ולמען תספר באזני בנך ובן בנך ב' במסורה כאן ולמען תאריכו ימים, ונרמז מ"ש הרמב"ם לבנו אשרי מי שחתם ימיו במהרה שלכל אדם יש קצבה מה שצריך לתקן, ואם גמר השלים ימיו, ואם יש לו בניו אז אין קצבה לשנותי' שצריך ללמדם, ועפ"ז כ' בתורת משה תבא (כ"ח י"א) והותירך ה' לטובך, שיתן לך מותרות חיים שתוכל לפעול בפרי בטנך, וא"ש המסורה, וע"ס פני מבין:
והרמב"ן הביא מד' הודיע למשה מה מכה יביא וכתב משה ברמז, והגר"ש מאסטראפאלי ז"ל אמר דאותיות בומ"ף מתחלפים, הב' לפ', ומאחה"ע א' מתחלף לע', נמצא כשנעמיד בתיבת פרעה ב' תחת פ' וא' תחת ע' יהיה "ארבה", וזה "בא" אם תכניס אל "פרעה" תחת פ' וע', והיינו למען "שתי אותיות אלה" (ב' א') בקרבו, באותיות פרעה, ובס' נליא רזא כ' בא ר"ת במכות ארבע. - וא"ש מה שק' דלא מצינו כלל שה' אמר למה מכת ארבה, ורק משה אמר ולהנ"ל א"ש. וע"ע בתורת משה, וגם שמעתי פי' ולמען תספר כו' אם תרצו לנטוע אמונה בלב בניכם "וידעתם כי אני ה'" מוכרחים אתם מקודם להיות מאמינים, ועשו"ת שבו"י ח"א קע"ג והבאתי בפרד"י וירא קל"ב., ובנח"ק כ' עפמ"ש בב"מ פ"ה. כל שהוא ובנו וב"ב ת"ח אין תורה פוסקת מזרעו, וכ"ה בב"ב נ"ט. ע"פ קהלת (ד' י"ב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק, ובתו"ס ב"ב כ' דוקא היכי ששלשתן רואין זא"ז, וא"ש ולמען תספר וכו' אז וידעתם כי אני ה' גם לעתיד והתורה לא תפסיק עוד, וע' בגשמי ברכה שם, ובתפארת יהונתן כ' ע"פ דברים (ב' ט') פן תשכח וגו' והודעתם לבניך ובב"ב. ע"פ הנ"ל דסגולה שלא תשכח הוא והודעתם לבניך וב"ב ושוב לא יופסק, וכמ"ש תו"ס בזמן שרואין זא"ז היינו שצריך ללמוד עם בני בניו, וגם בג' פעמים הוי חזקה:
ובשו"ת נובי"ק בהקדמה מבנו הביא דהא דעדיות פ"ב מ"ט, אב זוכה לבנו בנוי וכח ועושר וחכמה, וק' נוי וכח הם מצד הטבע אבל חכמה הא אי' בנדרים פ"א. מפ"מ אין מצוין ת"ח לצאת מבניהם ת"ח שלא יאמרו ירושה, והא דב"מ פ"ה. אין סתירה לזה די"ל אם כבר לא פסקה התורה מג' דורות לא תפסיק עוד דחוט המשולש לא ינתק, ואינו אומר מצד חיוב אלא שאם אירע כך זוכה לזה, ובנדרים מדבר על הכלל מפ"מ כו' דהי' צ"ל שבן ת"ח ג"כ יהי' ת"ח עז"א דאינה בירושה, ופי' הר"ן דלא ילמדו ויסמכו שהוא בירושה, ורא"ש פי' שלא יאמרו אחרים, ירושה לבני ת"ח ואנו אין מצליחים בלימוד, אבל הא דעדיות ק', ואולי י"ל דקאי על שאר חכמות לא תורה, דגוף אדם מורכב ממים שמן סיד ומלח, וחלקי מלח נותנים שכל, וז"פ בקידושין כ"ט: אם הי' בנו זריז וממולח בנו קודמו היינו שיש בו הרבה מלח, ובל"ז י"ל לירושלמי פ"א דקידושין ובילקוט תהלים ל"ז דזוכה לבן היינו ע"ש ולמדתם אותם ואת בניכם שהוא מה דמחויב הרב ללמד לבנו:
וגם י"ל דגם בתכמה האב זוכה לבנו, אם הבן ג"כ מייגע א"ע בתורה אז זכות אבותיו מסייע' לו וכמ"ש מהרש"א ב"מ והבאתיו בפ' מקץ דש"ח:
עי"ל לפמ"ש בתענית ד'. האי צ"מ דרתח אורייתא מרתח בי' והדין מליח כרותח וז"פ ממולח דהוא צ"מ דאורייתא מרתח בי', ובזה העיר ג"כ ידיד נעורי הרה"ג ר' יצחק מארגענשטערן נ"י מווארשא בפתיחה לספרו מאה שערים, ופי' בזה מ"ש במנחות נ"ג. אי בר אוריין ובר אבהן יאות, ואי לא אשא תיכלי', תמוה שקללו, ולהנ"ל א"ש דבת"ח יש בו אש, ובב"ב ד"י. אש קשה מים מכבים, ות"ח שיש בו אש הרבה יש בו ג"כ מים הרבה, ואין מים אלא תורה דכ' הוי כל צמא לכו למים. (ב"ק פ"ב.) ומכבים תגבורת אש, אולם בן ת"ח דלפי הטבע יש בו תכונת הוריו, ומים זה תורה אין בו, יש לחוש שאש תיכלי', וזה י"ל פי' בשבת ד'. וחולין י"ב. וקי"ב. לכו תיכול עלה כורא דמלחא, שלא תוכל להבין כי אם אחר שתאכל הרבה מלח שיהי' לך הרבה מחלקי מלח: