ואם תחתיה, יש הבדל בין שם מקום ובין שם "תחת", מקום כולל גם גבול המיוחד לאיזה דבר לא כן מקום המצומצם תהא איזה גוף או גשם, כמו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה גם גבול העיר מסביב קולט, ושם "תחתיו" מציין רק המקום שתחת הגוף, שבו איש תחתיו (בשלח ט"ז כ"ט) שהם תחת גופו כדי לפשוט ידיו ורגליו, תוה"מ סי' ק"ח ואיה"ש סי' תפ"ז, ובס' תוספת ברכה, הלשון תחתיה מורה שהנגע עומד על מצב אחד לא נתגדל ולא נתקטן, והדבר הקודם חלף הלך ועל מקומו בא אחר כמו תחת אבותיך יהי' בניך (תהלים מ"ה י"ז) וימלוך בנו תחתיו (מ"ב מ' כ"ד), תחת הנחשת אביא זהב (ישעי' ט' י"ז) ועוד - ובתמורה (כ"ו:) תחת משכחת לה לישנא דאתפוסי (כלו' נתפסת ועומדת במקומה כמו שהיתה) ולישנא דאחולי (העברה וחלוף) מלשון לא יחל דברו ושלא יהי' לפלא שמלה א' תכיל דבר והפיכו ישנם כמו כן - הפעל "גלה" ראי' והופעה, הנסתרות והנגלות (נצבים כ"ט כ"ח) גולה סוד, (משלי כ' י"ט) גלוי לכל העמים (אסתר ג' י"ד)– ולפעמים בא להיפך שהדבר נכסה ונעלם, כמו גלה כבוד מישראל (ש"א ד' כ"א), גלה משוש (ישעי' כ"ד י"א) הפעל "יצא", התגלות, השמש יצא (וירא י"ט כ"ג), צאת הכוכבים (נחמי' ד' ט"ו) - ולהיפך הסתר וכלי', כצאת נפשה (וישלח ל"ה י"ח) בצאת היין מנבל (ש"א כ"ה ל"ז), מוצאי שבת, מוצאי יו"ט, שהמובן חלפו ועברו: "נכר" נותן עצמו להכירו, במעללי' יתנכר נער (משלי כ' י"א) והיפך שלא להכיר, ויתנכר יוסף אל אחיו (מקץ מ"ב ז'), (מ"א י"ד ה') והיא מתנכרה - "סקל" לרגום להשליך באבנים, וסקלתו באבנים (ראה י"ג י"א) והיפך סקלו מאבן (ישעי' ס"ב י') סלוק מאבנים, וב"ק (נ':) מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך – "פקד" למניות להקים להשליט, ויפקד פרעה פקידים (מקץ מ"א ל"ד) הפקדתי שומרים (ישעי' ס"ב ו') וכנגדו ולא נפקד ממנו איש (מטות ל"א מ"ט) לא נחסר ממנו איש, ויפקד מקום דוד, (ש"א כ' כ"ה) שבאורו נחסר שלא הי' המקום מיושב עד שהראשונה פקודה שני' ממהרת לבוא, סנהד' (צ"ז.) וע"ש ברש"י "שרש" להעמיק הזרע באדמה, ישרש יעקב (ישעי' כ"ז ו') ושרש צדיקים (משלי י"ב ג') וכנגדו עקירת זרע מאדמה, ושרשך מארץ חיים (תהלים נ"ב ו'), יעקר שרשיך, ובאיוב (ל"א י"ב) וכל תבואתו תשרש - "דשן" שמן ואכל ושבע ורצון (וילך ל"א כ') שמיעה טובה תדשון עצם (משלי ט"ו י'), ולהיפך להסר הדשן ולנקות המקום ודשנו את המזבח (במדבר ד' י"ג) – "אבב" דבר שלא נתבשל עודנו באבו (איוב מ' י"ב), והיפך שנתבשל כל צרכו השעורה אביב (וארא ט' לא) – וכן בחז"ל דבש והדביש (ב"מ ל"ח.) ופרש"י יצא טעם דובשנו והחמיץ ובסנהדרין ק"א ואין דובשנו מדביש, וזה היפך מסתם לשון דבש שמורה על מתיקות יתירה, מתוק מדבש (שופטים י"ד י"ח):
שם) רש"י צרבת רגיעת עור הנרגע מחמת חימום, ובביצה (ז'.) מבושלת כל צרכן, עמ"ש בפרד"י תשא שי"ח: מהרבה מקומות שרש"י סותר עצמו: