה, וכ"ת דעדיין קולא הוא זו שזה מביא בהמה גדולה ודמיה מרובין הלא אמרו נאמר ריח ניחוח בעוף ונאמר ריח ניחוח בבהמה וכו' לומר א' המרבה וכו', ותירץ דא"א באופן אחר, דבקרבן עשיר די באחת כי יש בה חלק לגבוה דהיינו אימורים וחלק להדיוט דהיינו הבשר והעור, אבל בקרבן עני שאין אימורים ואלו יביא חטאת לבד אין כאן חלב גבוה, ואם יביא של עולה לבד הרי כולה כליל ואין חלק לכהנים לכך צריך שניהם, מה שהיונה זכתה להיות בין הקרבנות יותר מכל עוף כבר אמרו שזכתה בימי נח. ועי"ל כי ישראל נמשלו ליונה כדאי היא לכפר עליהם, מרבי:
תורים או בני יונה, הזכיר תורים תחלה בעבור שלהיותם גדולים יקדמנו לרצון וקשה למה לא הוכשרו הזקנים גם ביונים, וי"ל כי הגדולים מתחברים בזוג אחר, אבל התורים אחר שתמות זוגה אין נזקקין לזוג אחר לעולם:
והביא את קרבנו וגו' עשירית האיפה ואין ממתינין עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה דחביבה מצוה בשעתה:
ולא ידע ואשם ונשא עונו ע"ז ידוו לבות בני אדם כולם:
אשר שגג והוא לא ידע, פירש"י הא ידע לאח"ז לא נתכפרו לו עד שיביא חטאת הא למה זה דומה לעגלה ערופה וכו' וקשה אמאי צריכי לזה תרי קראי, וע"ק דבפרק בתרא דכריתות אמר ר' אליעזר מתנדב אדם אשם תלוי בכ"י, ופירש התם דאס"ד חובה כי אתיידע לי' אמאי מייתי חטאת וקשה דעגלה ערופה תוכיח דחובה הוא ואעפ"כ לא מיפטר כי אתיידע לי', מהר"ר יעקב (וי"ל דצריכי, דאי מהכא לא הי' גמרינן עגלה ערופה מינה להרוג את הנפש אפי' כי אתיידע, דה"א חטאת שאני, ואי מעגלה ערופה ה"א משום דלא נתן כבר כלום למזבח, ולכך ג"כ אין לומר תוכיח מעגלה אדהכא):
סליקא לה פרשת ויקרא, ברוך אשר חטאי בדרך הורה: