למילדת. ערש"י ובסוטה י"א: ח"א יוכבד ומרים וח"א יוכבד ואלישבע ומודים שהי' קירבה ביניהם, ובהדו"ע כ' עפמ"ש רש"י בעקב (ט' י"א) לחת כ' שתיהן שוות וכ"ה בשמו"ר [מ"א ו'], משמע דחסרון ו' מורה על השתוות, וכאן כ' למילדת חסר, ועמ"ש בזה בפרד"י ויגש דשכ"ה, והנה כשאדם ירצה להרע לחבירו אם ידע מזה שומר עצמו, אבל אם בא בערמה, מאיש כזה א"י להשמר, וז"פ ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, בשונאי אדע להשמר, ובבראשית (ד' ח') ויאמר קין אל הבל אחיו, שהי' אחיו באחוה, ועי"ז לא היה שומר עצמו ממנו ולכן ויהרגהו עי' באלשיך ואוה"ח. וצוה למילדת לעשות בערמה להיטב לילדים ועי"כ לא יחשבו כי האורב יושב בקרבן, ועפרד"י בר' דל"ז, ויחי שנ"ו: ובמד' שמואל פ"א דאבות, וז"פ בתהלים (ס"ט ט"ו) "הצילני מטיט ואל אטבעה" מטיט שיש תחתיו מים ואיני מרגיש אתה תצילנו, "ואנצלה משונאי" משונא גלוי אני בעצמי אציל וע"ש בלקוטי אורות.
ובמהרש"א סנהד' נ"ו: פרעה לא שאל מהם להרוג הזכרים בידים דב"נ מוזהר בשפ"ד, ולכן לא אמר למצריות שהוזהרו אפי' בעוברים, אבל לעבריות שפטורים על עוברין וראיתם על האבנים קודם שיצא לאויר העולם, וכיון שא"א להם לפטור משפ"ד רק קודם שיצא ראשו או רובו הוצרך לתת סימנין כסוטה י"ב עכ"ל (וכדברי' כתבו בפר"ד דרוש י"ז ופני"פ ותורת משה, ובס' דברי יוסף תמה דהרי משהוציא ראשו ה"ה כילוד, ומקודם לא הי' נודע אם זכר אם נקבה ופרעה אמר וכל הבת תחיין, ע"ש ולא ראה שקדמו בפי"פ, וגם אישתמיט לי' גמ' סוטה י"א: סימן מסר להם בן פניו למטה בת למעלה, וזה הי' קודם שיצא הולד ראשו, ועי' באורה"ח, וע"ע בב"ר פי"ז י"ג, מפ"מ האיש יוצא פניו למטה כו' ובעץ יוסף כ' שבדורות אחרונים נשתנה הטבע דשניהם נולדים למעלה ולמטה ולפעמים מן הצד, וכ"ה בעצ"י שמות א' י"ח, וכ"כ בשו"ת טוטו"ד תליתאה רס"ד, ועי' בס' משנת אליעזר קמא בשו"ת סי' ט' ותנינא דכ"ז:) ועי' בר"מ פ"ב ה"ו מרוצח, וגם פסקינן דב' שכבשוהו למים פטורים ב"ק כ"ו: סנהד' עח'. ור"מ שם פ"ד ה"ו, ולכן קרא ב' מילדות שיהרגו ביחד. (ובב"נ אף ב' שהרגו חייבין דלא גרע מחובל) וכ"ש שאין מחויבות למסור עצמן על זה ולעבור על גזירת מלכות כי יתייבם מיתה, ולכן כ' ותראן המילדת את אלקים, ר"ל אף שפטורים ממיתת ב"ד ע"פ דין, אבל בד"ש חייבות ובשעת הגזירה מחויבות למסור נפשן עיו"ד קנ"ז, וגם אפשר שיהי' להם דין ב"נ לחומרא כמ"ש הפר"ד דרוש א' וב', ומצווים גם אעוברין. ולכן לא עשו כאשר צוה, ותחיין את הילדים. כשראו רשת אשר פרשו לרגליהן להחטיאן בשפ"ד ולהעבירן על דתן עשו להיפך שעוד הספיקו להם מזון, וכרמב"ם בפ"ד מח' פרקים כשנטה מדרך הממוצע לצד א' צריך לנטות כנגדו בהפכו עד שישוב אל השווי, כמו שרוצים להישר עץ עגולה מחביות צריכים לעקמה לצד השני היפך העיגול הקודם ועי"ז ישוב למישור, וכן בכל המדות. וז"פ בב"ק ס': דבר בעיר אל יהלך באמצע הדרך מפני שמה"מ הולך שם פי' אם נטה ממדה טובה כגון בגיאות. צ"ל ענוונתן ביותר כדי שאח"כ יבא לדרך הממוצע. וז"פ בתהלים (קי"ט קכ"ו) עת לעשות לה' הפרו תורתיך כאשר מתפרצים להפר תורה אז עת להתחזק ביותר. ובשם ההפלאה ז"ל ראיתי מ"ש בברכות ה': א', המרבה וא' הממעיט כו' לב ממוצע בין אך לגם, ולב בעצמו שוכן באמצע הגוף, כמו בלב ים (משלי ל, י"ט) לב השמים (ישעי, מ' ב') וז"ש א' המרבה בחי', גם, וא' הממעיט בחי' אך, "בלבד" ר"ל המדרגה הנכונה שיכוון "לבו" לשמים שהוא דרך הממוצע ופח"ח, וי"ל בזה מ"ש בחגיגה ט"ז. אם רואה שיצרו מתגבר כו' ויעשה מה שלבו חפץ, וכ' בתוס' שעי"ז יכנע לבו, והיינו כמ"ש הר"מ שיטה לקצה השני ואח"כ יגיע לממוצע, וע"י שילבש שחורים יגיע למדרגת מה שלבו חפץ:
ובב"ק ט': הידור עד שליש, כמ"ש הר"מ דצריך לעשות גדרים, ובשמו"ר (ג' ב') בלבת אש כלב שנתון מב' חלקיו של אדם ולמעלה, ומכאן שלב שרומז על ממוצע צריך לגדור עצמו עד לשליש, ואמרתי בזה בפ' שלח (י"ד ז') טובה הארץ מאד מאד, ע"פ הר"מ הנ"ל דמרגלים דברו רע, היו צריכים יהושע וכלב לאמר מקצה אל קצה מאד מאד, וכן י"ל בוירא (י"ח ו') היא אמרה סלת שעיניה צרה באורחין שרצתה לשבור המדה של צרות עין באורחין, לכן אמרה סלת כדי שיבא לאמצעי קמח. ועפרד"י בראשית כ"ג. ולך פ"ה. וביפ"ת כ' דלהכי אמר לעבריות דבב"נ ישלד"ע. ועפר"ד ד"ב וכל"ח ופרד"י נח דס"ו מזה. וא"ש מה שהק' בס' דברי יוסף כיון דלא עשו פקודת המלך הו"ל מורדות במלכות וחייבות מיתה, ותמוה על אותו הרשע שמחל על כבודו ובפרט שמלך שמחל אין כבודו מחול, ולפמ"ש א"ש דאי הוי הרגו להו ואם לקח מילדות אחרות עבריות ל"ש לומר אשלד"ע דכל הטעם דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. אבל הם ע"כ היו צריכים לשמוע לו דאל"כ הי' ג"כ נהרגו כמו הראשונות ושוב ישלד"ע:
ובגוף הדבר יש להעיר אף דמלך א"י למחול (בכתו' י"ז.) זה דוקא בהוה או על להבא משום שנ' שום תשום עליך מלך שתהי' אימתו עליך, אבל על כבוד דלשעבר כבודו מחול, וכדאי' בר"מ פ"ב ה"ג ממלכים מלך שמחל אכ"מ, ובפ"ג ה"ח המורד במלכות רשות ביד המלך להרגו, הרי לך דרק רשות ויוכל למחול וכמ"ש בזה הרבה במשפטים (כ"א א'). אך על גוף הדבר אי מלך צוה לעשות עבירה אי שייך אשלד"ע, ברד"ק ש"ב (י"ב ט') במ"ש את אוריה החתי הכית בחרב אף דאשלד"ע שא"ה שהכתוב קורא הורג ואותו הרגת בחרב בני עמון והטעם שהוא מלך ואין עוברין על מצותו כאלו הוא הרגו, וכן שאול שצוה להרוג נוב עיר הכהנים, ואף שאין לעבור עה"ת אף במצות המלך אפ"ה אין כל אדם נזהר בזה ולכך העונש על המלך ע"ש, ונוראות נפלאתי שהרד"ק מביא תמיד דברי הש"ס וכאן לא הביא גמ' קידושין מ"ג. שדבר זה נחלק שמאי הזקן עם רבנן ולמד שר מאותו הרגת בחרב ב"ע דישלד"ע ומסיק דרק חייב בד"ש ודינא רבא א"ב, ואח"כ אי' ואבע"א שא"ה דגלי קרא ואותו הרגת, ומ"ש לפי שמלך ואין עובר על מצותיו, באמת אף למ"ד אי בעי עביד בב"מ ד"י: כאן לא מקרי בע"כ, דחצר אין לו בחירה, אבל כאן אסור לו להורגו אף דצריך לקיים מצות המלך, דמה חזית דדמא דידך סימק טפי ואין מתרפאין בשפ"ד ועי' סנהדרין מ"ט. ומ"ש דאין מי שיודע זאת, לא מבעי' לנמ"י דאף בשוגג אשלד"ע (ובנובי"ק אה"ע ע"ה מסיק כוותי' להלכה, וע' מלה"ר ערך שלד"ע) מכ"ש בזה, ושוגג בדין אפשר דאפילו להפו' דישלד"ע בשוגג מודים דחסרון ידיעה ל"ה חסרון, ודמי נמי למ"ש המהרי"ק שורש קס"ז באשה שזינתה ולא ידעה שיש איסור בדבר לא חשוב שוגג שעכ"פ היא מתכוונת למעול מעל בבעלה ומזנה תחתיו, ועב"ש אה"ע קע"ח סק"ד, וטו"ז יו"ד צ"ט סק"ט. וא"כ הה"ד בשוגג שלא ידעה שא"צ לשמוע מלך עכ"פ עשתה דבר רע להרוג נפשות רבות, וראיתי בנב"י שם סימן ע"ח שהקשה לו הג' מהאמבורג דיואב היה מוכרח והוי כמו חצר דבע"כ, והשיב לו בס"פ אות ט"ו דאדם בעל בחירה ול"ש בע"כ, וע"ש בסימן פ"א אות ח' ופ"ב אות ט' ומצאתי בשו"מ תנינא ח"ב סימן ס"ט שהאריך ברד"ק ולא הניח פנה, וע"ע בפ' תשא בע"נ. ומ"ש שם בזה (ל' י"ב):