אש זרה תיב"ע אישתא נוכרייתא מן תפיין פי' שאינה של קודש אך מסאב כיריים של חול, וערש"י שבת (כ"ט.) ד"ה לבוכיא לפי תפי היינו כירה, וערש"י ברכות (ל"ט.) ד"ה אבי תפיין ועי' ס' נוטריקן מהפמ"ג קו כ': והנה מצוה צריך לעשות במסירת נפש שלא ישאר אצלו שום חיות אחר עשיות המצוה, ורק המצוה בעצמה נותנת לו חיות מחדש, נדב ואביהו עשו עבודה במסירת נפש והשתוקקות שחיות שלהם הלך, אבל חיות חדשות לא יכלו להשיג לפי שבאמת ל"ה מצוה אשר לא צוה ה' עי' בשפ"צ בשם החי' הרי"מ ז"ל - וכן אמר הה"ק מאיזביצא ז"ל עה"פ נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי (תהלים קי"ט ק"ט) הנני לעולם מוכן להיות נפשי בידי, ליתן עבור השי"ת, וכל מה שנפשי מתחזקת בי רק בשביל ותורתך לא שכחתי, לא שכחתי מ"ש בתורתך "וחי בהם" לכן צריך אני לחזוק חיי ולא ליתן אותה מהשתוקקות:
שם) ויקחו וגו' מחתתו ויתנו כהן אש וישימו עליו קטרת ויקריבו, מבואר דהקטירו ישר בהמחתות עצמן, וכ"כ בקרח (ט"ז י"ז), ולא נראה כן ממשנה תמיד פ"ה מ"ה דהקטרה הי' על המזבח, וע' ביומא (מ"ז.) וצע"ג:
שם) אשר לא צוה אותו, ובעה"ט הציווי של "לא" צוה אותם, והרר"י ביעזונסקי נ"י מראדום כתב לי ראי' ממרכא כפולה דמלת לא, אמנם בדברים (י"ז ג') לכל צבא השמים אשר לא צויתי, ובסוף פסוק אין מקום למרכא כפולה, ובירמי' (י"ט ה') לבעל אשר לא צויתי פי' באלשך לא הוצרכתי לצוות על איסורו מחמת פשיטותו, ולכן אין שם מרכא כפולה, ובדברים א"א לפרש כן, ובח"א מהרש"א מגילה (ט':) והביא ירושלמי אשר לא צויתי לאוה"ע לעבדם וגם שלא לעבדם לא צוה, וי"ל ע"פ האלשך ראו גודל עון ע"ז דעד מ"ת לא צויתי בפירוש שלא לעבדם מחמת פשיטות, ורק ברבות עבדו ע"ז אז הרביתי להזהיר גם לישראל במ"ת ואחר כל אלה עבדו ותמוה, וכמ"ש בזה"ק ויקרא (י"ג:) ונפש כי תחטא דתמוה שחטאה עם ששמעה קול אלה במ"ת, והא דסנהד' (נ"ו:) ויצו לאמור זה ע"ז הוא ברמז על עתיד, דל"ה נאה לפרסם ע"ז כל זמן של"ה זה בנמצא בעולם, ואיך כביכול יתן מקום למציאות ע"ז, ועי' בס' תוספת ברכה בזה: