ועמוק רש"י לא ידעת פירושו, כי כתם לבן על הדבר שחור נראה תיכף שעמוק וז"פ ל"י פירושו, ובשבועות (ו'.) בהרת עזה כשלג, כלו' לבנה הרבה ועמוקה ביותר וא"כ איך יאמר כאן, ואם בהרת לבנה הוא, דמשמע שהיא לבנה ועמוקה הרבה, ואח"כ תיכף יאמר עליו ועמוק אין מראי', ז"ש ל"י פירושו, ובפענח רזא כ' דל"ק דהכי פי' ואם בהרת לבנה הוא בעור ועמוק, שמלת ועמוק מוסב אלעיל, ואח"כ אמר אין מראי' מן העור, כלו' שאין מראה כמראה עור, ושער בנגע הפך לבן טמא הוא, כי השער שנתלבן הוא סימן שנחלש הבשר ונרקב כמנהג הזקנים שמחלשותם שערותיהם מתלבנים, לכן אמרו שער לבן קודם לבהרת טהור, שלא נתלבן מחמת הנגע, ובתורה תמימה אות ט' כ' דעיקר כח הראי' שבעין הוא בשחור שבו, ודבר שחור מקבל הראי' יותר מדבר לבן, ולפ"ז כשרואה דבר לבן ושחור ביחד נראה לו כמו שהשחור קרובה אלי' יותר מהלבן, וזה הענין שמראה הלובן עמוק כלומר רחוק, וכ"כ מפורש בר"מ פ"א ה"ו מטו"צ, אך ק' מבכורות (מ"א.) מיחרץ חרוץ כדכ' ומראהו עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל, הרי דפי' עמוק ממש, עי' בזה בתו"ת שם אות כ"ו: ובס' ביאור ומדרש תורה מהה"ג ר' בענדיט ז"ל מלאסק כ' דבפ"ד מ"ד מנגעים בב' שערות עיקרן שחור וראשן לבן טהור, עיקרן לבן וראשן שחור טמא, דמקרי השערות שקועים בתוך הבשר בעומק למטה מן העור, ואם עיקרן לבן ידוע שאדם נגע שקוע תחת העור וקשה לרפאות, וז"ש אם מראה הנגע עמוק מעור הבשר, אם בתוך הבשר ג"כ מראה טמא ניכר כי השרש השער בנגע הפך לבן, ואם עמוק אין מראה מן העור אז שערה לא הפך לבן, מסתמא אם עיקרן משחיר, אז בתוך הבשר נשתנה מראה הנגע בעומק ושם אין מראה טמאה: וראיתי מהגה"צ ר' שלום צבי ז"ל הרב מזגערש, דלרש"י הי' קשה הלשון שהי' צ"ל ומראה אין עמוק מן העור אבל הלשון ועמוק וגו' אינו כלל לפרש כפשוטו, על זה כ' רש"י דבלשון הקודש מצינו סגנון ממאמר כזה, כמו "לא ידעתי" והפשט אנכי אינו יודע "איך ווייס נישט" הגם שהי' צריך לכתוב ידעתי לא כמו שאומרים "נישט איך ווייס" הוא פירש "לא ידעתי" - וזה הכוונה ברש"י "לא ידעתי - פירושו" הפירוש מפסוק כאן שלא מסגנון הלשון, כמו שאנו אומרים, הוא כמו המאמר "לא ידעתי" שאומרים בלשוננו קודם פי' תיבת "ידעתי" ואח"כ "לא" איך ווייס נישט ופח"ח: ובשו"ת רדב"ז ב' אלפים קצ"ג שאלת אם יש אצלי טעם לתרץ ד' רש"י, תשובה מסתמא ידעת מ"ש רמב"ן בתי' הקו', ואי' שלא נאמר בכתוב כמראה הנגע שהיא עמוק מן העור אלא שנהפך בו שיעור לבן או צהוב, אבל כששערה לא הפך לבן ולא צהוב נא' בו עמוק אין מראי' מן העור כו', וכבר תפס עלי' המזרחי ע"ש, ועו"ק שאין הפרש בין שפל לעמוק, שהרי גבי מכות אש פתח בעמוק דכ' ומראי' עמוק מן העור וסיים שפלה איננה מן העור, משמע דשפל ועמוק חדא הוא, ועו"ק נהי דל"ש למימר ומראי' עמוק מן העור אלא היכי דאיכא שיעור לבן או צהוב אבל היכי דליכא שיעור שחור ל"ש לומר עמוק מן העור, מ"ש למאי הלכתא כ' רחמנא בכלהו ומראהו אין עמוק מן העור והלא אין הטומאה תלוי' רק בסימנין ואחר בקשת המחילה מפי רבותי אני אומר דבכלהו מראות נגעים צריך למיכתב ומראי' אין עמוק ושפלה איננה מן העור, ללמד שאע"פ שהנגע גוונה טמא, אם נראית לעין שוה לעור הבשר אינו נגע כלל, ואפי' נולדה בו סימני טומאה, וז"ל הר"מ בפ"א ה"ו כל מראות צרעת אינה קרוי' נגע ולא מטמאה עד שיהי' עמוק מעור בשרו, לא עמוק במשישתו אלא במראה עין כמראה חמה הנראית לעין עמוקה מצל, אבל אם הי' מראה לבן או הפיתוך בשוה עם שאר העור או גבוה מעור אינו נגע אלא כמו צמח מן הצמחים העולים בגוף עכ"ל, ושיעור הכתוב בכל אחת ממראה הנגעים אם היא עמוק מעור לפי מראות העיןהנגע, וטהור וטמא כפי הסימנים, אבל אם אין נראה עמוק מן העור הבשר אין נגע כלל, ול"ה קשה לרש"י לפרשו כפי ענינו, אלא הי' קשה עליו לפרשו על הכתוב, ואפשר לפרשו על צד הדוחק, ואם בהרת לבנה היא אע"פ שבהרת לבנה הוא אם אין מראי' עמוק מן העור אין זה נגע, אבל אם בהרת לבנה האמורה למעלה שמראי' עמוק מן העור, אז הדבר תלוי בסימנין אם לא הפך לבן והסגירו וכו' ועל דרך זה מתפרש בכתובים, ובנגע הראש או הזקן, והא דכ' גבי נתקים והנה לא פשה הנתק בעור או שמראהו איננו עמוק מן העור מטהר אותו הכהן, ואע"פ שפי' זה מסכי אל הלכה עדיין אינו מתיישב על הכתובים ולפיכך צריך תלמוד עכ"ל:
שם) ושערה לא הפך לבן יש הבדל בין לא ובין אין שמלת "לא" שולל את הפעולה, ומלת "אין" שולל התואר מן המתואר, וע"כ יש הבדל בין ושערה לא הפך לבן, ובין ושער לבן אין בו, "שאין בו" שולל שלא נמצא כלל, "ולא הפך" שולל הפעולה לבד יש שער רק לא הפך לבן, תוה"מ סי' נ"ח וק"ה, אילת השחר סי' תר"ט:
שם) והסגיר הכהן רש"י יסגירנו בבית אחר, עי' משנה אחרונה נגעים פ"א מ"ג מ"ש בזה, והביא דהסגר אינו כמשמעו רק שא"ל הכהן הרי את מוסגר, כלומר בספק, אתה עומד כדבר הסגור שא"א לידע מה טיבו וכו', ועמל"מ פי"ד ה"ה מטו"צ, ועי' במד"ר סופי"ח, וע"ע במשנה אחרונה פי"ב מ"ו בזה הרבה, ובתפארת ישראל בקו' מראה כהן אות י"ד, ועי' מנ"ח מ' קכ"ט אות י' אין הפי' שמסגירין האדם בחדר רק דיש לו דין מוסגר ולא מוחלט לכמה דינים שיש בין טהור למוסגר ומוחלט, וזה אליבא דר"ע גבי נגעי אדם ובגדים, רק בנגעי בתים יש שיטות שצריך לסגור הדלת ממש - ובטור עה"ת בשם רא"ש שפי' הסגר בנגע שסוקר סביב הנגע בסיקרא כדי לידע אם פשה, ובאמת אין זה פשוט כ"כ דרש"י בחומש ומאירי מגילה (ח':) ובשירי טהרה סוף נגעים הביא מויק"ר פי"ח, בו"ד חובש בבית אסורים והקב"ה חבשו בביהא"ס שנ' והסגיר - וער"מ פ"ט ה"ד אם מת הכהן האחד רואה כהן ב' וא"י לטמא בפשיון, כי א"י אם פשה וזה לא כרא"ש הנ"ל, ועמל"מ פי"ד ה"ה בנגעי בתים והסגיר הבית פי' מפו' שיסגור הדלת והשיג ע"ז דכמו בנגעי אדם ובגדים בהסגר באמירת כהן ה"נ בנגעי בתים, ונ' שלא ראה רש"י בחומש שמפרש ג"כ בנגעי אדם הסגר ממש: ובס' גרש כרמל על שפ"ח אות ק' לא ראה פי' הטור בשם רא"ש שלא מצינו שיסגירנו בבית אלא את הנגע גופא יסגיר, והוכיח מדלא כ' והסגיר את המנוגע, והא כיצד יעשה סימן סביבות הנגע להבחין אם יפשה וזה נקרא הסגר הנגע, ועמש"ל בפסוק י"ד, ובס' הדוה"ע הביא ג"כ הטור דהול"ל והסגיר הנגוע ולא הנגע, ועי' בהכתב והקבלה שתי' זה דכן הסדר לכנות האדם ע"פ מעשיו, והאיש נקרא בשם נגע ע"ש הנגע המדובק בו וסמוכין מרמב"ן תולדות (כ"ה כ"ח), שפי' כי ציד בפיו דעשו הי' ציד בפיו אביו ונקרא ציד ע"ש מעשהו התדירי, וכן שבתך בתוך מרמה (ירמי' ט' ה') שנקרא הרמאי בשם מרמה, וכן ואני תפלה (תהלים ק"ט ד') שקרא עצמו בשם תפלה ע"ש מעשהו, ועוד ראי' מראה (י"א כ"ט) תרגם ונתתי את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל, ונתתי ית מברכיא על טורא דגריזין וית מלטטיא, הרי דהמברכים נקראו ע"ש מעשיהם ברכה והמקללים קללה, ודומה לזה במשלי (י"ב כ"ז) לא יחרוך רמיה צידו שנקרא האדם הרמאי ע"ש מעשהו רמי', ועי' ס' ברכת אהרן מאמר קל"ט שהסביר כן תוס' ברכות (י"ז:) ד"ה צוחה, ואין צוחה על גיחזי שהי' מצורע, וכ' טמא טמא יקרא, ויקרא צוחה של"ה תואר רק שם, כיון שהמצורע הי' צוח שהוא טמא נקר ע"ש מעשהו צוחה, ועי' ס' אמבוהא דספרי (דף מ"ו.) שהביא ספרי דאדם צריך הסגר, וגם בפ' בהעלותך (י"ב ט"ו) ותסגר מרים מחוץ למחנה ז"י הרי דאדם צריך הסגר, ויקשה מזה על רא"ש ומאירי, אך י"ל דשם הוי גם ענין נזיפה ועי' ב"ק (כ"ה:): וברש"ש שבת (קל"ב:) נסתפק בקוצץ בהרתו דנטהר מה"ת (וגם מדרבנן בלא נתכוון לקצוץ, עי' בכורות (ל"ד:) ובר"מ פ"י ה"ג מטו"צ) אם צריך תגלחת וצפרים וקרבנות, די"ל דזה רק בנתרפא ולא בקוצץ ע"ש, ובמח"כ אשתמיטתי' לי' תוספתא נגעים פ"ג ה"ו מצורע מוסגר ימול ופטור מקרבן, מוחלט ימול וחייב בקרבן, ור"מ פ"י ה"ה, הרי להדי' דגם בקוצץ בהרתו חייב בקרבן מצורע:
שם) בשפתי צדיק אות י"א ענין הסגר ז"י כמו במילה ח' ימים שיעבור עליו שבת אחד, (עי' לעיל י"ב ג') כי שבת מחזיקהכח שיוכל לסבול יסורי המילה, כן בצרעת יעבור עליו שבת שרמז שבת "שבת בו תשב" ונתעורר בו ניצוץ היהדות אשר בפנימיות לבו שבא בירושה מאבות הק', ושמעתי מזקיני ז"ל שהבטיח ה' לאאע"ה אנכי מגן לך על ניצוץ זה: