נעליכם. ע' בני יששכר ניסן מאמר ב' אות ג'. חדושי מהרא"ך ח"ב בחי' ב"מ מ"ה: בריח דודאים בפתיחה אות י"ב, ובל"ע דרוש כ"ט, וע' תוס' חדשים ריש פסחים בשם קד"ל למה קוראים חג הפסח ובכל התורה כ' חג המצות, ע"פ רש"י בהעלותך, ויעשו הפסח למה לא פתח בזו, שהוא גנותן שכל מ' שנה לא הקריבו רק פסח זה, וה' אוהב ישראל לא רצה לספר בגנותן, אבל אחר מ' שנה הקריבו פסחים נקרא חג הפסח ע"ש הנס שפסח כו', וגם י"ל שהפסח יציג גודל רוחם שמשכו מע"ז ובמסירות נפש לקחו השה ושחטו לעין מצרים, והמצה להיפך תזכרנו שפלות שהתרשלו ואף ששמעו ממשה שהגיע עת לצאת לא האמינו ולא עשו שום הכנה כי גם צידה לא עשו להם, ושמואל דרש על לחם עוני לחם שעונים עלי' דברים הרבה, כלו' יש לדרוש גם לגנאי שאם ל"ה המצרים גורשים אותם ל"ה יוצאים מרצונם הטוב, וזה רמזה תוה"ק את חג המצות תשמור ועשית פסח לה', ר"ל אף שעלינו לשמור חג המצות אבל ועשית כלו' בעתיד תעשה הפסח לא תמתין עד שיגרשו אותך מהגלות רק במסירות הנפש תעשה הכנה לגאולה מקודם, ויש יהודים בבחי' "לחם עוני" ע"י דחיפה מבחוץ כי נתגרשו ממקומם ונעשו יהודים ע"י "הסרת טבעת" של איזה המן, ואין הם במדרגה אחת עם יהודי שעושה כחקת הפסח במסירות הנפש, והחילוק ביניהם שהשני נושא דגל הדת ביד רמה והראשון גנוחי גנח ואומר אינם נותנים לי להיות גוי, ובעבור זה נקרא חג הפסח שעם העברי שואף לחירות במסירות הנפש, ויתורץ הא דנזיר כ"ג. עה"פ כי ישרים דרכו ה' כו' משל לב' בנ"א שצלו פסחיהן א' לשם מצוה וא' לשם אכילה גסה וכו', וק' מדוע דרש כן רק על פסח ולא על מצה, אבל הדין כפאו ואכל מצה יצא בר"ה כ"ט. דמצות אצ"כ, משא"כ פסח דעיקר הי' מסירת הנפש על הפסח, והאוכל אכילה גסה ואין בזכרונו שאיפת החירות אשר כל ישראל משתוקקים ראוי לומר עליו ופושעים יכשלו בם:
ובמקור ברוך ח"ג דף תש"ג. כ' על הא דבקצת הגדות נדפס במוצ"ש לומר מן הפסחים ומן הזבחים ופי' המפו' דבחל ע"פ בחול הי' שלמים קודם ופסח נאכל על השובע, וכשחל בשבת הי' השלמים ביום א' נמצא דפסח הי' מקודם, אבל ק' א', הא ונאכל הוא תפלה על להבא והי' נכון לומר בשנה הקודמ' כשיהי' השנה הב' ויהי' ע"פ בשבת נזכה להיות בא"י ובנין ביהמ"ק ולאכול מפסחים וזבחים, וכמ"ש יגיענו למועדים ולרגלים אחרים כו', ב', בש"ע לא נרמז דבמו"ש יאמר מקודם מן הפסחים ורק במשניות פ"י מ"ו אי' מן הזבחים ומן הפסחים, ובמשנה בגמ' קט"ז: אי' מן הפסחים ומן הזבחים ורשם שם בגליון, במשנה שבמשניות אי' מן הזבחים ומן הפסחים, והמעתיק הראשון במשנה שבמשניות רשם לו בגליון ר"ת כזה במ"ש מן הפסחים ומן הזבחים, וכוונתו כי במשנה שבגמרא הנוסחא שבגמרא הנוסחא מן הפ' ומן הז', ומעתיק אחר שהעתיק הגדה חשב כי ר"ת במ"ש הוא במוצאי שבת, ולהלכה כרי"ף ור"מ ורא"ש שיאמר מן הז' ומן הפ' דקיי"ל משום לא פליג וזה דבר חדש: