יטמאנו הכהן בראשו, בספורני בפסוק ה' כ' שטומאת נגעים נמסרה לכהנים כדי שיתפללו עלי', והא דזה מוטל על הכהן משום שנ' ואשימם בראשיכם (דברים א' י"ג) עונות הדור תלוים בראשיתכם ערש"י שם, ומשום זה עליהם לתקן ולהתפלל עליו וזה יטמאנו "בראשו נגעו" סיבת הנגע בו בראשו, ועמ"ש כזה בפרד"י שמות דף ו':) - ועי' מצורע (י"ד ג') ואמור (כ"ב ד') צרוע ומצורע, ומקור ברוך דף ער"ה ובמו"ק (י"ד:) מצורע מה שינהג צרעתו ברגל ת"ש והצרוע לרבות כ"ג והא כל השנה כרגל אצלו, והק' בדורש לציון דרוש ג' דא"כ איך משכחת כ"ג מצורע כלל, דקיי"ל אין רואין נגעים ברגל (שם ז'.) ואימת נחזי נגעי כ"ג, ואי אמרת שהי' מצורע ואח"כ נעשה כ"ג זה דבר שא"א, כיון שעוד טומאת צרעת בו במה יתחזק לכ"ג ואיזה עבודה יעבוד ולא יחלל, וי"ל דבעדיות פ"ה מ"ו עקביה הי' מטמא שער הפקודה, ופי' ראב"ד מי שהי' בובהרת ובו שער לבן והלכה הבהרת והניחה שער לבן וחזרה טמא, כיון ששער לבן עומד במקומו עדיין לא נרפא הנגע מעיקרא וכמו שלא הלכה הבהרת דמיא, ולפי' זה המצורע טמא למפרע אף קודם שחזרה הבהרת עדיין טמא הוא מבהרת הראשונה אלא שבטעות טהרנוהו, היינו שנתרפא ועכשיו נודע שלא נתרפא כלל - ומה שאין רואין נגעים ברגל, לפי שהכל תלוי בדיבורו של כהן, וזה שיש לו שער הפקודה ודאי שאף ברגל מתטמא שזה אינו תלוי כלל בדיבורו של כהן שטמא מפרע כבר טמאוהו הכהן בבהרת הראשונה, א"כ משכחת בכהן שהי' בו בהרת ושער לבן והלכה הבהרת וטהרנוהו, ונתמנה לכ"ג ועבד עבודה בח' בגדים ונתחנך בכ"ג ואח"כ חזרה הבהרת שבזה אינו מועיל מה שכל ימיו כרגל והוא כ"ג מצורע, ועי' בס' דברי חנוך שהק' דהא לא קיי"ל כעקבי', ובאמת הק' זה הריטב"א מו"ק, ותי' דאיסור ראיית נגעים ביו"ט רק דרבנן ואנן השתא בדאו' קיימינן: ומחותני הגאבד"ק זגערש שליט"א בעהמח"ס נוה שלום תירץ, שמשכח"ל כ"ג מצורע שהי' מצורע בעת שהי' כה"ד וראהו כהן וטמאו, ואח"כ ראה כהן אחר את הנגע וטהרו, ואח"כ נתמנה לכ"ג ואח"כ נודע שהכהן שטיהרו חלל, נמצא שכ"ג נעשה טמא כמ"ש במכות (י"א:) דדוקא לענין עבודה אם נמצא חלל עבודתו כשרה דכ' ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה, אבל לענין שאר דברים פסול למפרע, וכ"כ בהדי' במנחת חינוך מ' קס"ט אות י"ג, ובכה"ג אם הכהן נעשה חלל נחשב כמו שלא טיהר אותו כלל ונעשה מצורע למפרע עכ"ד: עוד תי' בדורש לציון קושייתו דמשכח"ל בע"פ בפסח הבא בטומאה דקיי"ל הואיל ואשתרי, וא"כ מותר אז לכ"ג לכנוס למקדש בטומאה ונתחנך אז, ובירחון קול תורה ש"ב סי' י"ז תמה מבכורות (מ"ב:) דצרעת חשוב מום, ועי' הוריות (י"ב:) במשיח שנצטרע ופרש"י כיון שנצטרע אין לך מום גדול מזה, וא"כ איך מותר לעבוד בע"פ ע"ש הרבה מזה, והביא ג"כ ר"מ פ"ז ה"ו מאבל דכ"ג חייב בכל דיני אבלות, והק' ממו"ק (ט"ו:) דבכ"ג כל השנה כרגל ואין אבילות ברגל, וי"ל דהטעם אי' שם (בדף י"ז:) דאתי עשה דרגל דהוי עשה דרבים ודחי אבילות דהוי עשה דיחיד ע"ש בתוס' וריטב"א, וא"כ א"ש נהי דבכ"ג הוי תמיד כרגל מ"מ כיון דגבי כ"ג הוי רק עשה דיחיד שוב אינו דוחה לאבילות, וע"ע בס' אמבוהא דספרי בהעלותך (דף קמ"א:) בזה: ובסוטה (ה'.) בשר כ' בי' ונרפא אדם לא כ' בי' ונרפא, סבת החטא, א'. מצד התאוה, ב'. מצד כח המדמה אשר בשכלו ויטהו מן הדרך, והחוטא מתאוותו עוד לא אבדה התקוה, כי יבואו ימי הזקנה ותשקע אש התאוה, לא כן החוטא מדעות נפסדות אין לו תרופה כמ"ש כל בואיה לא ישיבון (משלי ב' י"ט) ומינות אין לו תקוה כמ"ש בע"ז (י"ז.), וז"ש ושער הנגע הפך לבן דגם שיבה נזרקה בו ועם כל זה הנגע (נגעי נפשו) עמד בו וטמאו הכהן ואי' בשם המהר"ל מפראג כל איסורין בטלין בס' מין במינו אפי' באלף לא בטיל, כל עבירות כשיגיע לשנות הששים יבטלו, לא כן מין במינו החוקר ומינות נזרקה בו גם אלף שנים יחיה לא יחדל מלחטוא, ואחז"ל גלגולת של אש הראה ה' למשה וא"ל אם ניקב קרום של מוח טרפה, גלגולת של אש התאוה, אם החטא ממוח ומחשבות רעות ומינות הוא טרפה שאינה חיה, ר"ל מרשעים אשר בחייהם קרוים מתים, וזה הרמז שנ' בנגעי הראש טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו, אם יחטא מסבת מחשבותי' זה טמא מוחלט, ושם אדם מורה על חלק נשמה, וז"ש בשר כ' בי' ונרפא, שאם החטא מצד שהוא "בשר" חומר ותאות בשר כ' ונרפא, אכן "אדם" אם חוטא מסבת שכלו אין לו רפואה לעולם כי בראשו הוא, ועי' פרד"י ח"ב במלואים (דף תי"ג:):