כל אשר יגע בבשרה יקדש, ובזבחים (צ"ז:) עד שיבלע בבשרה, ולא רק נגיעה, ועל יסוד זה קיי"ל ביו"ד סי' ק"ה דחם בחםשנגע בלא רוטב אינו איסור רק כדי קליפה, ועי' פנים יפות מ"ש בזה, והנה טעם כעיקר בקדשים לכ"ע דאורייתא, ובס' שיח שרפי קודש ח"ד אות נ"ז הביא בשם האבני נזר ז"ל בקדשים עיקר הפנימיות והטעם ג"כ פנימיות כל אבר, ולהיפך איסורים הם חיצוניות, וזה כוונת הגמ' כל כלי שיש לו תוך מקדש ותוך פנימיות, וע"כ נקרא כלי שרת קסוה, ופרש"י כל דבר חלול נקרא קסוה והיינו פנימיות:
שם) תכבס במקום קדוש, בזבחים (צ"ד.) מכאן שכבוס במקום קדוש הוא, ענובי"ת או"ח סי' קכ"ד קכ"ה שהק' מנ"ל שצריך לכבס בעזרה, דהרי גם הר הבית שהוא מחנה לוים בכלל מקום קדוש הוא, ותי' כמו בחטאת דכ' במקום קדוש בחצר, ואשם ג"כ איתקש לחטאת, וילפי' בכל מקום דכ' במקום קדוש היינו העזרה ולא מחנה לווי', וע"ש בהגהות מבהמ"ח, דכן בכ"ח שבירה בפסוק כ"א והי' ג"כ במקום קדוש, ובאמת מפורש ברמב"ן כאן דכבוס במקום קדוש שיהי' אחר שנבלע כמו שהי' קודם הזי' שאסור להוציא מן הקלעים - וגם בדברי שאול מ"ת העיר דלא נתבאר בתורה היכן הי' השבירה, ובר"מ פ"א ה"א ממעה"ק אי' ג"כ דכבוס הי' בעזרה, ולא נתברר מהיכן למד זאת, אך ק' מזבחים (צ"ו.) נהדרי' לכבשונות, ותי' אין עושין כבשונות בירושלים, משמע הא אם הי' עושין הי' מחזירים לכבשונות, ותמוה דהא צריך שבירה במקום קדוש ובעזרה לא הי' כבשונות וצע"ג: ובשלומא לרש"י וראב"ד בפ"ח הי"ד ממעה"ק דגם שאר קדשים הי' צריכים כ"ח שבירה, א"כ הקו' קאי על כלי מתכות של קדשים אחרים שלא הי' צריך שבירה במקום קדוש, דרק על חטאת קאי על מקום קדוש דכ' בי' כבוס וכיבוס גופי' אינו רק בחטאת, אבל לר"מ דרק בחטאת צריך שבירה בכ"ח ק', וצ"ל דשם להס"ד דלא ס"ל דשברי כ"ח נבלעין במקומן ולא ס"ל דבעי מקום קדוש וא"ש, ועי' רע"ב פי"א מ"ד מזבחים מפורש שילפינן שבירה מכבוס שבעי במקום קדוש ע"ש ובפענח רזא כ' בטעם כבוס לפי שחטאת נאכלת לפנים מקלעים, אם הוזה מדמה על הבגד היוצא אח"כ הרי הדם נפסל ביוצא ע"ש: