מפרסת פרסה ודרשי' בבכורות (ט"ז.) אלו ה' חטאות מתות, והוא פלאי, והגה"ק מאסטראווצא ז"ל אמר ממפרסי הפרסה עם המלואים כזה מם מם פה ריש סמך יוד הא פא ריש סמך הא עולה סך אלף תרי"ח כמנין "חמש חטאות מתות", ומדוקדק דבכל דוכתי אי' חמש חטאות המתות בה"א ידוע, וכאן אי' מתות בלא ה"א, ועוד יש בזה ענין גדול דאי' דרפה הוי רחמים ונחשוב ע"פ חשבון של רחמים, ודגוש הוי דין ונחשיב ע"פ חשבון שם של דין, ולכך פ' הראשונה מן תיבת ממפרסי שהיא רפה חשבונו במילוי ה' שהוא רחמים, ופ' שני' מן הפרסה שהוא דגוש חשבונו במילוי א' שהוא דין, והדבר נפלא וראיתי עוד דכ' הגמל ופרסה איננו מפריס לשון הוה, ואת השפן ופרסה לא יפריס ל' עתיד, ואת הארנבת ופרסה לא הפריסה ל' עבר, וילמדנו כשהולכין לטמא דבר, לא יביטו רק על ההוה לבד, ורק גם על העבר ועתיד, לפעמים העבר יעכב אותך להעלות פסק דין על טומאה, ולפעמים הגם שהעבר וההוה אינם טוב, אבל יש סימנים של טהרה על העתיד, צריך אתה להיות נזהר ולא לפסוק טמא עד שיהי' כל הג' עתים לא טוב אז תקרא "טמא הוא" ועי' בזה דברים היורדים לחדרי בטן בפרד"י בשלח (ק"ב.), וע"ע בתוה"מ אות ע"ג דבר נכון בענין שינוי הלשונות: ועוד ראיתו בס' ישרש יעקב עם הוספה ממני, דדברים טמאים קוץ מה שהם פחותים וגרועים, עוד יש בהם שקר שהשם שלהם מורה לטוב, "גמל" מורה שהוא גומל חסד וכ' פרוס לרעב לחמך (ישעי' נ"ח ז') ובאמת אינו מפריס, ובעבור ששם כ' פרוס ל' הוה לכן נכתב גם כאן ל' הוה, "שפן" אותיות נפש וכ' ונפש נענה תשביע (ישעי' נ"ח י') ובאמת אינו כן. ושם כ' תשביע ל' עתיד, כ' גם כאן יפרוס ל' עתיד, "וארנבת" מרמז על חוה, ולכן המין הזה בל' נקבה, ומצינו שם אשה בל' ארנבת מגילה (ט.) וע"ש במהרש"א, וכ' באשת חיל (משלי ל"א כ') כפה פרשה לעני להחיותו, והוא אדרבה הביאה מיתה לעולם, ושם כ' פרשה ל' עבר לכן נכתב גם כאן הפרשה ל' עבר, והחזיר מורה שם שלו שמחזיר מה שנוטל, ובאמת הוא גרה לא יגר:
שם) סה"מ ל"ת קע"ב הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב ושאר בהמה טמאה מק"ו וכו' ק"ו לגלות כמ"ש בבתו, ועי' הה"מ פ"ב ה"א ממ"א שכבר נאסרו בלאו הבאה מכלל עשה, ועי' שאג"א סי' פ' וקונטרס אחרון ושעה"מ, ובמנחת אהרן סנהד' ע"ו, והכ"מ פ"ה ה"ו מאיסורי מזבח הביא סברות הה"מ וע"ש בלח"מ, ובפ"א ה"ב מטומאת מת כ' הכ"מ כהה"מ מדנפשי' דלכן שתק מאכילת בב"ח לפי שאמר בפ"י אפי' בישלו, וכתב כ"מ משום דבלא"ה אסור באכילה משום ל"ת דלא תאכל כל תועבה לכן אין לדון בכאן הא דא"ע מה"ד, ועי' בפ"ט ה"ב ממ"א ולח"מ, ותיב"ע דברים (י"ד כ"א) כ' בטעם בב"ח לית אתין רשאין למיבשלא כל דכן למיכל בב"ח, ויש עוד דברים שמתאימים ד' רמב"ם עם תיב"ע, סוטה פ"ג הכ"ב בסוטה ששתתה ונמצאת טהורה דפניה מזהירות, ול"נ זה בש"ס רק בתיב"ע (ה' כ"ח) ותפק זכיה וזיוה מנהר, ועי' בסנהדרין פ"ג ה"ח ובר"מ הוא נגד הש"ס, ועי' דרישה חו"מ סי' י"ח, ואמנם כן הוא בת"י דברים ט"ז כ"א, ע"ש בהגהות הגר"ח העללער נ"י: