ונכרתה קדשים שנטמאו לא יאכל, וה"ה אדם טמא אסור בבשר טהור, וטומאת גוף בכרת וטומאת בשר בלאו, ואסור לטמא קדשים אך אינה לוקה עי' זבחים (ל"ג:) ובמנ"ח מ' קמ"ה הביא דעת ר"מ באם עשה איסור תורה של מלקות ויש עוד איסור דרבנן ע"ז לוקין מלקות מרדות על דרבנן, ועמל"מ פי"ז ה"ז מאיסורי ביאה כ' בפשיטות גרושה וחלוצה אין לוקה הכהן הבא עלי' מרדות מחמת חליצת כהן דיש ג"כ מלקות דאו', ומביא זה בשם תוס' מכות (י"ג.) ד"ה גרושה, אבל בפמ"ג בפתיחה כוללת ח"א אות כ"ח כ' דמתוס' אין ראי' דשא"ה דמוי"ו שלואשה אסמכוה חליצה ומחד קרא נפק, עשאו כשל תורה דתרתי לא לקי, הא עבירות חלוקות י"ל אף שלוקה מלקות ד"ת לוקה עמהם מרדות לעבירה אחרת שיש בה - וע"ע שם במנ"ח בענין חיבת הקודש שמכשיר בר"מ פ"י הי"ז מטומאת אוכלין כ' דמדרבנן, ובראב"ד כ' מה"ת, ועמל"מ פ"ו ה"ח מביאת המקדש בקיאות בזה, ועי' חולין (ל"ו.) ונובי"ק יו"ד סי' ד', ופנ"י פסחים (ט"ז.) חידש דדוקא עצים ולבונה הקרבים ע"ג מזבח שייך חיבת הקודש, אבל דבר שאינו קרב ע"ג מזבח אף שהוא קודש ובעזרה אינו מכשירו חבה"ק, ובמלא הרועים ערך חבה"ק נסתפק בבשר שלמים אי תבה"ק מכשיר הבשר הנאכל לבעלים ואינו קרב ע"ש דהביא מהרבה גמרות, וסיים בשלמים כיון דאימורין קרבין אז אף הבשר חשוב חבה"ק משא"כ דבר שבעזרה שאין שום דבר קרב ממנו ע"ג מזבח לא חשוב חבה"ק ותוס' חולין (ל"ז.) ד"ה כי הק' למה משקה בית טבחי' טהור לימא חבה"ק מכשיר להיות אוכל כמו עצים ולבונה, ובמנ"ח כ' דדבר שאינו אוכל ע"י חבה"ק נעשה אוכל, אבל משקה ג"כ דבר חשוב ומ"מ גזה"כ דמשקה בית טבחי' דכן מאיזה צד נאמר דחבה"ק משוי לי' אוכל דגם משקה חשוב ומ"מ גזה"כ דדכן, ואין זה משום חבה"ק כלל שיקבל טומאה: ובחולין (ל"ו:) דאתכשר בחבה"ק שהי' לו פרה של זבחי שלמים והעבירה בנחל שחטה ועדיין משקה טופח עלי', ופרש"י בשר שלמים ועורן לבעלים טרח בהו להיות יפין ומעבירן בנחל סמוך לשחיטתן שיהי' נוחין להפשט כביצה (מ'.) משום סירכא דמשכא, ועצל"ח פסחים סוגי' דר"ח סגן כהנים אות קמ"ב, לפמ"ש הש"ך יו"ד סי' ל"ט סקל"ב הפירוש דסירכות מתנתקת ע"י השקאה א"כ זה הטעם שייך גם בשאר קרבנות, דאם ימצא טריפות ע"י סירכות צריך להביא קרבן אחר ולמה נקט זבחי שלמים דוקא, ובס' הדרוש והעיון כ' אף דבחולין טעם השקאה שינתקו הסרכות, אבל בקדשים ע"כ הטעם משום העור שיהי' נוח להפשיט ולא משום סרכות, עפמ"ש בריב"ש סי' קס"ג דבקדשים לא היו בודקין הריאה דבדיקה רק מדרבנן ואין שבות במקדש, וע"כ רק משום העור, ורק שייך בשלמים שעור ובשר של הבעלים ויש תועלת לו אבל שאר קרבנות שאין לבעלים תועלת מדוע יעברו במים קודם השחיטה אך לפמ"ש בכ"מ פ"ח ה"ד מביהב"ח דלא אמרי' אין שבות במקדש רק בשאי אפשר לתקן בלא דחיית השבות, אבל היכי שאפשר לתקן בלי דחיית השבות יש שבות, וה"נ אפשר לבדוק הריאה, ל"ש א"ש במקדש (וע"ל ו' כ"א) - וגם לפמ"ש מהרש"א שבת (מ"ב.) דרק באיסור שבת אבל בשאר איסורין יש שבות במקדש הי' צריכין לבדוק הריאה, וע"ש במאמר ו', ושו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ל"ה בזה ומש"ל בפ' ויקרא (ד' ח':), ובשו"ת עין יצחק ג"כ הערה בהנ"ל ואין לפני כעת:
שם) בת"כ הנפש ולא הצבור, כי בצבור ל"ש כרת כמ"ש בישעי' (מ"ח א') שמעו זאת בית יעקב וגו' לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני, ועי' פנים יפות בפסוק כ"ה בפשט שאין הצבור נענשים בשבילו (ולא כמ"ש בק"א צבור דאכלי קדשים בטומאה פטורים מכרת דלא מצינו זה) - ומ"ש שם בת"כ נפש האוכלת ולא מאכלת דאין שליח לדבר עבירה דאמרי' בקידושין (מ"ג.) אע"ג דאשלד"ע בדיני שמים חייב, וכ' בש"ך חו"מ סי' ל"ב סק"ב הא דסנהדרין (כ"ט.) בנחש שהי' לו לטעון דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין אע"ג דהוי ד"ש, משום דאי' שם אן למ"ד ישלד"ע מ"מ זה נהנה וזה מתחייב לא אמרי' ע"ש, ועפרד"י נח (ס"ח.) ובס' עבודת הלוים שבועות (ל"ט.) מ"ש בת"כ ופני"פ: