ערלתו במד"ר אדה"ר לא יכול לעמוד על צוויך שעה א' ובניך ממתינים ג' שנים. הה"ד וכי תבואו אל הארץ וכו', וצ"ב האיך דרש זאת מהפסוק, וכ' בבנין אריאל למ"ש ראב"ע טעם לערלה דעד ג' שנים יש ארם, ולפ"ז אין לתמוה על אדה"ר כי אותו העץ לא הי' בו ארס, כי תאוה הוא לענים וטוב למאכל, אבל מוכח דליתא להאי טעמא דא"כ אף בעת שבאו לארץ ומצאו נטוע ג"כ הו"ל לאסור. והאמת אינו כן, דבערלה פ"א מ"ב עת שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע כו'. אע"כ גזה"כ ושפיר מתמה על אדה"ר וא"ש – ובתפארת ישראלי שם הק' על עת שבאו כו' מה נפק"מ מה דהוה הוה כקו' ש"ס יומא (ה':). ותו דקיי"ל תרומה בזה"ז דרבנן. א"כ גם ערלה וכלאי הכרם וחדש רק דרבנן, כ"כ מל"מ פי"א הי"א ממ"א, א"כ נפק"מ לעת"ל כל מה שאנו מוציאין נטוע יהי' פטור מערלה: ובס' דברי חנוך הק' על הר"מ דפסק קדושה שני' שקידש עזרא קידשה גם לעת"ל בפ"א ה"ה מתרומות, ופ"ו הט"ז מבית הבחירה, ובמע"ש פ"י ה"ט הביא' משנה ערלה הנ"ל, וק' קו' תפא"י דלר"מ דלא נתבטלה הקדושה גם ערלה בזה"ז דאו' בא"י, ולמ"ש בס' גן רוה י"ל למה דקיי"ל בקידושין (ל"ט.) דספק ערלה בחו"ל מותר מהלמ"מ, ואי' שם ספק לי, ואני אוכל, ואפי' ספק קבוע ואפי' רוב איסור מותר כמ"ש לקמן בשם צל"ח ברכות (ל"ו.) ומנ"ח, ואם נאמר דאכילה משום סכנה וספק בסכנה אסור, עיו"ד סי' קט"ז, באה"ט סק"ה, ופת"ש סק"ג, ואמאי ספק ערלה מותר ומשו"ה הביא הר"מ הדין דמשנה הנ"ל, דאין הטעם משום סכנה, ושפיר ספק ערלה מותר ויש נפק"מ גם לדידן, ועי' מג"א סי' תרמ"ט סק"ב לענין אתרוג ערלה בחו"ל, ובענין מה דהוה הוה עפרד"י בראשית (ל'.) - ובריש ערלה הנוטע לסייג ולקורות פטור מערלה, וכן פסק הר"מ פ"י ה"ב ממע"ש, ואם מטעם סכנה מה נפק"מ – וברמב"ן כ' הטעם ערלה שאין ראוין לאכילה ורובן רקובין, ועי' חת"ס יו"ד סי' רפ"ה וכל"ח אות ה - ובחינוך מ' רמ"ו כ' איסור ערלה בחו"ל הלמ"מ, ודאי אסור וספקה מותר ולא דמי לשאר איסורין דספק אסור וכן הוא הלמ"מ דספקה מותר, ובמנ"ח אות ג' אפי' רוב איסור מותר, ע"פ שטמ"ק ב"מ (ו'.) דרוב מטעם ספק ותורה התירה וב"ה בש"ש ש"א בספק ממזר אפי' ברוב מותר: ואסור בהנאה וצביעה והדלקה, ובחינוך שם דאם א' אוכל וא"י שהוא ערלה אינו מחויב להודיע לו ע"ש, ומשמע דלהאכיל בידים אסור אף שחבירו אינו יודע, ומר"ן סופ"ק דקידושין משמע דאף להאכילו בידים מותר ובמנ"ח הק' כיון דערלה אסור בהנאה איך יכול להאכילו דהא הוי הנאה, דנתינה באיסורי הנאה הוי הנאה, וכן הקשה בשב שמעתתא ש"א ובקידושין (ו.) אי' דנתינה לאדם חשוב שוה פרוטה, וע"ש בר"ן דאף באינו חשוב הוי הנאה ורק דאינו שוה פרוטה – ובס' פתחי שערים ב"מ (דף מ"ג:) חקר לעשות תיקון במדינות שנפרץ איסור ערלה, ע"י שיקדישו קודם שיטעו הכרמים ואח"כ יטעו, דהוי הקדש ואח"כ נטע דפטור מערלה, ואח"כ יחללו אותה בשו"פ דקיי"ל הקדש שחללו על שו"פ מחולל (ערכין כ"ט ועוד. ור"מ פ"ז ה"ח), אך שקשה בעיניו להקדיש בזה"ז כמ"ש בע"ז (י"ג:) דאין מקדשין בזה"ז, ובכל"ח העיר מירושלמי ערלה פ"א ה"א דהא דהקדש ואח"כ נטעו פטור רק כשנשאר ערלה, אבל אם מחללו יהי' חייב בערלה ולא אזלי' בתר שעת נטיעה, וחתנו הג' בעל אמרי הצבי ז"ל השיב על זה נהי דבפדאו חייב בערלה מ"מ הפירות שגדלו מקודם מותרין, ויש עצה לחלל בכל שנה ואח"כ יפדה להאילן ג"כ, ועי' בכורי שלמה בהשמטות לאו"ח סי' ג' תשובה מהבית יצחק ז"ל: במד"ר פכ"ה מתחלת בריותו לא נתעסק ה' אלא במטה תחלה הה"ד וכי תבוא אל הארץ ונטעתם, ועפרד"י לך (דף ע"ז.) בזה, ובשפתי צדיק אות ט"ז שמרמז שגם אנו נעסוק במטע נטיעתו הג"ע, כמ"ש לעבדה ולשמרה על עשין ול"ת, והתי' הרי"מ ז"ל אמר דיש תרי"ג אילנות נגד כל מצוה אילן. וז"ש וכי תבואו וגו' שאז יהי' אפשר לקיים גם מצות התלוית בארץ. ול"ק מתענית (י'.) דעוה"ז א' מששים בגן, ואיך יהי'כ"כ מעט אילנות, וי"ל שמיני אילנות יש תרי"ג ובכל מין יש רבבות אילנות שמיוחדים נגד מצוה מיוחדת, ועץ חיים מכוון נגד תורה שנותנת חיים: וברמב"ן הנ"ל שפירות ג' שנים רעים ואינם ראוים להקריב לה', וכ"ה בראב"ד פ"י ה"ד ממ"א, ויו"ד סי' רצ"ד סי"ז, וק' מסוף יבמות (קכ"ב) שהנכרי אומר להשביח מקחו של ערלה הם, הא נהפוך הוא שרעים, אך ברמב"ן ורשב"א שם דהאי של עזקה הם של ערלה הם שייכי אהדדי, וה"ק הנכרי הני פירות של ערלה הם שאינם רגילים להוציא פירות, אלא של עזקה שהעזקת והרבית עבודה רבה עד שהוציא פירות יותר טובים, ועי' חת"ס ח"ו סי' ל"ו, ויו"ד סי' רפ"ה בזה, דמבריך או מרכיב מוציא פירות יותר טובים ויפים בשני ערלה, ועשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קצ"ו - ובענין רפואה אי מותר בערלה, עשו"ת רדב"ז החדשות ח"א סי' תצ"ט, וכ' כיון דכ' כל עץ מאכל, ולרפואה לא עץ מאכל הוא ע"ש, וער"מ פ"ה הי"א משמיטה דפירות שביעית אין עושין מלוגמא דכ' לאכלה ולא לרפואה, ובסוכה (מ':) אי' ולא למלוגמא, ועי' בזה בתו"ת אות קע"ח: ובתורת משה הק' על רמב"ן הנ"ל, דא"כ אחר שנתחלל ע"י פירות שנה הרביעית יהי' מותר לאכול אח"כ פירות של ג' שנים ראשונים, וכ' אף דערלה בשריפה בסוף תמורה (ל"ג:) וכ' תוס' דילפי' מכלאים מ"מ בקרא אינו מפורש מה יעשו בהפירות רק שהם ערלים, וכל בר דעת יכלה הפירות תיכף בחנטה, וירויח כח האילן שיוצא פירות טובים בשנה הד', ואילו הי' הפירות מותרים אחר שנה הד', לא הי' מכלה פירות של ג' שנים. כדי שיהי' שמורים לו לאחר שנה הד', ומדנאסרו לעולם יכלה הפירות בעודם חונטים עש"ה: ובמו"נ ח"ג פל"ז כ' טעם ערלה להרחיק מע"ז, כי עבודתם הי' מקודם לעשות דברים ידועים אצלם בעת נטיעת האילנות ויחשבו שמפני זה ימהר האילן לעשות הפרי קודם זמנו, וכדי להרחיקם מהדמיונות צוה ה' שלא יאכלו ג' שנה שלא יעשו הדברים המדומים למהר ביאת הפרי, אחרי שלא יאכל ממנו, ע"ש, אבל סתירה לזה מירושלמי פ"א ה"ג פרט שנטעו עכו"ם עד שלא באו ישראל לארץ, ואם מצד ע"ז אדרבה בנטיעות שנטעו עכו"ם יהי' עוד איסור ערלה יותר נוהג, ועי' בס' הדוה"ע שכתב בזה: בזה"ק (דף פ"ז:) המברך על ערלה הוי ברכה לבטלה, וזה יורה כשי' ר"מ פ"א הי"ט מברכות דאוכל איסור אינו מברך לא בתחלה לא בסוף ולא כראב"ד שם, וערשב"א ר"פ ג' שאכלו פוסק כר"מ, ובתשו' הרשב"א הובא בט"ז או"ח סי' קצ"ו פסק דצריך לברך, וכבר הרגיש בסתירת רשב"א בשו"ת כתב סופר או"ח סי' כ"ב, ועי' ס' זכרון יהודה סי' י"ד, והרשב"א הביא ראי' משבת (כ"ג.) מערבין ערובי חצרות ומברכין עליו, משמע דעל ודאי טבל אין מברכין, ואדמו"ר מגור שליט"א אמר שמברכין ברכת עירוב, והרבותא אף דספק ברכות להקל, קמ"ל דרוב מעשרין והוא קרוב לודאי: ובקובץ כנסת חכמי ישראל סי' ג' הובא מהג"ר יהושע ז"ל מקוטנא שנסתפק, האוכל ערלת חו"ל דאסור מהלמ"מ אם מתחייב מלקות, והר"ן ר"פ כלל גדול דאין עונשין מהלמ"מ כמו דא"ע מן הדין עש"ה, ובסי' ל"ח הביא שו"ת שיבת ציון סי' מ"ח שכ' שאין לוקין על ערלה בחו"ל, ובסי' מ"ב הביא כל בו סי' צ"ב דלוקה עש"ה בכל המקומות, ובירחון קול תורה מירושלים תרצ"ג סי' ס"ה ופ"ו בענין ערלה בזה"ז, ושם תרצ"ד סי' ט"ז י"ז י"ח - ובפרד"י ויקהל (דף שנ"ח.) הבאתי בענין באכילת איסור אי דוחה שבת האיסור. והרב מגאלין שליט"א כתב לי לעי' בשד"ח אסיפת דינים מער' אכילה סי' י"א ופאת השדה אות ב', וע"ע כתבי אש ח"ג סי' ט"ז - ובשו"ת באר עשק סי' ק"ט מתיר לברך ולקדש על סתם יינם הו"ד בבאה"ט או"ח סי' ער"ב אות ד', וע"ע הלק"ט ח"ב סי' רמ"ח הובא בגליוני הש"ס פסחים (ק"ט.) אם אין לו רק יין של ערלה לענין שמחת יו"ט ע"ש, ושו"ת דיבורי אמת סי' נ"א, וטוב עין סי' י"ט, ותפא"י ברכות פ"ו מ"א, ושד"ח מער' נ' סי' ב', ונטע שורק או"ח סי' י"א וכף חיים סי' רע"ב אית י"ג, ושו"ת הרב"ז סי' קכ"ג אות ג' בסופו: ובענין עבר הירדן אם דינו כא"י נחלקו הגדולים, עשו"ת ישועות מלכו יו"ד ס' ס"ז קונטרס ישוב א"י, ובכפתור ופרח פ"ז דמצוה לדור גם בערי כיבוש מצרים ועבר הירדן, ומהרי"ט ח"א סי' מ"ה חולק עליו, ובנדרים (כ"ב.) כ' הר"ן דעבה"י לא נתקדש להבאת עומר, אבל בסנהד' (י"א: ומנחות פ"ג:) כ' רש"י דמביאין עומר מעבה"י, ועי' רמב"ן במדבר (כ"א כ"א), ובפס"ת סי' רמ"ט. ועפרד"י ח"ב (דף צ"ח. ורנ"ג:)שהבאתי ציונים הרבה מענין עבר הירדן: ובמשניות ערלה כתבתי בהגליון, בפ"א מ"ג אילן שנעקר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור, וברע"ב אם יכול לחיות מעפר שבא עמו ה"ה כנטוע במקומו הראשון ופטור מערלה ע"ש, ועי' הה"מ פ"ד ה"י משכנים, דהך יכול לחיות אין הפי' שישאר כ"כ עפר כדי שיהי' יכול להוציא פירות אלא שיכול להתקיים שלא יתייבש ג"כ מציל מערלה, וכן הביא בסמ"ע חו"מ סי' סק"ח סק"ג, ועשו"ת שיבת ציון סי' מ"ט בזה: ובמשנה ח', קליפים אסורים בערלה דכ' את פריו את הטפל לפריו, רע"ב, וברכות (ל"ו:), ועמנ"ח מ' רמ"ו אות י"א בשם צל"ח פסחים דבחו"ל אין אסור שומר דבדאורייתא נתרבה מאת הטפל, אבל בחו"ל דהלמ"מ לא אסרה רק הפרי ע"ש: פ"ב מ"א הערלה וכלאים רש"א אין מצטרפין, ובמעילה (י"ח.) פריך הא ר"ש כ"ש למלקות ומשני א"צ לצרף, ובקומץ מנחה סי' ג' הק' לשי' ר' יקיר בתוס' ע"ז (ס"ח.) ד"ה ואידך, דח"ש ע"י תערובות מודה ר"ש, וכאן ג"כ הוי ע"י תערובות ונשאר בצע"ג, ועשו"ת טוב טעם ודעת סי' קמ"ב דביבש ביבש אף ע"י תערובות ח"ש אסור מה"ת וא"ש, ועשו"ת בנין ציון סי' פ"ג: פ"ג מ"א בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק דערלה בשריפה בתמורה (ל"ג:), ע"ש ברש"י דמה"ת דיליף מכלאי כרם ועתו"ס, ובתוס' סוכה (ל"ה) ד"ה לפי שנסתפקו אי מה"ת, ועפנ"י ברכות (ל"ו.) בגמ' ד"ה מאי דערלת חו"ל אינה בשריפה, ועמנ"ח סי' רמ"ו אות י' בזה: ר"מ פ"י הי"ט ממע"ש אילן היוצא מגזע פטור מערלה מן השרשים חייב, ובכ"מ הביא משם תוספתא, ופלא שלא הביא שהוא גמ' ב"מ (קי"ט.) וע"ש באומר השכחה: