דבר אל כל עדת בנ"י. רש"י מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל, הקדושה נוכל לזכות אם מבטל עצמו לכלל ישראל והוא אחד עמהם, כשיש "הקהל" יוכל להיות קדושים תהי', אם הוא "כל עדת" כשהעדה כולה כאיש אחד יוכל להיות קדושים אני. ועי' תורת משה, ושפת אמת ש' תרל"א, תרמ"ג ותרמ"ט – וגם התורה תובע מאדם לא לברוח מאנשים ולהיות בדד, רק להיות בין אנשים ולהיות "בהקהל" ואעפ"כ להתנהג בקדושה, ועי' במאור ושמש כאן, ופרד"י ח"ב (דף מ"ב. ורנ"ט.) - ובשבת (י"ד:) בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה ב"ק ואמרה, בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני (משלי כ"ג ט"ו), והרבי מקאצק ז"ל פי' להיות מעורב עם העולם "עירובין", ואעפ"כ יהי' הידים לקוחין מהעולם "נט"י" – וגם לא לבד בביתו יהי' קדוש, ובחוץ יתבייש עם יהדות, כמו שהמשכילים יאמרו "היה יהודי באהלך ואדם בצאתך", לא! רק "בהקהל" גם בחוצות, בין אנשים מכיריו ושלא מכיריו, לא תתבייש עם יהודית - ואף שבין ישראל יש יחידים ממדרגה נמוכה, אבל כל עם ישראל בכללות נראה גדולתם ומדרגתם הגדולה, שהוא מוסגר בין העמים, ובהשקפה לכלל ישראל, יאבדו בהם היחידים הגרועים עם מעלותיהם הפחותים, קדושים תהי', ישראל עם קדוש, אם תביט עליהם בכללות, בהקהל, ועמ"ש בתזריע (י"ג ב'), וקדושים (י"ט ט"ו), וע"ע מהרש"א עה"ת: ובאור יקרות כ' דבריש אמור. אמור ואמרת להזהיר גדולים על קטנים, וכ' ברא"ם מדכ' לשון אמירה, דבפעם הראשון קשה להבין, והי' לכתוב דבר ל' קשה, ואמירה היא רכה. אלא מוכח להזהיר כו', ובעירובין (נ"ד:) כיצד סדר לימוד, משה למד מפי הגבורה כו' נמצא אהרן למד ד' פעמים, בניו ג'. זקנים ב', וישראל א', א"כ בישראל לא הי' אמירה, דשמעו רק פעם א' וקשה להבין ושייך דיבור, ולמה כ' כאן ואמרת לכך פי' בהקהל, פי' שהיו כולם בכינופיא אחת אהרן ובניו וזקנים וישראל, ועתו"ס מגילה (ל"א:) דמשו"ה הי' צ"ל פרשה ד' פעמים, והכא היו כולם כאחד והי' צ"ל ד' פעמים בפני כולם, ושייך ל' אמירה ואמרת אליהם, וע"ע בכתנות אור ועולת חודש דרוש י' סיון:
שם) קדושים תהיו כי קדוש אני ה"א, הרה"צ רח"ה מאלכסנדר ז"ל אמר, בן שיש לו אב עשיר חומרים שאין לו לדאוג על פרנסה, אביו יתן לו וז"ש קדושים תהיו. תוכלו להיות קדושים וגו', יש לי רב קדושה לכם לחלוק ובס' מאירות עינים, כ' עפמ"ש האר"י ז"ל דכל איש מישראל בהכרח צ"ל קדוש ולקיים כל תרי"ג מצות, וע"י גלגולים נתקן הכל. אמנם מצות כיבוד אב ואם צריך לקיים מיד בכל יכולתו. דזה א"א לתקן ע"י גלגול דשמא אבותיו צדיקים ולא יבואו בגלגול, וזש"ה קדושים תהיו, ר"ל קדושים בע"כ תהיו. שאם לא תקיימו כל המצות בגלגול ראשון תבואו עוד הפעם בגלגול כל זמן שלא תתקנו הכל, אך זאת אומר לכם שאיש אמו ואביו תיראו מיד, כי מי יודע אם יתגלגלו עוד הפעם, ועי' פרד"י ויחי (שמ"ה., וח"ב במלואים תנ"ז:), וקובץ דרושים חוברת ד' סי' כ', והבאר ש"ז סי' ב': ובס' לשון הזהב שבת (פ"ו.) תד"ה ישראל קדושים, באו לפרש שמשמע שהוא קדושת גדר איזה מצוה או גדר עריות כרש"י קדושים. וא"כ ק' הא קודם מ"ת עדיין לא נצטוו על גוף מצוה מכש"כ על קדושת מצוה, לכך כ' שאין הטעם אלא משום בוזה דרכיו, ובזה אין חילוק בין קודם מ"ת או אח"כ, ועוד ראי' שהרי קראן קדושים אף קודם מ"ת, וא"כ שמרו כבר מילי דקדושה עכ"ל: הר"מ מפרעמישלאן ז"ל אמר, באדם יש ג' שותפים וז"ש קדושים תהיו, שאתם בעצמכם קדושים לקדש עצמכם, כי קדוש אני, פי' אף שחלקי קדוש, אך איש אביו ואמו תיראו, מחלק אב ואם צריך כל אחד לפחוד: ובס' חכמת שלמה מהרש"ק יו"ד סי' ר"מ, המשך קדושים לכיבוד או"א, דביו"ד שם סי"ח דגם ממזר חייב בכבוד אביו, וברש"י קדושים תהיו פרושים מעריות, ושמא תאמר דא"כ שאני מזהירכם על העריות, אם בא אחד על העריות והוליד בן אינו מחויב לכבדו כיון שנולד בעבירה. לז"א דמ"מ איש או"א תיראו, יהי' איזו אב שיהי' חייב לכבדו, ומזה הסמיכות יצא להם, שגם ממזר חייב בכבוד אביו: והובא מעשה שהתפארת שלמה ז"ל בא לחו"ל, והי' באכסני' ואמרו לו איזה חופשים שיאמר להם תורה, והי' אז בסדרה קדושים, והבין שירצו להתלוצץ ממנו, וא"ל כי קדושים תהיו אני ה' וגו', למה כ' ג' פעמים אני ה', רק דמדבר נגד ג' מפלגות, "צדיקים בינונים ורשעים" ומי שאומר ד"ת ודרשה בצבור, ר"ת צדיקים בינונים ורשעים, צ"ל נגד רוחו של כאו"א, תחלת נגד צדיקים, קדושים תהיו שיקדשו עצמם במותר להם, וגמר הדרוש אני ה', ואח"כ אמר נגד בינונים, כיבוד או"א ושמירת שבת, וסיים אני ה', ונגד רשעיםאמר אל תפנו אל אלילים, עכ"פ אל תסכדו צכספם, וסיים הדרוש אני ה', ובס' אור ישרים דף ל"ד הביא זה מהה"ק רא"י ז"ל מסאדיגורי: ובמדרש יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. ושמעתי דקדשים כ' בלי וא"ו, כי קדוש אני כ' מלא עם וא"ו, ומרומז קדושתי למעלה מקדושתכם – אם אומרים על אחד "שיוכל ללמוד", אין להוכיח שאחרים אין יכולים, אבל כשאומרים "ללמוד הוא יכול" משמעות שרק הוא ולא אחרים, כן אם הי' כ' "כי אני קדוש" לא הי' ממעט קדושה מאחרים, אבל אם כ' "כי קדוש אני" הפשט שקדושה שלו גדולה מכל קדושות הגרי"ש נאטאנזאהן ז"ל: עי"ל אדם יכול להיות קדוש כשפירש מאיסורים וטומאות אז יעשה קרוב להשי"ת, אבל קדושת השי"ת גדול כל כך שיוכל להיות שוכן אתם בתוך טומאתם והקדושה לא נפגם מאומה, וז"פ קדושתי למעלה מקדושתכם – והאר"י ז"ל פי' בהגדה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך, טומאת מצרים הי' כל כך גדולה שאפי' מלאך הי' יוכל לירד מקדושתו, ורק השי"ת "אש אכלה" וקדושתו גבוה, ונצרך לירד בעצמו למצרים ולענשם - ובס' ישועות מלכו עה"ת כ'. דהשי"ת מחיה אף הדברים היותר שפלים. וכ"ז אינו מגרע ח"ו מקדושתו, ובשיר היחוד יום ג' כל טנופת לא תטנפך, והפי' שה' מחיה אף דברים גרועים, ושמא יחשוב האדם שג"כ ישפיל עצמו למקומות היותר נמוכים. על זה בא אזהרה כי רק לקדושת ה' אפשר להחיות דברים שפלים אבל לא לאיש כמוך ע"ש, ועמ"ש בפ' אחרי (ט"ז ט"ז) ושמות (דף כ"ד:):
שם) רמב"ן דהי' יכול האדם להיות נבל ברשות התורה, ועז"א קדושים וכו', ועי' ברכי יוסף או"ח סי' רל"א בשם הרא"ש מו"ק (י"ז) בצורבא דסני שמעני' כו' ילך למקום שאין מכירין, דהמבקש לשמות במיני זמר ובשמחות המרגילים לידי עבירה, בזה הוא שאמרו ילך למקום שאין מכירין אותו ויעשה מה שלבו חפץ, היינו אכילה ושתי' ומיני זמר וכדומה, אבל עבירות ח"ו שהתיר אפי' בסתר, ואפי' זה לא התיר רק כמשיא עצה להבטיח יצרו להשלים תאותו, וכיון שיראה עצמו לבוש שחורים ישתבר יצרו וכו': ועי' באוסף מכתבים מאדמו"ר מגור שליט"א אות מ"ד. בענין ביבליטק בלתי ספרי השכלה. וספרי השכלה המתכשרין רק עבור ההולכי בטל, ומאד נצרך זהירות בענין זה שהוא בכלל לפני עור כו', כי יתמשכו גם הלומדי תורה, ולא עוד אלא ירגלום לקרות בם כל היום, ולהיות נבל ברשות התורה כלשון הרמב"ן ריש קדושים וכו' ע"ש - ושאלו לגהר"מ שפירא ז"ל מלובלין מה החילוק בין התלמידים בישיבת חכמי לובלין. ובין הלומדים בישיבות ליטאות. וענה כמו חילוק בין חסיד למתנגד, והסביר שהי' פ"א שני בחורים הסיד ומתנגד, ולמדו גמ' סוכה (דף כח.) אמרו עלי' על ר' יונתן בן עוזיאל בשעה שהי' לומד עוף הפורח באויר מיד נשרף. והבחורים התעמקו בזה. ושאלו להחסיד מה תחקור עתה. וענה. הנני חוקר הקדושה הנפלאה שהי' לו בלתי אנושית רק כמלאך. והבחור המתנגד ענה הנני חושב מה הדין אם מחויב לשלם עבור העוף הנשרף: ובס' אביר הרועים אות רכ"ג הביא רמב"ם סו"ה טומאת צרעת. דרך ישיבת לצים בתחילה מרבים בדברי הבאי ומתוך כך באין לספר בגנות צדיקים ונביאים ולכפור בעיקר. והאב"נ ז"ל צעק צל הספרים וציטונג המטמאים לגוף. וגם המוכרים מסייעים לעוברי עבירה. ועמ"ש בזה בפ' צו דף צ"ו: ועשו"ת כתב סופר או"ח בהקדמה, ובס' דעת קדושים להג"ר רפאל ז"ל דמ"ז:, וביפ"ת פכ"ד סי' ד', ובשו"ת ברכת יוסף או"ח סי' י"א במ"ש בשבת (ק"ה:) על יצה"ר היום אומר לו עשה כך ומחר עשה כך כו', כי לא יסיתנו תיכף בעבירות גדולות כי לא ישמע לו, אך תחבולות היצר להסיתו תחלה על קל, כן בעבודת ה' שדרשו בברכות (נ"ד.) בכל לבבך בשני יצריך, דהיינו ללמוד מיצה"ר בהדרגה, ומאויבי תחכמני (תהלים קי"ט צ"ח). תחלה במצות קלות עד שיעלה מעלה מעלה. ואם יגביה כנשר קנו לעלות לשמים בפעם א'. אז יפול מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, וכחו"ה סוף שער אהבת ה', והמשיל לריבוי שמן שגורם כביית האור, וז"פ מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו (תהלים כ"ד ג'): ומצינו הפלגה בצדיקים שבכחם לבטל גזירת ה', כמ"ש ה' גוזר וצדיק מבטל (שבת ס"ג. ומו"ק ט"ז:), ובפסחים (ס"ח.) שבכחם להחיות מתים. ואליהו ואלישע החיו מתים (במ"א י"ז כ"ב, ומ"ב ד' ל"ו) ובב"מ (ק"ו.) אילו זרעת חיטי הוי מתקיים בי ותגזר אומר ויקם לך (איוב כ"ב כ"ח), ובמ"ר שה"ש עה"פ נגילה ונשמחה בך (א' ד') מה ה' פוקד עקרות אף צדיקים כן, ובסנהד' (ס"ה:) שבכחם לברוא עולם ומעלתם גדולה ממלה"ש, חולין (צ"א: וברכות ז'.) כביכול רוצה בברכות בו"ד, וב"מ (קי"ד.) הקדש צריכה ברכה, ומ"ר לך פל"ט החמיר ה' בכבוד צדיקים יותר מכבודו, ובשבת (פ"ט.) הי' לך לעזרני, ופרש"י הי' לך לומר תצלח במלאכתך, ומכל הנ"ל הפי' יכול שקדושתכם תגיע לערך קדושתי ת"ל כי קדוש אני ולא זולתי. וא"ש הא דמו"ק (ט':) בב' תלמידי רשב"י שהלכו מאתו אמר לבנו שילך אצלם ויבקשו שיברכו אותו, וא"ל יהא רעווא דתזרע ולא תחצב וכו', והי' כדמות קללה, וא"ל אביו רשב"י שהוא ברכה, ופלא למה לא אמרו בלשון ברכה ממש, אך בכוונה אמרו כן כי ידעו כי יספרו לאביהם והוא יפתר לטובהותתקיים ויגזר אומר ויקם לך. ומעלת רשב"י גדולה כשבת (ל"ג:), ורבי הי' משמשו ולמד ממנו, מנחות ע"ב.) – עי"ל עפמ"ש בשבועות (מ"ו:) קרב לגבי דהינא ואידהן. ובברכות (י':) באיש קדוש כל משרתיו קדושים, וכחולין (ד':) מושל מקשיב ע"ד אמת כל משרתיו צדיקים. וז"ש קדושים תהיו יען כי קדוש אני וראוי לכם לרכוש רגשי קדושה מפני קרבתי אליכם, ועי' בזה באריכות בס' תוספת ברכה:
שם) ברמב"ן קדושים תהיו, שלא לרדוף אחר מותרות, עי' ביע"ד ח"ב דרוש ג' מ"ש בזה, ובס' חסידים סי' ל"ד רב לא שח שיחה בטילה כל ימיו, וכ"כ הר"מ פ"ב ה"ד מדעות, וכ' בכ"מ בסוכה (כ"ח.) מצאתי כן על ריב"ז אבל על רב אינו יודע מקומו, ובפי' אזולאי הראה מקומו ברמב"ן כאן שכ' על ר' חייא ע"ש, ובשו"ת מקום שמואל סו"ס ס"ה תמה על כ"מ ששם אמרו על ר' אליעזר, ופשוט דהא דרב הוא מחגיגה (ה':) ומגיד לאדם מה שיחו אמר רב אפי' שיחה קלה כו' ואין זה תימה דר' אליעזר נהג אחר ריב"ז כמ"ש בסוכה שם וכיון שהזכיר לריב"ז סגי: ובס' אהבת אברהם סי' ט' כ' שמרמב"ן נר' דבר חדש אף להר"מ דספד"א מה"ת לקולא, אעפ"כ מצוה מה"ת לפרוש מספק איסור, דמה בכל הני דחשב רמב"ן שהם מותר גמור מה"ת אעפ"כ מצוה מה"ת בעשה דקדושים תהיו לפרוש, מדברים אסורים ומגונים מכל שכן, וק"ו בן ק"ו בדבר שיש ספק איסור תורה, ואף שהקילה התורה שלא לחשוש מספק איסור, מ"מ הוא בכלל קדושים תהיו ע"ש. ובהגדת ריח דודאים לזקיני הגאון מלאסק ז"ל (בדף ל"ט.), וע"ע מהרש"א כתובות (ז':). ושואל ומשיב תנינא ח"ג סי' קכ"ב – והא דבכל המצות לא נכתבו הטעמים כמו כאן "כי קדוש אני", וגם שייכות כיבוד אב ואם ושמירת שבת ואזהרת ע"ז, דכ' ואבדיל אתכם מן העמים, ובפסוק כ' והייתם לי' קדושים, וי"ל. מצות קדושים תהיו לאות שאנחנו עבדים לה', ועי"ז שאנחנו מקדשים א"ע ונושאים האות של קדושה, ניכר מי האדון שלנו, כמו אנשי הצבא הנושאים אות של הגדוד שלהם, ובזה ניכרים לאיזה מחנה שייכים, ואחז"ל כל המחלל שבת ככופר וכו'. וכבוד אב ואם השוה לכבוד המקום, לכן מי שאינו נושא עליו האותיות הללו ככופר, כאיש צבא הזורק אות שלו, ועי' קובץ דרושים חו"ד סי' כ': ובירושלמי יבמות פ"ב ה"ד ללמדך שכל הפורש מעריות נקרא קדוש, ובסוטה (ג':) בתחלה קודם שחטאו בעריות הי' שכינה שורה עם כל אחד, וכשחטאו נסתלקה שכינתו שנ' ולא יראה ערות דבר ושב מאחריך. וז"ש דוד כשבא על בת שבע, אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני (תהלים נ"א י"ג):