עד בכור השבי ערש"י וש"ח, ובשו"ת מהרשד"ם או"ח ל"ב, יל"ד בדברי הרב כשאמר לפרעה ומת כל בכור לא הזכיר הכ' בכור השבי, ושם במקומו (י"ב כ"ט) הי' ראוי להרגיש זה למה לקו, ב') שבמקומו לא אמר זה בל' קו' אלא שנתן טעם, ג') שבכאן לא נתן רק טעם א' ובמקומו נתן ב' טעמים, א' שלא יאמרו, ב' שהי' שמחים, ד') שכאן אמר יראתם ובמקומו אמר יראתינו, ה') שנראה מכאן שטעם העיקרי הוא שלא יאמרו ושם נראה שהעיקרו שיהי' שמחים, ועוד נטפל לראשון שלא יאמרו, ו') שכאן הזכיר שלא יאמרו בשבי וטעם שמחים בשפחה שנראה שבשבי ל"ש שמחים ובשפחה ל"ש יראתם ובמקומו סותר זה שב' טעמים שייכו בשבי, ז') שכאן נתן טעם למה לקו השבוים, ונתן טעם למה לקו בכורי שפחה ושם נתן טעם לבכור שבי לחוד, נלע"ד שכוונת רש"י לתרץ הקו' למה בעת אמירת ה' למ"ד לא אמר בכור השבי ובשעת המעשה כ' בכור השבי, ובמעשה לא אמר בכור שפחה וכאן אמר בכור שפחה, ולזה יש להבין כי בכור השבי לא הי' מיצר לישראל שהם היו בשבי כמותם, ובכור השפחה הי' מיצר לישראל כי עבד מלך, ודו"ק ברש"י שכ' שאף הם היו משעבדים ושמחים בצרתם באופן שנראה שהם בכור השפחה ובכור מצרים הכל שוה, ובפרט ביליד בית, ולכן בשעת מעשה אמר מבכור פרעה עד בכור השבי מן החשוב שבכולן עד הפחות והרי בכללם בכור השפחה, אמנם בעת האזהרה לא חשש רק להמצירים לישראל, וכל זה תי' רש"י בלשונו, וזה כשאמר למה לקו כו' יראה לא יקשה אליך כי לא הזכיר בכור השבי כמו להלן כי כשיודע לך טעם למה לקו יתבאר לך למה לא נזכר כאן, והטעם כי השבוים לא לקו אלא במקרה מצד של"י יראתם כו', וא"כ כאן לא הזכיר רק אותם שנגזר עליהם מות בשביל הרע שהי' עושים לישראל וכשבא למעשה הזכיר כל המתים מן החשוב עד היותר פחות, ושם תפס רש"י תיבת עד שהוא המורה על בכור השפחה ובו שייך ב' הטעמים, הא' והיא העיקרי לבכור השפחה שהי' שמחים ועוד כו' יראתינו שהוא הכוונה שהם יאמרו כמו שהי' שמחים בצרות ישראל אולי הם יאמרו יראתינו כו', ושם בשעת ההתראה שלא נזכר שבי אמר יראתם כמי שמדבר עם נסתר, אבל בפסוק שבשעת המעשה ששם הוא כאלו מדבר לנכח אמר יראתינו ובזה יתורץ כל הקושיות עכ"ל:
ובשו"ת מהר"ם אלשקר סי' ס"ה הראשונים נתחבטו למה פרש"י כאן בכור שבי ואכ"מ, עו"ק שבכאן בהתראה א' משה עד בכור השפחה, ולהלן כ' עד בכור שבי ומתרצים תי' שאין להם שחר, י"א שבכור שפחה הוא בכור שבי כי השבוי שפחה היא וכ"כ הר"מ מקוצי ורשב"ם שבכור השפחה שאחר הרחיים היא בכור שבי אשר בבית הבור, ויש מוסיפין שבשעת התראה הי' יום, והיו בני השפחה טוחנין ברחיים ובשעת מעשה הי' לילה והי' בבור כדי שלא יברחו, וכ"ז אינו מספיק דאכתי יקשה למה שינה הכ' בכאן שפחה ושם שבי, אלא דב' מינים הם כפרש"י וכ"פ הר' אליקם ז"ל דבכור שבי פחות משפחה, אבל כשדיבר משה עם המלך וא"ל בכור פרעה דהוא מלך הוזקק לומר חילוף המלך שהוא עבד, ולפי' אמר שפחה אבל מ"מ הי' בדעתו שילקו גם השבוים שהן פחותין משפחה, וכ"ז אינו שוה ולהכל יקשה, לרש"י אמאי כ' כאן בכור שבי ומאן דכר שמי' שיעשה אותו כתוב מפני עצמו ולהקדים אותו לבכור השפחה הכ' שם עד שי"מ שכ' שט"ס היא ברש"י וזה דבר רחוק להטעות כל הספרים חדשים גם ישנים, גם כי הדרך הסופר לטעות אלא בהשמטה לא בתוספת לשון וענין מחודש כמ"ש הרמ"ה בכגון זה, והנ"ל בזה כי רש"י דרך אחר יש לו והדבר משוך וקשור עם דברי' של מעלה, שכ' אבל הקב"ה שידע עתיו ורגעיו אמר כחצות, וא' עד בכור השבי שאין יודע אלא הוא כי א"א לבן אדם לעמוד בו אבל בכור השפחה ידוע הוא והיינו דקאמר הכ' בדברי משה בכור השפחה ולא בכור העבד לפי שבכור השפחה ניכר, וכיון שזכר רש"י בכור השבי זכר הטעם למה לקו אגב אורחי', א"נ כי היכי דלא נימא דבכור השבי היינו בכור השפחה, דאל"ה שבוי' מה חטאו ולמה לקו ולזה אמר ולמה לקו השבוי' כדי שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם ובזה נתיישבו הכתובים ורש"י כנלע"ד עכ"ל:
נפרע מאומות עתי"ט ב"מ פ"ד מ"ב במי שפרע מדור המבול וז"ל ולפי שה' אינו מקבל הפרעון שאם חטאו לפניו מה פעלו לו לפיכך לא אמרו מי שנפרע אלא מי שפרע כלו' שפרע מהם חובם ולא לו, ובראשון לציון שם הביא מסוטה ט'. תלתא זימני נפרע, וע"ז ד'. וברש"י כאן בשם מכילתא, ובסנהד' צ"ד., ומגילה ל"א. והנפרע לנו מצרינו וצ"ע ועפרד"י וישב דף רע"ד: בארים: