מאדם ערש"י בשלח (י"ד ד') ובמשכיל לדוד:
אעשה שפטים ובפכ"ג ולא יתן המשחית ובירו' פ"ב ה"א מסנהד' לא שלח שליח ומלאך אלא הוא בעצמו וכל דרגון דילי' וע' ביפ"מ, וע"ש בבעה"ת שהק' על הסתירה, וגם בהגדה כ' ועברתי באמ"צ אני ולא המלאך וי"ל דה"פ אני בכבודי וגם המלאך ולא המלאך לבדו כי לא יתכן שיהי' ה' בלא מלאך עכ"ל, ובמעשה נסים כ' דשם שליח שייך רק אם המשלח נסתלק ממנו והשליח אי בעי עביד, אבל אם אחד עושה ע"י אמצעי ואוחז ביד אמצעי ומכה בו ל"ש לומר שהוא שליחו רק כמו מקל ולזה בשאר עונשים שהי' נותן רשות למשחית שייך ל' שליחות, אבל כאן לא נתן ה' רשות למשחית, וה' הי' אוחז בו כל העת אף שהמשחית הי' אמצעי בהכאה ל"ש שליח רק כלי ע"ש, ועפ"ז יש להבין בב"מ ד"י: חצר דבע"כ מותיב בי' חייב שולחו דהוי רק ככלי ולא שליחות ובדבר עבירה מחייב שולחו, וע' בהדוה"ע ובס' יריעות שלמה ממהרש"ק ז"ל ד' רמ"ד - ותורה והמצוה משפטים (כ"ג כ') - והביא עוד בשם מעשה ה' (מעשה מצרים פי"ז) ואבודרהם שהמשחית כינוי להשי"ת והיינו שהמשחית ה' לא יתן לבוא אל בתיהם, ודבר זה מבהיל שתורה תכנה לה' בשם משחית, וכ' שהמשחית אינו נשוא המאמר כלו' שלא יתן את המשחית לבוא, רק הוא נושא המאמר והפי' ע"ד ירו' פ"ג ה"ו משבת שהשטן מקטרג בשעת הסכנה (וערש"י ב"ב כ"א. שהביא זה ול"ה מקורו) וכיון דהי' לפחד אז שהשטן יקטרג, והבטיח ה' שלא לבד שלא יקטרג רק שהשטן הוא המשחית יעמוד עליהם לשומרם ולא יתן לבא אל בתיהם לנגוף, ע"ד מלאך רע בע"כ יענה אמן (שבת קי"ט:). ובאמת באבודרהם כ' הפשט ולא יתן ההשחתה לבא אל בתיהם לנגוף עמ"ש בזה בס' אמרי כהן, וע"ע בנח"י שכ' אף מה"מ השולט כל השנה ל"ה שולט אז של"י המצרים שגם בישראל שולט המגפה, כ"כ בשפ"ח אות מ', ובמטעמי יצחק כ' שדם שהי' על המשקוף הי' מחיצה למלאך והבכורות שהטמינו בבית ישראל הי' מוכרח ה' בעצמו להרוג אותם. וזקיני ז"ל בריח דודאים כ' עפמ"ש בברכות ס"ב: עה"פ (ישעי' מ"ג ד') ואתן אדם תחתיך. א"ת אדם אלא אדום כי המשחיתים אורבים לישראל וכדי לפייסם מקבלים רשות להשחית באומה אחרת (עשמו"ר פכ"א ז'), ובלילה זו של"ה רשאים לשלוט כי הגזירה הי' ועברתי אני ולא מלאך. ול"ה להם פיוס, והי' יכולים ח"ו לשלוט בישראל, לזה בא מצות הפסח שלא יתן המשחית עש"ה ובמהרש"א סנהד' צ"ד. בזה. ובפענח רזא כ' דבכורים מתו ע"י ה' אבל גדול שבבית נמסר למלאך, עוד כ' דרק ה' המית, ולא יתן המשחית קאי על מלאכי חבלה שהי' חובשים ומכים בלבד ועל ישראל גם על הכאה ל"ה להם שליטה, וכ"כ בבנ"א, וכפלים לתושיה כ' דהמשחית רק נגף אותם ואח"כ ה' המיתם, וביד"מ על מד"ר פי"ז כ' דה' הכה הבכורים הגדולים אבל בבורים במעי אמן שלא חטאו המלאך נגף בהם, וכ"כ בתולדות י"י ובית יעקב. ומצאתי עוד בשו"ת חת"ס יו"ד שמ"ו אות י"ב דחלילה לייחס מיתת הפגרים האלו להשי"ת אך בחצות הכה ה' בעצמו והתיש בה מזל טלה בכור המזלות והותשו כל הבכורות ונחלשו ועי"ז הי' כח להמשחית להמיתם בשחרית, ולעולם הי' ע"י משחית ע"ש. ובברכת השיר כ' הא דכ' ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, ובמסעי (ל"ג ד') ובאלהיהם עשה ה' שפטים, לפמ"ש ביתרו (י"ח י"א) עתה ידעתי, ואינו מובן מה נתחדש לו אמונה עתה, ואם בשביל מדה כנגד מדה אין זה מופת יותר משאר מופתים, וי"ל דלרש"י פי' בשלח (י"ד ב') לפני בעל צפון הוא נשאר מכל אלהי מצרים כדי שיאמר קשה יראתן, ויתרו שלא הניח ע"ז שלא עבדו, כשראה שבכל אלהי מצרים עשה שפטים ובעל צפון נשאר הי' נבוך אולי יש בו ממש. ובאמת רק להטעותן הי' להמשיכן אל הים, ועי"כ ימדוד להם כמדתם, ועתה כשכבר באו לים גם בעל צפון הי' בכלל אלהי מצרים דלמה יגרע מהם, וז"ש עתה ידעתי, ובפ' בא מדבר על העתיד כו' ובכל אלהי מצרים ובעל צפון בכלל, ובמסעי שסיפר הנעשה ביצ"מ אז עדיין נשאר בעל צפון וע"ל בפכ"ב וי"ג ב':