השמיני רש"י למילואים, במהר"ם שיף סוף חולין בדרושים כ', דאי' בשבת (פ"ז:) עשר עטרות נטל אותו יום, ראשון למעשה בראשית כו' וברש"י, דק' כל יום אחד כן הוא ומה יתרון של יום אחד זה, ורק דבריאת עולם נתקן עם מלאכת המשכן כנודע, ובמגילה (י':) שמחה הי' בו כיום שנברא העולם, וי' עטרות כנגד י' מאמרות, ע"ד שאחז"ל לפי סדר הפרשה הו"ל ויהי ערב כו' יום ראשון מה יום אחד אלא כו', ואימתי נאמר יום ראשון ויהי המקריב ביום הראשון נחשון כו', וזה ראשון למעשה בראשית עכ"ל, וע' דורש לציון דרוש א' אריכות: ובבני יששכר ניסן מאמר ב' אות ג', דבפסוק ו' זה הדבר וגו' מה בא ללמד בזה, דלכאו' ק' היאך נצטוה אהרן ליקח עגל הא אין קטיגור נעשה סניגור (ר"ה כ"ו.), וי"ל עפמ"ש בקידושין (ה'.) ואקיש נמי יציאה להוי' בכסף כו' אין קטיגר נ"ס, א"ה שטר נמי, מילי דהאי שטרא לחוד ומילי דה"ש לחוד, וז"ש זה הדבר כו' תעשו, כלו' שתפרשו בדבור מפורש, שאתם עושים את אשר צוה ה', ובעת העון אמרו אלה אלהיך ישראל, ממילא מילי דהאי לחוד ומילי דהאי לחוד – וע"ש בפ' בא (י"ב י"א) פסח הוא לה' ופרש"י ואתם עשו כל עבודותי' לש"ש, ג"כ בא לתרץ מה שק' לפמ"ש חז"ל משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם הצאן, הא אקנ"ס אבל כיון דכ' ואמרתם זבח פסח ממילא מילי דהאי צאן לחוד וכו': ובשפ"ח אות ה' תי' דדוקא בעבודת פנים כמו בבגדי כהונה כשנכנס לפני ולפנים אמרי' אקנ"ס, אבל בעבודת חוץ ל"ש זה, ובאהרן ל"ש אין כו' כרש"י חקת (י"ט ג') מר"מ הדרשן, דשא"ה דהכפרה הי' לכפר על כל ישראל, אבל הכא ל"ה מכפר אלא על עצמו - ובכלי חמדה הביא משפ"א ז"ל דבתשובה מאהבה זדונות נעשו כזכיות וליכא כלל קטיגור, ולכן הי' אהרן יכול להקריב פר ועגל דהי' כפרה על חטא עגל והקטיגור בעצמו נהפך לסניגור. משא"כ בפרה אדומה אף דמכפרת על עגל, אבל עיקרה באה לטהרת טמאים ול"ה בזה ענין תשובה: וע' רמב"ן אמור (כ"ג מ') פרי עץ הדר הוא הפרי שבו רוב התאוה ובו חטא אדה"ר כו', ואנחנו נרצה לפני' עם שאר המינים כו', ובס' בכורי שלמה או"ח סי' כ"ה אות קי"ב הק' דאקנ"ס, וכ' דזה כוונת רמב"ן דהחטא בו לבדו ואינו מרצה אלא בצירוף שאר המינים ל"ש אין כו' ע"ש, ואינו סברא דסו"ס גם הוא מרצה ואקנ"ס, אבל לפמ"ש המפו' דסוכות הוא תשובה מאהבה ול"ש אקנ"ס דאדרבה הקטיגור נעשה סניגור, וזה כוונת רמב"ן דאי' במד"ר אמור פרשה ל' דצירוף ד' מינים שיתאחדו כל ישראל הטובים ורעים, וכיון שנעשין אחד הרי ממילא תשובה מאהבה ומתקן הקטיגור לגמרי ול"ש אקנ"ס – וכ"כ ביפ"ת דל"ש אקנ"ס רק אם בא לענין אחר יש לחוש שיקטרג עליו מדת הדין, אבל אם בא לכפרה על חטאזה עצמו אדרבה טוב שיהי' מאותו העון, ובמה שיקלקל בו יתקן, כיומא (פ"ו:) באדה"ר ויתפרו עלה תאנה הוא העץ שאכלו ממנו, והי' בקרבן פסח טלה לכפר על שעבדו לטלה לכן אהרן שלא חטא רק בעגל בשוגג הביא עגל, ועי' לקמן פסוק ז': ושמעתי מהרב ר' יחזקאל מרודא פאכיאניץ שיחי' בשם זקנו הגה"ק מאסטראווצא ז"ל, על מה שהולכין קודם פסח לנהרות לשאוב מים שלנו. דאי' דר"ה זמן תשובה מיראה, ופסח זמן תשובה מאהבה, ובאהבה זדונות נעשו כזכיות, ולכך בר"ה הולכין לתשליך להשליך במצולת הים החטאים, וכשמגיעים לפסח שנעשו מעבירות זכיות, הולכין לנהרות לשאוב וללקט בחזרה את החטאים שהשליכו בר"ה שיתהוו מהם זכיות: