ופתח אה"מ תשבו, הרמב"ן הביא ג"כ שמ"ש ומפתח אה"מ לא תצאו, אזהרה זאת אינו אלא בשעת עבודה, כלו' עד שישלימו כל העבודה המוטלת עליהם באותה שעה, ועי' קובץ דרושים חו"ט סי' כ"א שהכוונה שכל זמן שמשה עבד, הי' מוטל עליהם לראות ולהתלמד העבודה וזה הי' חינוך שלהם. כי מילוים לשון חינוך כרש"י, נמצא שכל זמן שמשה עבד נחשב כאלו הם עושים, והי' אסורים לצאת כמו באמצע עבודתם – אך ק' הא כ' כאן יומם ולילה ולילה לא זמן עבודה, ולכאו' י"ל דמשכח"ל בהקטר חלבים ואימורים של קרבנות היום דכשרים כל הלילה, ואע"ג דמסתמא העלה אותם משה מיד מתחילת לילה מ"מ הי' עבודה כל הלילה להפוך בצנורא. וכה"ג כ' רש"י סוכה (נ"ו:), אבל ק' הא כ' שבעת ימים, ובליל שבת לא הי' מקטיר חו"א של קרבנות חול דעולת שבת בשבתו כ' ולא עולת חול בשבת, ועתו"ס יומא (מ"ו) ד"ה אבל, דכל הלילה של שבת לא הי' מקטיר חו"א של חול, רק סמוך לבקר שבלא"ה מבעיר אש, (אכן בתוס' פסחים פ"ג. ד"ה ולא לא כ' כן) ודוחק לומר דמ"ש בתוה"ק לילה ר"ל סמוך ליום. ועוד דבסוכה (מ"ג.) לומד סוכה ממלואים לענין לילה, וסוכה זמנה כל הלילה ומסתמא ה"ה למלואים: ובלא"ה ק' על תוס' למה לא נאמר מקרא כפשוטו שאסור להם לצאת מעורה אפי' שלא בשעת עבודה, לקיים מצות שמירת המקדש שהוא א' מתרי"ג מצות כמ"ש בחינוך מ' שפ"ח ונפק"ל מל' ושמרו את משמרת, וכאן נמי כ' ושמרתם את משמרת, אך י"ל ע"פ החינוך ורמב"ם דמצות שמירת המקדש רק בלילה א"כ בודאי הוא מצוה אחרת, וי"ל דנכלל ב' מלות, א' שמירת מקדש ונוהג רק בלילה, וא' משום עבודה ורק ביום – ושם בסי' נ"ג כ', דעבודה הי' לבישת בגדי כהונה בשעה שעבד משה כרש"י תענית (י"א:), ובז' ימי מלואים משה עבד מעשה הקרבנות, והכהנים יעמדו לבושים בג"כ והוזהרו שלא יצאו מפתח אה"מ עד שישלימו כל העבודה המוטלת עליהם ע"ש אריכות בזה: ובשו"ת אבני נזר יו"ד סי' תמ"ד נשאל אם חובה גם בזמן הזה להושיב שומרים למקום המקדש, דעיקר מצותו משום כבוד, וקיי"ל קידשה לעת"ל וקדושת המקדש לא בטלה (וע"ש דעיקר מצות השמירה שלא יבוא לשם מי שאסור לבוא, וא"כ גם בזה"ז שייך זה ע"ש, והי' לו להביא מדהי"ב (כ"ג י"ט) ויעמדו השוערים ולא יבוא טמא. וכ"כ במו"נ ח"ג פמ"ד דשמירת מקדש משום כבוד המקדש ומשום שלא יניחו לכנוס שםטמא ואונן) והשיב דשימור הוא עבודה, וצריך לשמור בבג"כ ואסור בטמאי מתים כמו בכל עבודות, ובזה"ז דכולנו טמאי מתים ל"ש מצות שמירת המקדש ע"ש, וראיתי בס' אמבוהא דספרי קרח ד' (קפ"ה:) אם שימור הוי עבודה א"כ יושב פסול בשמירה, ומצינו דכהנים היו יכולין לישב בשעת שמירתן וכמ"ש בר"ש ריש תמיד, וע"ע בתמיד דכ"ז. דלוים שומרים מבחוץ לעזרה דבעי יתיבו ובפנים אי אפשר דאין ישיבה בעזרה, ומוכח דלא הוי עבודה, וא"כ הה"ד דכשר בטמאי מתים ע"ש אריכות, וע"ע בר"מ פ"ח ה"ו מביהב"ח דמשמע דגם בשעת שינתם היו מקיימין מצות שמירת המקדש, וכן פשיטא לי' להג' מקינצק ז"ל באהל מועד ח"א סי' ז'. ועי' בזה בפרד"י לך (דף ק"כ.) ומוכרח דשמירה לא הוי עבודה, דעבודה א"א לקיים בשעת שינה דגרע ממתעסק בקדשים דפסול וגם לא היו ישינים בבגדי קדש, וע"ע בפרד"י פקודי (דף שפ"א.) ובס' דברי תורה מהגה"ק ממונקאטש ז"ל ריש מס' תמיד, ועמ"ש עוד בזה בפ' אחרי (ט"ז ב'):