לשעירים ברמב"ן האריך בענין שדים, וע"ל בפ' קדושים (י"ט כ"ו) בענין לא תלחשו, ובפ' משפטים (דף רכ"ט:) ובהציונים שציינתי שמה, וע"ע כוזרי מאמר ה' סי' י"ד, ובמו"נ ח"א פ"ז הביא עניני שדים, אבל ביד החזקה לא הביא דבר משדים, והשמיט קורדיקום לענין גט, וכ' שלא יתן תבשיל תחת המטה שמא יפול בו דבר המזיק והוא אינו רואה, בהל' רוצח פי"ב ה"ה וע"ש בראב"ד שהביא מירושלמי, ובעין יעקב דפוס ווילנא בהקדמה לעץ יוסף מביא לחכמי התלמוד הי' קבלה כי קטב מרירי הוא שם שד הצהרים, ועי' רש"י ברכות (ס"ב. ופסחים קי"א:) ובבבל ארץ מולדתו, מהרוחית האלה ר"ל השדים והכירוהו כחיות המזיקים, וכמו שאדם יוכל להשליט בחיות טורפות, אם יודע להתנהג בהם ולרמוז ברמזים ידועים לקרוץ בעיניו עליהם, ולהורות באצבעותיו שיעשו שאלתו כדבר איש אל אחיו, כן עם בריאים הללו עד שאמר ר' יוסף ור"פ בפסחים (ק"י.), אמר לי יוסף שידא והכירו את טבעם שהמה ברואים גשמיים כשאר בני תבל, וידע שגם שולט בהם ההעדר כשאר בע"ח מפני שהם מורכבים מאיזה יסודות קלות הנודעת להם, כחגיגה (ט"ז.) אוכלים ושותים כבנ"א פו"ר ומתים כבנ"א, וכ' תוס' הוי צריך לחשוב ג"כ ישינים ומוציאים רעי כבנ"א כדלקמן גבי דדמי לבהמה, וי"ל דהוי בכלל הני, ורמב"ן כ' שהמה מורכבים מאש ורוח ולכן נקלו לפרוח, ויבינו מעמד הכוכבים יותר מבריאות תבל, והחוקרים הקדמונים ראו את הנולד מתוך הכוכבים כנודע, והבריאים האלה הבינו יותר תולדות הזמן מכוכבים להיותם קרובים אליהם, לכן אמרו בחגיגה יודעים מה שעתיד להיות, אך הזיקו בנ"א כנחש עקרב ארי זאב כלב, ונמר וכמוהם, והחיות טורפות בלילה ויום ולא יתראו מבנ"א, אבל הם יזיקו רק בלילה, וביום יראים מאדם, ולכן אמרו ברכות (מ"ג:) לאחד נראה ומזיקו לב' נראה ומתיירא להזיק, לג' אינו נראה כל עיקר, ועל זה אמר רב שגם בלילה יש הצלה מהם ואמר אבוקה כשנים לפי שלא ילך בחושך, גם הקטב מרירי שד הצהרים, ידעו טבעו ומזגו ותכונתו ואיה מקים מנוחתו, דבפסחים (קי"א:) מא' בתמוז עד ט"ז נראה בכל שנה ומזמן ההוא לא נמצא רק לעתים, ומסבה זו לא נמצאו רק בבבל שהוא מזגם מיסודות הנ"ל ולא יוכלולהיות באקלים זולת בבבל ארעא דחשוכי: והגרצ"ח בפתיחה לע"י במבוא האגדות, כ' מענין מזיקין ועין הרע ורוח אשר מובאים בש"ס צריכים לקחת הדברים כפשוטם, ובאבות פ"ה מ"ו מזיקין בע"ש נבראו, וכן האמינו בהם במשך זמן תנאים ואמוראים וכן בכשוף ולחשים, והגם שהרמב"ם בפהמ"ש בפ"ג מע"ז ובהל' עכו"ם פי"א הט"ז דעת אחרת עמו, בכל זאת סתם לשון הברייתות אין לפרש בדרך משל וחידה, אכן יש הבדל גדול בין הרבנים לחכמי אומות, אע"פ ששניהם האמינו במציאותם ומספרים לנו איך דברו עמהם, ואיך פעלו לפעמים ענינים נפלאים כירושלמי תרומות פ"ח ה"ה, בקיסר א' איך חממו הדימוסאות ועמד"ר בראשית ותולדות, אבל לא האריכו לשון כ"כ כמו בבבלי, כי שם יבואו הסיפורים שהי' השדים בני ביתם והי' משמשים עמם, בחולין (ק"ה:) דר"פ השתמש עמו להביא לו מים, ובפסחים (קי"א:) הזהירו שלא ילכו בשוק בלילי רביעית, ובעירובין (מ"ג., ב"ב ע"ג.), וכן מענין לחשים לא נמצא בירושלמי, ובבבלי הזכירו בשבת (פ"ו: ובמגילה ג'.) עיזא דבי טבחי שמינא מינאי, וגיטין (ס"ח:) לשברורי דיומא לימא הכי, ולשברורי דלילה לימא הכי, וכ"ה בע"ז (י"ב:), ובפסחים יש הרבה לחשים וסכנות זוגות, ועשו"ת הרשב"א סי' תי"ג ליישב הסתירות. בזה, ובס' שלשלת הקבלה יש אריכות גדול בעניני כשוף ושדים ויען כי הוא ספר מצוי לא העתקתי דבריו:
שם) חקת עולם לדורתם ובת"כ לבית עולמים, וכ' בנובי"ת או"ח סי' פ"ז דמפסוק זה דרשינן בזבחים (ק"ו:) למעוטי כרת מאותן שהקדישם בשעת היתר הבמות והקריבם בשעת איסור במות, ושלא תאמר דמיעוט זה רק במשכן ושילה דאף שנאסרו במות מ"מ עתיד שיותרו, אבל בבית עולמים שלעולם לא יהי' היתר בבמות יהי' חייב כרת אפי' על אותן שהקדיש בשעת היתר, קמ"ל חקת עולם אפי' בבית עולמים אין כרת, וממילא איצטריך לדורתם על גוף המצוה שתהי' נוהג לדורות, דאי לא לדורתם הוי מקמינן חקת עולם על גוף המצות, ול"ה ידעינן למעוטי כרת אפי' בבית עולמים, ועמ"ש בדבריו בכל"ח במדבר בקונטרס מיד ולדורות אות י"ב: