כי אם, במקום שבא להטיל תנאי בשלילה הקודמת כ' כן, ור"ל לא יהי' הדבר הזה רק באופן זה, וז"ש בברכות (י"ג) הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, ופריך א"כ הקורא ליעקב יעקב ה"נ, ומשני שא"ה דאהדרי' קרא, והק' מפו' הלא בשניהם נאמר באזהרה לא יקרא שמך אברם, לא יקרא שמך יעקב, ורק ביעקב כ' לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם: ישראל, ור"ל אם יהי' ישראל עיקר, יהי' יעקב טפל לו כמ"ש חז"ל לא שיעקר שם יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו. וכמו אם תצא מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן (מקץ מ"ב ט"ו) אבל באברהם ל"ש זה שלא הטיל בו תנאי "כי אם", רק אמר דרך החלטה "יהי' שמך אברהם" ושם יעקב נעקר לגמרי, וכן בשרה כ' כי שרה שמה, השתמש במלת כי לבד ואינו מקושר עם הקודם, עי תוה"מ אחרי סי' ל"ה, ואילת השחר סי' ר"ל, ובשבות יעקב ח"ב סי' קמ"ט הוציא מזה לדינא דאע"ג דכ' לשון "כי אם" אפ"ה לא הוציא הראשון מכללו רק שהשני עיקר וראשון טפל צו, ועמ"ש בפרד"י וישלח (ר"ס: וח"ב במלואים תמ"ג:):
שם) וטמאה בטומאה לא אמרינן טעם כעיקר, עתו"ס בכורות (כ"ב.) ד"ה הנך, וכ"כ ר"ש פ"ד מ"ג מטבול יום, ועשו"ת בית ינתק יו"ד סי' קל"ט, ברוך טעם (דף נ':), ולקח טוב כלל ג' שפלוג' בערלה פ"ב מ"ד: