1
מבשרם ל"ת, ובפסחים (כ"ג.) כ"מ שנ' לא יאכל איסור אכילה והנאה, והרי שרצים דתנן ציידי חי' ועופות שנזדמנו להם טמאים מותרין למוכרן לנכרים, שא"ה דכ' לכם, אי הכי אפי' לכתחלה נמי א"ק יהי' בהווייתן תהי', וצ"ע שלא כ' המפו' דהיתר הנאה בשרצים רק בדיעבד, היינו שההיתר הנאה תגרום לו היזק, אבל לכתחלה אסורה בהנאה, וכ"כ הה"מ פ"ח הי"ז ממ"א - ובתיב"ע כ' ומן הנייתן מתרחקין, ואין הכוונה לאסור בהנאה, רק לאסור הסחורה, וכן בירושלמי קרי לאיסור סחורה איסור הנאה, דבפ"ז מ"ג דשבועות אי' אין עושין סחורה בשקצים ורמשים, ובירושלמי מה ת"ל וטמאים יהי' לכם לאסור אכילה, והנה כל שאיסורו ד"ת אסור בסחורה (וע"ע במל"מ בפ"ח הי"ח ממ"א דלרוב פוסקים איסור סחורה הוא מדאו', ועתש"ו רע"א סי' ע"ד, ונובי"ת יו"ד סי' ס"ב, וח"ס יו"ד מסי' ק"ד ואילך ועמ"ש הרבה בפ' צו (ז' כ"ו) והכתב והקבלה: