כל העדה רש"י מכאן שליח של אדם כמותו. עי' גליון הש"ס לרע"א קידושין (מ"א) ושפ"צ אות ל"ו. וירחון אוצר החיים ש"ג חוברת ד'. ופרד"י תצוה (רפ"ד.) מענין שליחות. ובסוטה (מ"ה.) ויצאו זקניך הן ולא שלוחן. ובהגהות רצ"ח הביא באר שבע שהק' אדילפי' בקידושין דשליח ש"א כמותו נילף מכאן דלא אמרי' ששא"כ. ועי' בשער המלך פ"ד ה"ב מע"ז. אהא דדרשי' בסנהדרין (קי"ב.) יצאו אנשים בני בליעל הן ולא שלוחן כו' ועי' ג"כ תוס' יבמות (ק"א:) ד"ה וקראו ולא שליחם דהק' ג"כ קו' זו והביאו עוד מקומות דלא אמרי' ששא"כ. ועי' כפת תמרים סוכה (מ"א:) ולקחתם לכם שיהי' לקיחה לכל אחד ואחד שהתעורר ג"כ מסוגיות הנ"ל: וזקיני הגאון מלאסק ז"ל בשו"ת הרד"ד אה"ע סי' מ"ט העיר בהא דב' כתי עדים המכחישין זא"ז, אם הורגין מכח ממנ"פ דלכל אחת מהכיתות חייב מיתה, לפמ"ש בסנהד' (מ"ו:) נקטעה יד העדים פטור. ומכחישין דלא נדע איזהו מהעדים שיוכלו לקיים יד העדים תהי' בראשונה עש"ה, וחותני זקיני הג"ר סיני ספיר ז"ל האבד"ק ברזעזין בעהמח"ס שו"ת מנחת עני, השיב לו דיש לעיין בהא דנקטעה יד העדים, הא דכ' בת"כ ורש"י דשליח ש"א כמותו וא"כ כי נקטע ידם מה הוי, ואע"ג דכ' יד. בסמיכה ג"כ כ' יד ואפ"ה מצרכינן קראי למעט שליח בפ' שתי ידות, אך בנקטעו י"ל כיון דאיהו לא מצי למיעבד לא משוי שליח, לפ"ז במוכחשת דקיימו יד העדים רק לא ידעינן איזהו הם כשרים שפיר איכא תקנתי' ע"י שליח כת אחת לחברתה ע"ש. וזקיני בסי' נ' כ' דבגוף הענין דבד"נ יועיל שליחות לא מצינו, ובכמה מקומות בש"ס אי' דד"נ לא גמרינן מד"מ דשאנו ד"נ דכ' נשפטו והצילו, אך הא מצינו בת"כ ורגמו ששא"כ, ונפלאתי דלא הביא בקידושין מזה דששא"כ, סו"ס יקשה דגם בנקטעויד העדים יעשו שליח, רק כיון דאיהו ל"מ עביד לא משוי שליח ע"ש פלפול ומגודל אריכות לא העתקתי. ובפנים יפות ג"כ הק' כן ותי' כמו שאי' בקידושין שא"ה דאית לי' שותפות ול"ש שליחות, כמו כן הכא דהחיוב על כל אחד מישראל ול"ש שליחות דהא גם הוא מחויב בדבר, אבל בעלמא אין יכולין לילף מהכא שליחות: ובענין נקטעו ידי עדים ראיתי כעת בחמד"י בקונ' נר מצוה מל"ת ט". שהק' בהא דנתערבו נסקלין בנשרפין ידונו בקלה סנהד' (פ"א:). וק' הא הוי נקטעו יד העדים. דע"כ גם העדים מסופקין איזהו הם הנסקלין ואיזהו הנשרפין, ודוחק לומר דאיירי בכת א' שהעידו על כולם, ורק י"ל דבמסית אין המצוה בידי העדים אלא בידי המוסת וזה אינו מעכב. וא"כ י"ל דנסקלין היינו מסית ושפיר יכולין עדי הנשרפין להרוג הנסקלין עש"ה בזה. ועשה"מ מצוה ט"ז, ותי"ט נגעים פי"ד מ"ט. ומנ"ח מ' תס"ב. ובשו"ת שיבת ציון סי' צ"ח:
שם) וסמכו רש"י אומרים לו וכו' וק' למה לא ינהגו בכל הרוגי ב"ד בסמיכת ידים ובהתנצלות. והר"מ פ"ב ה"י מעכו"ם כ' ואין בכל הרוגי ב"ד מי שסומכים עלי' אלא מגדף ולא פי' הטעם וי"ל עפמ"ש בסנהד' (ס'.) השומע ברכת השם חייב לקרוע על שגרם להם לזה. וכאן שמעו העדים ממנו. והדיינים מן העדים וחייבים כולם לקרוע ולכן סומכים ידיהם. ואומרים יחולו עונותינו ששמענו ברכת ה' על ראשך שאתה גרמת לזה וזה לא שייך בשאר חייבו מיתת ב"ד. ועי' תוספת ברכה, וספרי פרי יוסף על גיטין בסוגי' דנודרת בענין מגדף: