1
וירגמו אותו אבן, ובפ' שלח (ט"ו ל"ה) וירגמו אותו באבנים, וראיתי בשם הג"ר ישעי' מפראגא ז"ל, שהמקושש הי' צלפחד ורצה להודיעם שמחלל שבת במיתה, ובהוציאו אותו לסקלו הי' בכל אחד ואחד כוונה אחרת בזרקו אבן, אחד חשב שצלפחד צדיק ואינו מחויב מיתה, אבל מה אעשה כי ה' צוני, ואחד חשב מסתמא הוא פושע ישראל לכן כ' אבנים שהי' בו כוונות הרבה אבל במקלל הי' כל אחד ידע שהוא פושע ישראל ובא לו מיתה, והזריקה הי' כמו אבן אחד בכוונה א' לכן כ' אבן והטעם עוד יותר בזה שפרש"י על וסעדו לבכם (וירא י"ח ה'), ולא כ' לבבכם כי מלאכים אין להם רק לב אחד, וע"ע בס' שיח השדה:
2
שם) ובני ישראל עשו ערש"י, ובסנהד' (מ"ב:), ובס' קשות מיושב להגר"י פיק ז"ל מ"ש ברש"י זו עש"ה, וע"ע בפרד"י תשא (דף שכ"ט.):