אשם ודאי. מי שגנב או גזל או נשאר בידו פקדון או שותפות ותבעו ממנו וכיפר ונשבע לשקר, ואם יעשה תשובה וישיב החמס חייב קרבן וחומש - וחומש אינו נגבה בזמן הזה, ובמנ"ח מ' קכ"ט מהסס בזה דלמה לא ינהג בזה"ז דחומש הוי ממון והוא לבעלים, וא"צ ב"ד סמוכים, ולא דמי לחומש דמעילה דאין לנו בזה"ז הקדשות וכן אין לנו כהנים מיוחסים, ועי' סמ"ע חו"מ סי' א' סק"ז בזה"ז אין דנים כל המשלם יותר משהזיק, משמע דהב"ד א"י לחייבו ע"ש, אבל הוא בעצמו למה לא יצטרך לשלם:
שם) וכחש. יש הבדל בין מכחיש ובין מכחד, המכחד מעלים הדבר מחבירו, והוא לרוב בשב ואל תעשה. ונקשר עם הדבר עצמו, ונמצא על דברים נעלמים בכלל, אבל המכחיש ואמר הדבר היפך האמת, אילת השחר סי' ת"כ:
שם) נפש כי תחטא וגו' וכחש בעמיתו, אם יאמר לך אדם על איש חפשי בדת, כי הוא איש אמונה בדברים שבין איש לחבירו. דע כי אמונתו תתקיים אך כל עוד שלא יבא לידי נסיון של הפסד גדול ואיבוד הונו, אבל אם יבא לידי נסיון בטח לא ימשוך נפשו מקחת אשר לחבירו, "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' האדם ההוא יכחש גם בעמיתו ובפקדון ישלח ידו: