Pardes Yosef, Exodus 1:8

חדש רש"י חדש ממש, עי' איי הים עירובין נ"ג. דמה חידש זיל קרי בי' רב, ובפשוט י"ל מלך אחר היה ועכשיו בא למלוך על מצרים אבל מלך ישן היה, בא מ"ד זה ולימד חדש ממש, מדלא כ' ויקם על מצרים מלך חדש רק ויקם מלך חדש מורה דהמלוכה חדשה בעיניו, ומ"ד שנתחדשו גזירותי' לא ניחא לי' בכך, דמה נפק"מ בסיפור זה אי מלך עד הנה או לא, וז"פ בסוטה ל"ו: מלאכתו ממש וכו', ועי' באמרי בינה דבר נכון, ועיון יעקב ר"ה ד"י, וקו"ד חוברת ו' סי' כ"ה, ובפדר"א פי"א עשר מלכים מלכו על כל העולם, הג' יוסף שנ' וכל הארץ באו מצרימה, ארץ אין כ' אלא וכל הארץ, והי' מביאין דמם שלהן ומנחה לשבור אל יוסף והי' משנה למלך ומ' שנה מלך לעצמו שנ' ויקם מלך חדש, וכ' שם בביאור פי' מדכ' ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף משמע שלפני מלוך מלך חדש לא הי' מלך שלא ידע את יוסף והוא פשוט עכ"ל, ולא הבינותי דבריו אף שכ' שפשוט, וגם הא דיוסף מלך מ' שנה לא ראיתי בגמ' ומד', ורק הוא בס' הישר סו"פ ויחי, וכן מצאתי ברש"י סוטה ט': ד"ה אין שיוסף הי' מלך ועי' תורה תמימה:
ובס' פתחי שערים בחי' ברכות נ"ט בנה בית חדש אפי' יש לו כיוצא בהן צריך לברך, לכאו' משמע דוקא בית חדש אבל ציירו וסיידו א"צ לברך, ובירו' פ' משיח מלחמה והובא במל"מ פ"ז ה"ח ממלכים אם סדו בסיד הי' חוזר, אך בעירובין נ"ג. חדש ממש כ' הת"ח דנ"מ להלכה במכר בית וא"ל בית חדש והבית ישן רק ציירו עד שנראה כחדש ממש המקח חוזר דחדש ממש בעינן, ולמ"ד נתחדשו גזירותי' המקח קיים ע"ש, א"כ גם כאן תלי' אי נימא חדש ובפלוג' דרב ושמואל, אך י"ל לשון תורה לחוד ול' בנ"א לחוד, אבל הרשב"א ורא"ש כ' כאן במכר וחזר וקנה א"צ לברך, והובא באו"ח רכ"ג, והביא ראי' מירו' במחזיר גרושתו אינו חוזר דאינה חדשה, עוד ראי' מתקמ"ו ס"ב דמותר להחזיר אף גרושתו מנשואין אלמא דאין זה שמחה חדשה, וצ"ע ביורשים שמכרו מתפיסת הבית והדר זבנה א' מהם או קנה במעות או במשיכה והדר ומכרן וקנאן אי מקרי בית חדש, ועפמ"ג תקנ"א באשל סק"ט לענין גרושתו מנשואין מר"ח עד ט"ב, וע' זבחים צ"ה. בתד"ה ל"ש דבגד שנקרע וחזר ותפרו הוי בגד חדש וכלי חדש. ולקמן (ב' א') ויקח את בת לוי ובסוטה י"ב. ויחזור מבע"ל הושיבה באפריון כו' נשמע דמחזיר דבר שהי' לו מכבר ל"ש לשון לקיחה וק' מסוטה מ"ד. חדשה פרט למחזיר גרושתו למ"ל תיבת חדשה הא בקרא כ' כי יקח ובמחזיר גרושתו ל"ש כי יקח עי' במהרי"ט סי' ס"ד ורביד הזהב תצא (כ"ד ה'), עו"ק מבכורות נ"ו. באתנן שנתן לה וחזר ולקחו ממנה, ופריך והא איפסל בלקוח, עי' בשו"ת חמד"ש או"ח סי' א' וב' ויו"ד ל"א בזה, ובתוס' ב"מ פ"ח. ד"ה תבואת, ובענין ספק זה בדבר שחדל להיות ונתהוה שנית אי מקרי דבר חדש יהי' נפק"מ לשכר שדכנות אם נתבטל השידוך והחזיר שנית אי מגיע לו שכר, - ובקהלת (א י') יש דבר שיאמר ראה זה חדש וגו' וברש"י מבואר דנקרא דבר חדש, וממגילה ג'. מנצפ"ך חזרו ויסדם אין ראיה דצורת האותיות לא נתבטלו רק נשתכח מקומן ל"ש שם חדש, ובסוכה כ"ז: נפלה סוכה ובנה אותה בחוש"מ הוי סוכה לשבעה, ובר"ן נדרים מ"ז. בשם ירו' קונם בית זה ונפל ובנאו מותר ליכנס בו, וכ"ה בויק"ר פל"ב וקהלת פ"י סכ"ג משל למלך שנשבע שלא יכניס בנו לפלטין סתרי' ובניי' והחזיר בנו לא עבר על שבועתו, ועי' בהדוה"ע וברכת אהרן מאמר ט"ז ובאמרי כהן לש"ב הגאבד"ק מאנקטוב שליט"א שהאריכו בזה:
בשבת פ"ט. מה הר סיני שירדה שנאה לעולם ורגשו גוים לאבדנו ח"ו. ובאמת מה פשענו ומה חטאנו, ורק שנאת הדת בוער בקרבם, וינסו להפר אותנו מברית תוה"ק, וכשיראו שלא יצליחו בזה, ינסו ליתן חפשית כאזרחי הארץ ואז בטח יפנו עורף לתוה"ק, כי הקול קול יעקב רק כשידים ידי עשו, ובסוטה י"ג: בקשו מלכות הרשעה לידע קבורתו של משה עמדו למעלה נדמו להם למטה עמדו למטה נדמו להם למעלה שנ' ול"י איש את קבורתו (ברכה ל"ד ו') הכוונה שבקשו אמצעים לקבור תורת משה "עמדו למעלה" כשישראל עומד למעלה על פסגת הרי הצלחה ובכל זאת לא עזבו את התורה, אז חשבו כי קבורת משה ותורתו כשהוא למטה, אם ישפילו אותנו עד עפר, אך כשנסו לשלול מהם כל הזכיות, ולמרות זה נשארו נאמנים לתורתו אז חזרו מדעתם "וראו אותו כשהוא למעלה" ושגו במועצותיהם ותוחלתם נשארה מעל, וכמ"ש במנחות נ"ג: ישראל נמשלו לזית שאין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, בימי הצלחה כימוה"ח ולא כאשר גשם הצרות ירד עליהם, וזה ח"א חדש ממש, שמוזר לומר על איש אחד פעולת הפכיית, וח"א שהוא פרעה הראשון, ומה שעשה טוב בתחלה ג"כ משנאתו שרצה להגביהו למעלה לכלות דת ישראל, וכשראה ששיכל בדעתו נסה לבצע זממו ליתן עול ברזל על צוארם, ולא ידע דמה שהכביד עולו עושה רעה לעצמו ולבנ"י טובה לצאת קודם הזמן, וכמשל המגיד מדובנא שגנבו לא' סוסים ושלח שליח לרדוף אחריהם ופגשם במלון, והם לא הכירוהו, ושתה אתם ובחשאי יצא לחוץ והפך פני הסוסים מול אותו המקום שנגנבו משם, הגנבים בשכרותם לא הרגישו בזה, והכו הסוסים לרוץ מהר עד שבאו למקום הגניבה. כן ע"י כבדות העבודה הקדימו לצאת ונתקרבו לה"ס וכמ"ש בתהלים (ק"ה כ"ה) הפך לבם לשנא עמו, - הן ישראל החי בגלות דורש שלום המדינה מיטב חלבו ודמו הוא מקריב על מזבח ארץ מולדתו, פתחו ספרי דברי הימים, וקראו שמות שרי האוצרות, שרי צבא ויועצים שהקריבו עצמם קרבן להצלחת ממשלת הארץ, ואחרי כל אלה רע ומר מזלו וכשונא נחשב בעיני האדונים הללו, מלחמה כי תהיה במדינה, מלחמת הדעות סכסוך פוליטי רק היהודי אשם בזה, הוא הוציא להרג מבחר בניו וכעת הכל נשכח וזה לא חדש, דמה שאירע לאבות אירע לבנים. יוסף הציל העולם מרעב, העשיר את ארץ מצרים, כל חכמתו וכשרונותיו הקדיש רק לארץ מצרים, ולא עברו עוד שנים רבות משמת "ויקם מלך חדש אשר ל"י את יוסף" ובנ"י אשר נתגדלו ברוח מצרים נחשבים לשונאיהם ובוגדיהם ומבקשים עצות איך להנצל מהם, ופרעה אומר "עם בנ"י" אומה בתוך אומה, יודעים אנו, אומרים, כי יש לנו שונאים מבחוץ, ובכל זאת אין אנו יראים מהם, אבל מה נעשה עם שונאינו מבפנים המחכים למלחמה למען עשות עושר, "והיה כי תקראנה מלחמה" שמחה היא אצלם כאשר תקרה מלחמה ואז ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו, אז יעשו אתנו חשבון על תביעותי' הישנות, ויברא מין בולשוביזם בארץ והסוף יהיה "ועלה מן הארץ" יצאו ממחבואם אשר התחבאו בהם בימי השלום, ויעלו להפיל מוסדות הממשלה, ולשנות סדר ההנהגה, כך היה גורל עמנו בימי מצרים וכה גורלנו עתה, והשם ירחם להשיב אל ארצו נדחי ישראל, ועי' ירחון המגיד שנה ז' חו"ג, שנה ח' חו"ג.