בעצם היום הזה, ל"נ רק בשבועות ויה"כ דבשאר יו"ט רק לזכר מה שהי' קודם יצי"מ וענני הכבוד וכו' והיום אין לנו, אבל שבועות יש לנו גם היום התורה, ויה"כ יום סליחה, ולא חוגגין לזכר לבד רק בעצם יום הזה וכאן כ' מקרא קדש יהי' לכם ויל"ד יהי' לכם מיותר, דמקרא קדש מוסב על וקראתם, וי"ל עפמ"ש באו"ח סי' תצ"ד שלא לקדש בשבועות בעוד יום דבעינן תמימות ע"ש, אך תוספת יו"ט לא בטלה ככל יו"ט, דהחג כולל ב' ענינים תשלום ימי הספירה כמ"ש כאן, ושהוא חג הקציר כמ"ש במשפטים (כ"ג ט"ז), ומשום חג הקציר צריך תוספות ככל יו"ט, אבל קידוש אם יהי' בעוד יום יבטל התמימות, וביומא (פ"א.) מבעצם יום הכפורים מיעוטו תוספות מעונש ואזהרה ע"ש, וז"ש וקראתם בעצם יום הזה, היינו קריאה דקידוש שיהי' בעצם היום ולא בתוספת, אך מקרא קדש יהי' לכם למלאכה ומאכל ומשתה, כמ"ש ברש"י פסוק כ"ג זה אינו בעצם דוקא, עי' בס' גן רוה, ובדברי חנוך כ' על זה דקידוש יו"ט רק דרבנן כהמ"מ פכ"ט הי"ט משבת, ומג"א סי' רע"א סק"א, ואיך נוכל לפרש הפסוק על קידוש יו"ט שרק דרבנן, אך י"ל לפמ"ג בפתיחה כוללת בה' ברכות אות י"ט בשם שטמ"ק ביצה (ד':) דקידוש יו"ט דאו', וכ"ה בתשו' מהרי"ל סי' ל"ו, אך כל הפוסקים עונים ואומרים דהוי דרבנן, וי"ל דמג"א שם כ' אף דקידוש שבת דאו' מ"מ בקידוש שבתפלה יצא ע"ש, ובמנ"ח מ' ל"א דחה דבריו דבפסחים (קי"ז:) צריך להזכיר יצי"מ בקידוש והוא מה"ת, ובליל שבת דאין מזכירין יצי"מ בתפלה ודאי אינו יוצא ידי קידוש עכ"ד, לפ"ז י"ל דבאמת הכל מודים דקידוש יו"ט דאו' כשטמ"ק, וגם מלשון ר"מ פכ"ט הי"ח משמע כן) דכולם איקרי שבת, ול"ש יוצא בתפלהלא מבעי' לרמב"ן דתפלה רק דרבנן, אלא אפי' לרמב"ם ריש ה' תפלה דמדאו' מבואר שם דנוסח התפלה מדרבנן, ובפרט בערבית דרק רשות, ומ"ש הה"מ ומג"א דקידוש יו"ט דרבנן, רק עכשיו שתקנו חז"ל להזכיר יצי"מ בתפלת יו"ט יוצא קידוש מדאו' במה שהזכיר בתפלה, דביו"ט הדרה סברות מג"א דבתפלה יצא ול"ש סתירת המנ"ח, ועט"ז סי' תרס"ח סק"א בשם מהרש"ל דבליל שמיני עצרת אין לקדש קודם צאת הכוכבים, וק' למה רמזה תורה רק בשבועות ולא בשמ"ע, וי"ל דרש"ל כ' דאם יקדש ביום יעקר הברכה לישב בסוכה, וידוע דכל ברכות מצות רק דרבנן, וא"כ שאני בשבועות דאם יקדש ביום ליכא תמימות ורמזה תורה על זה, אבל בשמ"ע דטעם משום ביטול הברכה ומה"ת ל"ש כלל ברכה, ועי' בזה בתורה תמימה אות ו':