אשם אשם. עמש"ל בפסוק י"ז, ובפ"ד פסוק ב' וי"ג, וחטאת דנקא והוא מעה כסף, ואשם שני סלעים מ"ח פעמים יותר, וכ' רבינו יונה ריש ברכות מזה מוכח שצריך ליזהר לומר ק"ש ערבית בצה"כ בבירור שיראה ג' כוכבים כי על ספק עבירה צריך לעשות תשובה יותר מודאי עבירה, ולכן א"ת ביוקר מחטאת שבא על ודאי, וכרמ"א או"ח סי' תר"ג כי יותר מתחרט כשיודע שעשה עבירה משאינו יודע. וכפל אשם אשם י"ל כי יש ב' סוגי חטאים בין אדם למקום ולחבירו, ובב"ב (פ"ח:) קשה גזל הדיוט מגזל גבוה כי גזל גבוה הבחירה ביד אדם לחזור בתשובה, אבל בגזל הדיוט ל"מ תשובה עד שישוב הגזילה ויתפייסו על הצער שהי' לו, וז"ש בדניאל (ט' ט') לה' אלקינו הרחמים והסליחות, אימתי, כי מרדנו בו בו דייקא אם מרדנו בין אדם לחבירו, אין ה' מוחל עד שיפייס לחבירו (ועפרד"י ר"פ נח בזה) וז"ש ואם נפש כי תחטא וגו' ונסלח לו, והטעם אשם אשר רק לה' שהחטיא רק בין אדם למקום. לכן הקרבן מכפר עליו, אבל נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד, שימת היד לקנין כדרך הסוחרים לקיים המקח, ותקיעת כף דינו כשבועה, ועי' חות יאיר סי' קצ"ד, ויש ב' חטאים בינו לחבירו ולמקום שצוה ואהבת לרעך כמוך שלא לגוזלו, יראה מתחלה לתקן חטא בינו לחבירו והשיב את הגזילה ואח"כ ואת אשמו יביא לה', ועי' שער בת רבים: ובש"ך עה"ת כ' לפי שמביא ב' אשמות אשם תלוי וכשנודע לו שאכל חלב מביא אשם ודאי, עי' בית האוצר ח"א כלל ר"ט דתמה דמפורש בכריתות (כ"ה.) ובכ"ד דאם אחר הבאת אשם תלוי נודע לו שאכל חלב מביא חטאת אבל להביא אשם ודאי אחלב הוא מין קרבן שלא הוזכר בשום מקום וצע"ג: