1
והקריב אותה לאשם, יקריבנו לשם אשם, והק' בס' מקרא מפורש בהשמטות הקרבה זו למה הרי כבר הקדישו הבעלים, וי"ל לריטב"א יומא (מ"א.) דהא דאי' שם דאין הקנין מתפרשין אלא בלקיחה או בכהן, הה"ד בכל הקרבנות שלא נתפרשו בלקיחה נתפרשו ע"י כהן, וביומא (ס"ב:) דב' כבשי מצורע אשם ועולה צ"ל שווין כמו שעירי יו"כ והתם כדי שלא יחליפו, מבואר דהי' קושרין בהם לשונות והכא ל"מ כן וכדי שלא יתחלפו לא נתפרשו בשעת לקיחה רק הכהן פירש וזה שהקריבו הכהן לאשם: