לא יעשה רש"י אפילו ע"י אחרים ממכילתא ורמב"ן הקשה הא אמירה לעכו"ם רק שבות, וערא"ם ובעה"ת, ובפני"פ תי' דז"ד ממ"ת דאין שליחות לעכו"ם, אבל קודם מ"ת דכל ישראל היה להם דין ב"נ ומב"נ לב"נ יש שליחות כשי' מ"ב (הובא במג"א תמ"ח סק"ד, וש"ך חו"מ רמ"ג סק"ה) והי' באמת אמירה לעכו"ם מה"ת מצד שליחות, ועחמד"י בקו"נ ב"נ אות נ"ג, וחת"ס או"ח פ"ד הביא קו' ר"ר העשיל ז"ל מובא בשו"ת פנ"י יו"ד ב' למה באמת אמירה לעכו"ם רק שבות תיפ"ל משום שליחו ש"א כמותו למ"ד יש שליחות לעכו"ם לחומרא, וכ' דלענין מנוחת שבת ויו"ט ל"ש שליחות דתורה הקפידה על מנוחת גופו של ישראל ולא על גוף המלאכה, אך ערש"י ר"פ מי שהחשיך שפי' קו' הש"ס מ"ט שרי לי' רבנן דהא נעשה שליחו לישא בשבת, וכ' דרש"י ס"ל דאמירה לנכרי בע"ש שיעשה בשבת אינו שבות והוצרך לפרש משום שליחות, ורש"י לשיטתי' בב"מ ע"א: דיש שליחות לעכו"ם לחומרא, ואם כן לרש"י דגם במנוחת שבת שייך שליחות והדק"ל, ותי' דאה"נ דהומ"ל בכל אמירה לנכרי משום שליחות, אלא נקטו שבות דחמירא אמירה מאיסור שליחות דרבנן משום דישראל עצמו עובר על ודבר דבר של"י דיבורו של שבת כדיבורו של חול, ועי' קו"ד ח"ד סי' כ"ו, וקו"ת ח"ב ל' שכתבתי בזה והבאתי שכ"כ הבית מאיר אה"ע ה', וישועות יעקב שם דבשבת ל"ש שליחות דגוף המעשה אינו מתועב דמ"מ הוא ישבות, וכתוס' רי"ד במצות שבגופו ל"ש שליחות, וכ"מ בנתה"מ שמ"ח סק"ד, ועי' בהגהות ר"ב פרענקיל או"ח רס"ג, חת"ס חו"מ קפ"ה, ובח"ו סי' כ"ד, ובמחנה אפרים ה' שליחין סי' ט' כ' דבנשבע שלא יקדש אשה וקידש ע"י שליח ל"ש אשלד"ע דמעשה עצמה ל"ה עבירה רק איסורא רבע עלי'. וע' במשפט שלום סוס"י קפ"ב הרבה מענין זה, ובספרי פרי יוסף על גיטין דכ"ט. ועתו"ס זבחים ל"ד: ד"ה כל, וצ"ה. ד"ה מכניסו וצ"ע. ובתורת משה כ' נהי דבשבת אמירה רק שבות אבל ביו"ט דכ' כל מלאכה לא יעשה אמירה לעכו"ם אסור מה"ת, ובקו"ת שם הערה דהא אי' בפירוש במכילתא שם והלא ק"ו מה בשבת דחמורה אינו מוזהר, על מלאכות יו"ט הקל כ"ש וצ"ע, וע"ע שם חוב' ג' סי' נ"א בזה, ובבית האוצר ח"א כלל קפ"ח:
ובתפא"י בכלכלת השבת האריך באמירה לעכו"ם שבות, והביא חו"י מ"ט שנסתפק אי אומר לעכו"ם שיאמר לעכו"ם אי אסור ע"ש, וע' שבת ק"נ. לא יאמר אדם לנכרי לשכור לו פועלים, ועח"ס או"ח ע' דהיינו באומר לעכו"ם בשבת עצמו לשכור לו פועלים משום דהאמירה בעצמה אית בה איסור משום ממצוא חפצך והדבר דבר, אבל האומר בחול נהי באמירה לעכו"ם גם בחול אסור מ"מ אמירה דאמירה אין לאסור, ובתפא"י הביא עוד דאפי' לרמז דרך ציווי אסור, ומפמ"ג ש"ז במ"ז סק"א וב' משמע דהא דאמ"ל שבות רק כשאינו אומר לו בפה רק ברמז, אבל לדבר לעכו"ם לעשות מלאכה בדבר שאינו מצוה אסור מדאו' משום ממצוא חפצך, וע' בחקר הלכה אות ב' שהק' עלי' ובאות ז' שם. ובאו"ח ש"ז ס"ה ומג"א תקפ"ו סקכ"ד דמותר לומר לעכו"ם להביא שופר מחוץ לתחום דלצורך מצוה מותר אמירה לעכו"ם, ובחק"ה שם כ' דרק היכי דהמצוה יהי' נעשית בשבת אבל לא היכי דמצוה לא יעשה בשבת ע"ש, ולא ראה שקדמו כזה בנוב"ת או"ח מ"ד, וא"ש בזה מ"ש מג"א ש"ו סקי"ז ע"ש ובפמ"ג, וע"ע בסמ"ג לאווין ע"ה, ובס' יראים קי"ג ובחזקוני ובט"ו או"ח רמ"ג סוסק"ג בזה. ומצאתי בשו"ת מהר"ח או"ז סי' ל' שכ' ולי נר' שדרשא גמורה הוא, והיכי דלא קצץ מה"ת הוא אבל בקצץ גוי מדנפשי' קא טרח ומותר מה"ת, וע"ע בשו"מ תנינא ח"ב י"ד אריכות. ובס' הברית עה"ת כ' בפשט רש"י אפי' ע"י אחרים, דאפשר דקאי על עבדים כנענים דרק לענין שבת כ' עבדיך, וה"א ביו"ט שרי קמ"ל ע"י אחרים עכ"ל, ע' מזה בס' עמודי בית ישראל על ה' יו"ט תצ"ה סק"א שהביא מחלוקת בה"ג ורמב"ן לענין עבדים:
ובס' ארעא דרבנן בהשמטות אות רכ"ד ראיתי פה ירושלים כ' בשם ריטב"א וז"ל הא דשבות דרבנן לאו דאין לנו שבות מה"ת שא"כ נמצאת שבת כחול מה"ת שחנויות פתוחות ואוצרות תבואה ויין ומטלטלין חפצן מבית לבית דרך כרמלית ומודדין ושוקלין ומונין, ואינו בדין שאסרה תורה הוצאה כגרוגרות והתירה העמל הגדול הזה שא"כ אין זה יום מנוחה, אלא כך עיקרן של דברים כי בכלל מ"ע שבות של תורה לשבות ממלאכה יש לשבות מכל שבות דרך כלל שלא בדרך שעושה בחול. אבל בכל פרט ופרט כי עביד לי' וזהיר באידך הוי שבות דרבנן, נמצא שיש לשבות עיקר מה"ת, ולפיכך העמידו בו חכמים דבריהם לדחות מצוה של התורה, וזה המרגלית בידינו מרמב"ן ע"כ, ולזה נוטים גם דברי הר"מ פכ"ד הי"ב משבת עכ"ל. ולענ"ד מר"מ אין ראי' דכ' שם רק הטעם של מוקצה שאל"כ הי' כל היום פונה חפציו מזוית לזוית כו', אבל לא איירי כלל משבות, אך מפורש כן ברמב"ן אמור (כ"ג כ"ד) ומשום זה כ' בחת"ס חו"מ קצ"ה דהפותח חנות בשבת הוי מחלל שבת דאו' ופסול לעדות ושבועה ושחיטתו אסורה, ורק מי שלוקח ומוכר באקראי הוי רק שבות והוא מקרא דנחמי' י"ג עש"ה ובסי' קפ"ה ובליקוטים סוס"י צ"ז, ובביצה לו:, ושו"מ תנינא ח"ד בהערות בתחלת הס' לסי' צ"ו. ובשו"ת שערי דעה ח"א סי' ב' בזה, וצ"ע קצת מהא דפריך בשבת ע': דידע לשבת במאי, הא משכחת שנעלם ממנו כל אבות מלאכות ורק ידע שאסור לעסוק בהם בקביעות כעובדין דחול וצ"ע. וי"ל הפשט בעירובין ס"ח. ולא שאני לך בין שבות דאית מעשה ללית מעשה, דשבות במעשה יש אופן שיהי' מה"ת אם הוא בתדירות כנ"ל, אבל בלית מעשה כגון אמירת עכו"ם לא משכחת שיהי' מה"ת, וע"ע בזה בשו"מ שתיתאה נ"ג:
רש"י הוא ולא מכשירי' ערא"ם ומ"ש במהרש"א מגילה ז':, ב"ש עה"ת ברכ"י רמ"ג, ומשכיל לדוד ומהאריכות לא העתקתי ובשו"ת כתב סופר או"ח מ"ה כ' על קו' רמב"ן על רש"י ל"י ע"י אחרים אם אחרים ישראל הוא עצמו מוזהר דמשכחת באופן שמצווה למי שהוא ספק גדול ס' קטן, וכ' אחרונים דבזה לא אמרי' ספיקא דאו' לחומרא דמי שהוא גדול אסור להכניס עצמו בספק, אבל בספק בר חיובא שמא הוא קטן ומותר באיסורים ובמלאכת שבת, ומשום ספק שמא הוא גדול אין עלי' חיוב להחמיר בספק כיון דעל זה אנו דנין אם הוא בר חיובא, ולפ"ז גדול המצווה לספק זה דמותר לו לעשות מספק ל"ש גבי' אשלד"ע משום דברי הרב כו' דהא מותר לו לעשות מספק, אבל משלח אסור לו לצוות דישלד"ע כה"ג דהשליח לאו בר חיובא ואסור לו לצוות שמא גדול הוא, והמשלח אסור לו להכניס בספק ועונש ליכא כמו בכל ספק ע"ש, ומצאתי בפנ"י קידושין ס"ג: שהערה בזה, וברש"י כאן עכת"א:
לכל נפש בכתו' ז'. דבר השייך לכל נפש לאפוקי מוגמר וע' קרבן נתנאל ביצה פ"ב אות ס"ג דאסור עישון טאבאק ביו"ט דאינו צורך כל נפש, ואין להתיר שיעכל המזון וגם ישלשל, דא"כ עושה רפואה ביו"ט, וצוח על הלומדים ששותין בפרהסיא והם בכלל מחטיאי רבים, ובמג"א תקי"ד סק"ד אוסר ג"כ משום מכבה ומשום מוגמר, ועפמ"ג במ"ז תקי"א סק"ב, אך בפנ"י שבת ל"ט: בתד"ה והא כ' בדבר שהוא לבריאות הגוף אף שאינו שוה לכל נפש מותר, אך למג"א משום מכבה, ובכיבוי ל"א מתוך כרא"ש ביצה שם סי' י"ט, ותוס' כתו' ז' ד"ה אמר, וביש"ש ושו"ת דרכי נועם סי' ז', וחת"ס ביצה י"ב וכתי' ז' מ"ש בזה, ויש להביא ראי' להקל מחולין ק"ו. הנפש לרבות השותה ובעירובין ס"ה. ריח בכלל שתיה ע"ש ברש"י ונפש משמע המיישב דעתו, וכן בעישון עי' תו"ת, ובצוואת אא"ז הגאון מליסא ז"ל אות י' הזהיר לבניו שלא יעשנו ביו"ט א' ורק ביום ב' התיר ע"ש וזקיני הגאון מלאסק ז"ל הי' מעשן גדול וביו"ט א' לא עישן, ואנו בני בני' נזהרין בזה, אך העולם נהגו להתיר ורוב גדולי ישראל מעשנין פוק חזו, ועשו"ת בית יצחק אה"ע ח"ב סי' י"ד אות ז' העלה שאפי' מי שאינו מקטיר ביו"ט מותר לטלטל כלי הקטרה ע"ש, ועשעה"מ פ"ט הט"ז מאישות בדבר שהוא נוהג איסור, אף דחבירו איני נוהג עובר בלפ"ע, ועמ"ש בזה בפרד"י וירא קי"ד. ובמלואים והערות לשם: