שבעים. ערש"י ובמד' בזכות ד' דברים נגאלו שלא שינו שמם ולשונם ולא גילו סודות ולא נפרצו בעריות (ועי' ויק"ר פל"ב ובמדב"ר פ"כ ושוח"ט קי"ד) ובכל"י כ' דעריות נרמז בפ' איש וביתו באו, וי"ל דגם שלא שינו שמם מרומז, דאי' בכל"י ובע"א דלאדם יש ד' שמות, אדם איש אנוש גבר, ובג' יש לשון רבים אישים אנשים גברים, אבל אדם ל"ש ל"ר אדמים וזה מורה על אחדות ישראל כמ"ש ביעקב ע' נפש ובעשו שש נפשות, וכן מפורש בזה"ק תזריע מ"ח, ועם ישראל נקראים אחד כמ"ש (ש"ב ז' כ"ג) מי כעמך ישראל גוי אחד נופל כנוי "אדם", וז"ש אתם קרוים אדם ולא אוה"ע, וישראל נפש דהם חלק אלקי ממעל, ואי' במד' דאם אינו נזהר מעריות נסתלק החלק אלקי ושפיר כ' ע' נפש בל"י מחמת שגדורין מעריות מדכ' איש וביתו באו, וע"ז ק' הא יוסף נשא מצרית וגם הוא נחשב בכלל ע' נפש, והתי' דרק בא"י קיימו התורה ולא בחו"ל כמ"ש רמב"ן (תולדות כ"ו ה') וז"ש ויוסף היה במצרים:
ובתורת חיים ב"ק ל"ח. כ' הא דישראל נקראים אדם לפי שחלק ה' עמו, אבל עכו"ם נתונים תחת ע' שרים עליונים הסובבים את הכסא וביחזקאל (א' כ"ו) ועל דמות הכסא כמראה אדם, וכיון דישראל חלק אלקי נקראים על שמו כמ"ש ושמינו קראת בשמיך, ובעכו"ם ע"ש שריהם שפרסיים נקראים דוב והשר שלהם גם כן נקרא דוב (כדאי' ביומא ע"ז. ומהרש"א) בהאי שעתא עייל לדוביאל שרא דפרסא, ואל הוא כלל, כמו גבריאל רפאל, ובמד"ר בשלח פכ"א והנה מצרים נוסע אחריהם שר של מצרים, שמו מצרים, וזה החילוק בין אדם להאדם דבה"א ידועה משמע בבן אדם הידוע, וסודו כשאדם מטהר א"ע הוא כדמות מרכבה וכו', ועי' בשפע טל בהקדמה בן עשרה למאה, ובתוס' יבמות ס"א. ד"ה ואין, האדם עם ה"א גם עכו"ם, ועי' בב"מ קי"ד: ויק"ר פ"ד, זה"ק ח"ש קל"א., ויתרו פ"ו, אוה"ח אחרי (י"ח ה'), כת"א כאן, תפא"י פ"ג מי"ד מאבות, שו"ת ברית אברהם חו"מ כ"ה, מקו"ב ח"א דש"פ, גשמי ברכה שה"ש (ו' י"ח), ימין ושמאל דר"ד אמ"כ בראשית (א' כ"ב) ובהגהותי' לשו"ת הרד"ד מהדו"ק סי' ג' או"ז, בפרד"י בראשית דל"ג, ומשפטים (כ"ב ה') ע"ש הרבה חדשות:
וגם י"ל דבכל העת שיוסף הי' במצרים מושל, כל בנ"י היו מכובדים, וכל א' ממצרים ידע מספר ישראל כדרך כל דבר יקר כמ"ש רש"י להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים, אולם כשמת החלה המשטמה והיו כקוצים וחוחים כמ"ש בבלק (כ"ב ח'), וביומא כ"ב. רמי כ' והיה מספר בנ"י וכ' אשר לא ימד ולא יספר, ומשני כאן בעושים רצונו של מקום, אז אין להם מספר, כאן באין עושים רש"מ אז יש להם מספר, וק' דהול"ל להיפך בתחלה כאן באין עושים רש"מ כסדר הקרא, ורק הנסיון יורנו כי רבים מתפרצים נגד תורת ה' ומעטים בני עליה הדבקים בה', ונודע שרק דבר חשוב ראוי להמנות, ודבר שאינו שוה אין איש שימנה אותו, ומדמה בתחלה את בנ"י לענינים חשובים כמו כוכבים שנכבדים ע"י פעולותיהם ע"כ ראוים להמנות, וכן החשובים שעושים רש"מ אע"פ שמעטים הם אפ"ה תגדל חשיבותם וראוים להמנות, אבל בא"ע רש"מ אז נאמר עליהם לא ימד ולא יספר, כי אין להם חשיבות לספר, וכן הוא בישראל מקודם היו חשובים ומנו אותם, אבל אח"כ שהי' קטרוג הללו עובדי ע"ז והללו עע"ז כמחז"ל נתמעט חשיבותם וז"ש ובנ"י פרו וישרצו לשון גנאי, יען ויעצמו מאד ר"ל דכוונתם הי' רק לצבור ממון, "ותמלא הארץ אותם" תאות קניני עולם מלאה את לבם. - ובעיקר הדבר ע' תוס' מנחות פ"ד: ד"ה כאן לענין מה נקטו ברישא כשאמרו כאן וכאן אי מה דסליק או מה דפתח, ועמ"ש בפ' ויקהל (ל"ו ו'):
ובפשט הגמ' י"ל דקאי אלעיל דאסור למנות ישראל, וז"ש כאן בעושין רש"מ היינו ע"י מחצית השקל כמו שצוה ה' מותר למנות אבל בא"ע רש"מ בלא מחהש"ק אסור למנות ובפי' ר"ח בש"ס דווילנא משמע כן, ובמהרש"א כ' דלא ראי קאי אלעיל, ועי' מג"א קנ"ו סק"ב ויע"ד ח"א דרוש ב' ופרד"י ויגש דשל"א, ויחי שמ"ה:
עי"ל דבבשלח (ט"ו כ') כ' ותקח מרים, את התוף, ותען להם מרים שירו לה', וק' למה לקחה תוף הלא בפיה פתחה בשיר, ורק אנו רואים לאספה בדבר מצוה הרבה ישמיטו עצמם מלילך, משא"כ לאספת חול יתמלא הבית בלי מקום מופנה, ולכן חשבה מרים שאם תאמר שיבואו הנשים לבית הכנסת לשיר שירה, לא יבואו וכל אחת תתן אמתלא, לכן לקחה תוף וחשבו הנשים שבדעתה לעשות אספה של נשים לרקוד, ותיכף באו כולם ואז פתחה בשיר, וזה גם כן הפי' בגמ' והי' מספר בנ"י אם רואים רק מתי מספר נאספים בודאי נאספו כאן העושין רש"מ אז יש מספר, ואשר לא ימד ולא יספר מוסב על א"ע רש"מ אז לא יסופר מרוב הבאים ודוחקים לקחת חבל, וכג' מזה בס' כנסת ישראל אבות פ"ו מ"ו:
עי"ל דבעיר אשר הם יהודים נאמנים לה' ולתורתו, אם ישאל א' כמה אנשים שם, הנשאל יחשוב כמה בתי תפלה יש, וכמה אנשים בכל אחד יתפללו שם, ויוכל לשער כמה בעה"ב נמצא בעיר, אבל בעיר שרובם אינם באים להתפלל ומחללי התורה אין מי שיודע כמה יהודים נמצא שם, וזה"פ בזמן שעושים רש"מ אז יש מספר שיוכל לידע כמה יהודים שם, אבל בא"ע רש"מ ולא ניכר בין ישראל לעכו"ם אז אין מספר:
ויוסף. עי' בעה"ת וא"ע ובב"ב קכ"ג: יוכבד השלימה, וברש"י ויגש (מ"ו כ"ו) כ' למ"ד תאומות נולדו מתו קודם ירידתן למצרים, והק' רא"ם דבכ' מפורש דלא מתו רק מנאן בכלל מלבד נשי יעקב דחוץ מהם היו ס"ו, וי"ל דז"ש וא"ש בנ"י איש וביתו באו דק' וכי ס"ד שישאירו נשיהם במצרים, וכן ויוסף הי' במצרים מאי קמ"ל עי' ברש"י, רק דע' נפש השבטים עם נשיהם, אבל עכ"ז ל"ה רק ס"ט, דכל הנשים נחשבין בכלל איש וביתו ע"ז נא' ויוסף הי' במצרים והוא לא נשא תאומתו ונשארה פנוי' ואינה בכלל איש וביתו, אבל היא מיוצאי ירך יעקב ועם אותה הי' ע' נפש, ועי' באד"פ ופרד"י ויגש, ובס' אמ"ב כ' דאי' דיצחק האריך שנים יותר מאברהם דא"י נקרא ארץ החיים ושם מאריכין ימים יותר מחו"ל, ויצחק ל"ה כלל בחו"ל לכן חי יותר מאברהם, ויעקב הי' יותר בחו"ל ויוסף יותר במצרים מאחיו, וזה סמיכות וימת וגו' וק' מפ"מ קיצר בשנותיו מאחיו ואמר ויוסף היה במצרים כבר והיה יותר בחוץ לארץ: