ויתן עלי' את הכתנת. ולא נזכר מכנסים, עי' אוה"ח תצוה (כ"ח מ"ב) שמ"ר לא הלבישן מכנסים רק הלבישו בעצמן, אבל ברש"י יומא (ו'.) כ' שהלבישן מכנסים, אך מל' הכתוב ומכנסי בד יהי' על בשרו משמע כאוה"ח – ובשפתי צדיק אות ט"ו נסתפק הא דכ' כאן בפ' ל' ויקח משה משמן המשחה ויז על אהרן על בגדיו וגו' אם לא הי' קפידא שתגיע הזאה גם על המכנסים, שכבר הי' מלובש. והכתנת הי' מכסה המכנסים - ובהוריות (י"ב:) טיפי מרגליות הי' תלויות לאהרן בזקנו וכו' והי' דואג משה שמא ח"ו מעלתי בשה"מ, ופרש"י שנגעתי בו כשהלבשתיו, פשוט דחשש שמא נגע בבשרו בשה"מ ויש בו איסור סיכה ואף דאינו מתכוון, אך כ' בפנים יפות פ' תשא דבהך בשה"מ איכא גם איסור מעילה, ומעילה גם בשוגג ואינו מתכוין חייב, בפסחים (ל"ג.), ועי' בזה בס' אמבוהא בספרי נשא (דף צ"ו:) שהביא אבני נזר יו"ד סי' שי"ג דאין איסור מעילה בסיכת שה"מ, והק' ממעילה (י"ט.) והאי לאו זר דהא אימשח, ופרש"י סד"א דמשיח לא הי' בכלל מעילה ע"ש, מבואר דבסיכת שה"מ איכא איסור מעילה, וגם בתוס' ב"מ (מ"ז.) ד"ה קונים משמע כן, ובפר"ח תצוה (דף שי"ז.) הבאתי ג"כ האב"נ עש"ה, ובמנ"ח ס' ק"ח ובהשמטות כ' גם כן משום מעילה: